בלאדות.

[Jagged chaos]

בלאדות.

מה הבלדה הכי טובה של אלאניס? לכו בקטע של "מה גם הכי נכנס לקטגוריות של בלאדה הכי טוב". מטאפורות, ציורי, חריזה, מוטיב חוזר, מלנכוליה, מוסר השכל. Mary Jane Wake Up Your House Are You Still Mad (זה שיר גאוני מה שאלאניס שילבה בו. הסבר למטה) That I Would Be Good One Heart Of The House Your Congratulations No Pressure Over Cappuccino Uninvited That Particular time Simple Together This Grudge *Are you still mad יש תבנית מוסכמת של בלדה - משפט חוזר, פסנתר, כינורות, צ'לו. אלאניס עשתה שילוב מציאותיות (סוריאליזם, בהגדרה) ושוברת את המיתוס בכך שהיא מכניסה לתבנית הזאת שירה בקול שחור צועק, מילים סרקיזטיות וסקסיזטיות ומכניסה גיטרות דיסטרושן עם התופים והבאס (of course you are), ככה שיוצא פה משהו כמו בלאדה אלטרנטיבית

. אלאניס הלכה בכיוון הזה של שילוב מציאותיות כמעט בכל השירים ב-Supposed, בגלל זה,לדעתי, הוא אחד האלבומים הגאוניים והאלבום הכי אנדרייטד בעולם. בכל מקרה, אחרי כל החפירה...are you still mad הוא לא הבחירה שלי.

 

[O r a c l e]

מה עם Purgatorying?

אני חושב שהוא בהחלט נכנס לקטגוריה של בלאדה... קשה לי לבחור מבין 3 עיקריים Uninvited No Pressure Purgatorying אני מאוד אוהב את שלושתם- אבל אני חושב שאני אבחר בuninvited- השיר שאני אוהב בכלל. אחריו את Purgatorying ואחריו את NPOC

 

[Rוית]

מהבחינה כמו שאתה מתאר אותה

"מטאפורות, ציורי, חריזה, מוטיב חוזר, מלנכוליה, מוסר השכל", אז Mary Jane, That I Would Be Good, This Grudge נופלים לי הכי טוב בקטגוריה הזאתי.. אבל אם אני צריכה לבחור אחד מבין אלו, אני אוסיף את הקרטריון של "השיר שהכי נוגע בי" (למרות שאת כולם אני אוהבת כמובן) אז אני אבחר בMary Jane..

 

[Jagged chaos]

אני

אלה הכי טובים- That I Would Be Good No Pressure Over Cappuccino Uninvited טעונים ברגש, עומק ויצרתיות כבדה, בשלושת השירים האלה הקול והכתיבה שלה הוא בשיאים שלהם. תראו איזו שורה יא רבאק

"That I Would Be Good if I lost my hair and my youth" "you speak of my love like you have expirence like mine before" "you will never have or hold a child, you will learn to lose everything - we are temporary arrangement"

 

[j u n k]

הבחירות שלי

זהות לשל אמיל. בלי הסברים מיותרים

 

[tishbiman]

Mary Jane, That Particular time