ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
בכל פעם ...
בכל פעם שאני שב מבית העלמין אני מרגיש שהזקנתי, אך עיני הצעירו. פתאום אני רואה דברים שהייתי חולף על פניהם כעיוור, בלי לשים לב אליהם. כל מה שאנו נוטשים, כל מה שאנו נפרדים ממנו, נראה לנו יפה יותר משנראה קודם לכן, ובכל פעם שאני שב מלוויה אני מיטיב לדעת משידעתי כי אין איש בינינו יודע את יומו ושעתו. אולי אני רואה עתה בפעם הראשונה את האפר שבמדרון, את השיח הפורח שם, את הגפן המטפסת על הקיר הדרומי של ביתי. בשעה כזאת רצוני לרכון אל כל גבעול עשב, לקחת בידי כל אבן ללטף את עגלגלותה שנלושה באצבעות הדורות, להקיש חלוקי אבן זה בזה ולראות את הניצוצות, לנשוף בפלומה של כל שן ארי, לעקוב אחר מעוף כל זרע מזרעיו, לרחרח כל ורד, לשים יד במים הצוננים של זרם עז, למלא ראותי בבושם השדות לאחר גשם פתאום, להאזין לזמיר בשעת הדמדומים בחודש מאי, לטעום את מתיקותו של תות שדה, להאריך אלפי רגעים, להטמינם במגירות הזיכרון, לחרוז אותם כחרוזים מרהיבים במחרוזת יקרה שאקח עמי אל קברי, עשיר מהעשיר במאהאראג´ים שנקבר עם כתרו ומרגלותיו. "כמה צבעים שונים אני רואה היום בזנבך," אני אומר בימים כאלה לפדרו "מה יפה הוא." הדברים יפים יותר לאין-שיעור כשידוע לנו, שאולי אנו רואים אותם בפעם האחרונה. "בפעם האחרונה?" נשמעת תמיד מחדש אותה פליאה בקולו של פדרו. "תמיד אני רואה הכול כאילו ראיתי אותו לראשונה. וכך הכול נראה לי אפילו יפה יותר. נסה גם אתה ותיווכח." מממממממממ, יפה אה? בינת השכווי / אביגדור דגן – מומלץ (כאן המקום להודות לחמותי. כשהיא באה לביקור, ללא התרעה, אני תופסת את אחד הספרים שעל המדף ומשימה עצמי ע ס ו ק ה)
בכל פעם שאני שב מבית העלמין אני מרגיש שהזקנתי, אך עיני הצעירו. פתאום אני רואה דברים שהייתי חולף על פניהם כעיוור, בלי לשים לב אליהם. כל מה שאנו נוטשים, כל מה שאנו נפרדים ממנו, נראה לנו יפה יותר משנראה קודם לכן, ובכל פעם שאני שב מלוויה אני מיטיב לדעת משידעתי כי אין איש בינינו יודע את יומו ושעתו. אולי אני רואה עתה בפעם הראשונה את האפר שבמדרון, את השיח הפורח שם, את הגפן המטפסת על הקיר הדרומי של ביתי. בשעה כזאת רצוני לרכון אל כל גבעול עשב, לקחת בידי כל אבן ללטף את עגלגלותה שנלושה באצבעות הדורות, להקיש חלוקי אבן זה בזה ולראות את הניצוצות, לנשוף בפלומה של כל שן ארי, לעקוב אחר מעוף כל זרע מזרעיו, לרחרח כל ורד, לשים יד במים הצוננים של זרם עז, למלא ראותי בבושם השדות לאחר גשם פתאום, להאזין לזמיר בשעת הדמדומים בחודש מאי, לטעום את מתיקותו של תות שדה, להאריך אלפי רגעים, להטמינם במגירות הזיכרון, לחרוז אותם כחרוזים מרהיבים במחרוזת יקרה שאקח עמי אל קברי, עשיר מהעשיר במאהאראג´ים שנקבר עם כתרו ומרגלותיו. "כמה צבעים שונים אני רואה היום בזנבך," אני אומר בימים כאלה לפדרו "מה יפה הוא." הדברים יפים יותר לאין-שיעור כשידוע לנו, שאולי אנו רואים אותם בפעם האחרונה. "בפעם האחרונה?" נשמעת תמיד מחדש אותה פליאה בקולו של פדרו. "תמיד אני רואה הכול כאילו ראיתי אותו לראשונה. וכך הכול נראה לי אפילו יפה יותר. נסה גם אתה ותיווכח." מממממממממ, יפה אה? בינת השכווי / אביגדור דגן – מומלץ (כאן המקום להודות לחמותי. כשהיא באה לביקור, ללא התרעה, אני תופסת את אחד הספרים שעל המדף ומשימה עצמי ע ס ו ק ה)
