בכי...

[נקיטה...]

בכי...

כמה אתם בוכים? מתי אתם בוכים? ותגידו לי לעזאזללללללללללללללללל מי המציא ת´דמעות, מי? יודעים... אני לא בכיינית... זה לא יוצא לי. יש בי איזו מין התאפקות לא אנושית שכשהן הדמעות ממש מתחננות לצאת באה העצירה הזו מבפנים... ואומרת - לא. ובשנה האחרונה... העצירה הזו נעלמה... והן יוצאות ויוצאות... הכל כואב... הכל. הכל מוציא אותן החוצה... עד שהן כאילו ונמצאות שם על פניי באופן טבעי. דמעות... מתי אתם בוכים, וכמה? ענת

 

[spidi2]

בכי....

מתי וכמה??? אז ככה... לגבי המתי... בד"כ לבד, בד"כ בשעות הלילה... בשקט בשקט... כשאף אחד לא רואה... (כשאני בוכה זה נראה כמו הצרות שלי... והן נראות נורא... תאמיני לי!) לגבי כמה... זה כבר תלוי... הייתה לי תקופה... שהדמעות התייבשו. כלום, נאדה. העניין הוא שבמקומן הופיעו לי דמעות אחרות... "דמעות דם" - כך אני קוראת להן... דמעות פנימיות, דמעות כל כך כואבות. אח"כ הייתה תקופה שהדמעות החלו לרדת ללא הפסק... היו אומרים לי : "בוקר טוב" הייתי בוכה, היו אומרים לי: "מה שלומך?" הייתי בוכה... הייתי עושה אפצ´י ... הייתי בוכה... עכשיו זה במצב מאוזן. בוכה לפעמים, בוכה כשבא לי (וגם קצת כשלא בא לי... מתוך התסכול...)... אבל התקופה של הבכי שלא נפסק גם היא תסתיים, ענתי. ואז תבוא תקופה קלה יותר.... בינתיים... תני לדמעות לשטוף אותך. לנקות לך את הנפש ולהרגיע אותה. שולחת לך

לחיזוק!

 

[נקיטה...]

../images/Emo24.gifספידי...

 

[חיוכים37]

ענתוש.. ניקיטה לבכות יו למה לבכות

האמתהיא שאני כמעט לא בוכה... צריכה להיות או חולה או במחזור...כן ההורמונים עושים את זה לפעמים אבל אני פשוט לא חושבת שיש לי סיבות לבכות ההחלטה של הפירוד היתה שלי ואני מאוד מרוצה... נכון שלפעמים קשה אבל...אני כשאני כועסת אני צועקת לא בוכה... תשאלי את אור גיל אלעד ורן...

 

[אדמונית 37]

אצלי ../images/Emo7.gif

הברזים נפתחים כל כך בקלות.... שזה מביך לפעמים. כשאני רואה סרט עצוב אפילו מרקו, כשמצא את אמא שלו, בכיתי... יש ימים כאלה (בפרט בתקופה האחרונה) שאם רק מסתכלים עלי קצת משונה אני דומעת, יש ימים שאני קוראת כאן בפורום דברים עצובים קצת פחות או קצת יותר... והדמעות שוטפות. פעם הייתי בוכה רק בלילה לכרית היום הסכרים האלה נפרצו. "אינני בוכה אף פעם אינני תינוק בכיין, אך למה זה אמא, למה? בוכות הדמעות בעצמן..."

 

[חיוכים37]

ניקיטה....

יודעת אתמול היתה אצלי אחה"צ חברה עם שני ילדים... בבית היו 7 ילדים 4 מתוכם קטנים...(לאלהיבהל רק 4 שלי...) .. והיא שאלה אותי תמיד את כל כך רגועה עם הילדים אז ענייתי לה (גם היא חד הורית אם לשניים) חוץ מהזמן שאני לא רגועה....אבל האמת היא שאני יחסית די רגועה ומקבלת את הדברים כמו שהם ועם נשבר או בוכים אז טוב.. לא נורא... למדתי לקבל דברים בפורפורציות אחרות לא להתרגש יותר מידי מכל דבר...

 

[gn64]

גברים לא בוכים בכלל ../images/Emo70.gif

אבל לפעמים בורחות להם דמעות. לדוגמא: במלך החיות כאשר מופאסה נדרס ע"י העדר. בכביש בדרך לעבודה בגלל איזו שהיא תוכנית רדיו. ויש עוד המון מצבים כאלו שהקטנות מנצלות את ההזדמנות לצאת ליום חופש.

 

[אוריאנה*]

אויש גיא

מלך האריות זה אפס לעומת במבי אוריאנה

 

[אוריאנה*]

לבכות לך

לי זה לא מצליח בכלל בכלל. וזה כואב. את רואה, ענת, את משחררת! אוריאנה

 

[מצוטטת]

נתת לי לחשוב...הרבה הרבה לחשוב

וזו שאלה שמחייבת כנות כבר הפסקתי לספור כמה ומתי יש לי דמעות של כאב וצער יש של תסכול ויש גם של פחד יש של אז...ויש עכשיו של אובדן וגם החמצה וגם של מחשבות על הרבה דקות שבוזבזו לשווא יש לי המון בלי מילים אבל בין כל אלה מסתננות להן גם כאלה של שמחה והיום הן מגיעות בעיקר מילדי וקצת מחברי אז הנה ככה שפכתי לך פה קצת מה -

שלי ורק תגידי לי לעזאזל איפה עכשיו כך באמצע היום אניח את אלה שיש לי בזויות??. ועל זה כל כך יפה גידי שר..... זה עניין של זמן (וברעד לוחצת "שלח")

 

[avitalp]

קשה לכתוב דמעות ...

(אילן גולדהירש) הלב נצבט ובגרון מחנק והדמעות יורדות להן כמו גשם ולא רואים דבר מרוב אבק ומי יודע איך בכלל לגשת. רוחות קרות הביתה נכנסות אמת מרה טופחת על פנינו ובאוויר שתיקה קשה מנשוא וערפל בזויות עיניו כל כך קשה לכתוב דמעות קשה לשאת את הדממה כל כך קשה לשיר דמעות ומי יתננו נחמה וצל גדול יושב ממש מולך ענן שחור עוטף את הרקיע וטלטלה אוחזת את כולך אתה הולך, הולך ולא מגיע. שרק נמצא כוחות להתגבר שרק נמצא מילים בתוך האלם המון מילים רוצות להיאמר וכל מילה בתוך דמעה נמהלת.

 

[dganit31]

ואני למדתי..

שגם לבכות צריך ללמוד.. שדמעות הן חלק בילתי ניפרד מתהליך.. שדמעות הן לפעמים משחררות מטען חורג.. שבדר"כ אחרי דמעות יש הרגשת הקלה.. כי כשהדמעות לא זולגות..הכאב נישאר בפנים. מאחלת לכולן..שרק תחוו דמעות של שמחה.

 

[החתולית]

ספידונת, עונה לך בלי לקרוא

את השירשור. אני בוכה המון. אני בוכה בסרטים עצובים, בוכה כשאני נזכרת בדברים המדהימים שעשו לי טוב ועכשיו אינם בוכה כשעצוב לי בוכה כשרע לי בוכה כשאני חוטפת מכה מהקצה של השולחן (וזה קורה הרבה) בוכה כשהאקס שלי משקר ופוגע בבן שלי בקיצור - יש לזה ביטוי ביידיש: אני משתינה מהעיניים. עוד משהו על הבכי - אני מוצאת שהוא מזכך, מעין קטרזיס. מנקה אותי מבפנים, פורק את הכאב, העצב, האכזבה, הכמיהה - הכל. מכירה את ההרגשה הזאת של לשבת מול המסך ופתאום, בעודך קוראת הודעה כזאת או אחרת שנוגעת בך, העיניים מתמלאות דמעות ומין דוק מכסה אותן ומערפל את הכל ? זה מה שקורה לי ולאחרונה, אולי קצת יותר מידי. כנראה שהתחושות שלנו דומות - אם גם לעיתים מסיבות שונות.

 

[החתולית]

נקיטה, סליחה

התגובה מיועדת לך כמובן.

 

[לביאה11]

בתגובה לך נקיטה.....

כולנו בוכים לעיתים קרובות אפילו.... לפעמים אני בוכה עם עט היד... ככה!!! נושאת תפילתי אל השמיים בעיניים שואלות שוב... לרגע..לשעה..לשנה.. בשתי כפות ידיי עוטפת את שתי לחיי החמות הרטובות כאילו מגנה עליי מפני עוד שנה עוד שעה עוד שניה חשופה ופצועה, הרוח כואבת על גופי הערום האור שורף את עיניי הצרובות החושך מפחיד בלילה שכזה, ערפל יורד על חושיי אני עפה למקום אחר, יוצאת מגופי שלי שלא יכאב יותר, שלא יצרוב, שלא יפחיד ביניכם ולבד, איתכם ובודדת, שותה אך צמאה נוגעת ולא חשה, ישנה אך כל כך עייפה אל תלכו, אל תבואו, אל תדברו, אל תשתקו תיגעו בי, אל תיגעו בי, אבל הסירו את החבלים סביב צווארי התירו את הקשרים מאברי גופי תנו לי אוויר שאוכל לנשום, פתחו חלון שאראה את האור תנו לי מים שירטיב את גרוני הרימו את העוגן שנחת על ליבי תנו לי שקט שיסיח את דעתי שלא אחשוב עלייך, שלא אחשוב עליך, שלא אחשוב עליי דיי להילחם, נגמרו לי החומות, שדותיי חרוכים הם כוחותיי כהו גופי רועד על החול הקר, השורט, בשארית כוחותיי מגרוני היבש, העייף, השרוט, לוחשת צרודה לבוקר אחר שאולי יגיע שוב אחרי אלף שנות חושך ואימה הכל מטושטש ואני כבר לא רואה, וקול מרוחק וחרישי קורא לעברי לכי - לכי לישון ילדה, לכי לישון וחכי לבוקר הבא יולי 2001 לביאה11

 

[nando]

מה אם לא זה....

מנגב לך ת´דמעות/שלמה ארצי לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה וזורקת משפט של הימור אתה או אני או אתה ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר זה כואב, זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר תבכי לי עכשיו, אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי לנגב לך את הדמעות תראה, היא אומרת לי, ערפל מכסה את הכביש הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי, לנגב לך את הדמעות

 

[מצוטטת]

../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif

 

[דנה012]

נקיטה..

החיים האלה הם שלך קחי את הכח לבחור במה שברצונך לעשות ועשי זאת היטב קחי את הכח לאהוב בחיים את מה שברצונך לאהוב ואהבי זאת בכנות קחי את הכח להלך ביער ולהיות חלק מהטבע קחי את הכח לשלוט בחייך איש לא יעשה זאת בעבורך קחי את הכח לעשות את חייך מאושרים.

 

[*יערית]

בכי...../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif

הדמעות מטבע הדברים עושות רק טוב...... הן מנקות את רשתית העין..הן מעיפות אבק.. אני כמו רבים כתבו בוכה כמעט בכל מצסב אפשרי רגיש... הן באושר..והן בכאב.. מתוך חלום...בסרט..בפירסומות...ממילה טובה של חברה... מסקס מאלף...בלידה...לראות את ילדיי צומחים אל מול עיניי ואני כ"כ גאה בהם....מעצבים..מכעס...מאכזה...מכאב(רף נמוך) מפרידות....מפגישות אחרי תקופה מה..מגעגוע.. משירים שקטים..... אני....יודעת שאני בוכה המון... אבל גם צוחקת פי שתיים כך שיש אנרגיות להחזיר לנפש בחזרה. מכל דימעה השכלתי

 

[בדד1]

להביא לכם טישיו

מצטער אבל יש לי בקושי מספיק בשבילי