בכי.

[sivi massivi]

בכי.

שנים שנאתי לבכות. פחדתי מהבכי.סבלתי ממנו ושהרגשתי שהדמעות באות..אוף. היום אני מבינה כמה בכי זה דבר מקל ומשחרר, ושזה עובר- מרגישים הרבה יותר טוב. לוקחים את המחשבות שגרמו לבכי ואולי.. מנסים לעשות להן אנליזה ולהבין מה הפתרון? או מה הסיבה? או שאין סיבה ופשוט הצטברו מלא "נעצי עצבים" בלב? לי הוקל.

 

[kdr]

בשבילך

תיהני

 

[תיקתק1]

../images/Emo24.gif מבינה אותך , אני בכיינית נוראית,

בוכה מכל פיפס געגועים ,עצבים, שירים, העלבות ,התרגשות ,לא תמיד מרגישה אחרי זה ריקה, אבל בהחלט מרגיע.

 

[noa555555]

גם אני שנים חשבתי שאני גיבורה כי אני לא בוכה,

ואז הבנתי שזו היתה החולשה הכי גדולה שלי. מגיל 24 בערך, מאז שאמי ז"ל נפטרה, נפרץ הסכר הזה, ומכל פיפס למדתי לבכות ולהתרגש, וזה נהדר בעיני, זה אומר להרגיש ולפרק.

 

[פרפרי אהבה]

אני הייתי ילדה ונערה די בכיינית, אבל איכשהו

תמיד עודדו אותי להפסיק להיות רגישה כל כך, אז הפסקתי ובוכה בעיקר בלב ורק בוכה באמת כשאני לבד, ממש לבד.

 

[סמאדי]

בכי טוב עושה ניקיון יסודי בחדרי הלב.

כשלא טוב לי, אני יודעת שעם קצת דמעות אני שוטפת ומנקה את מה שמכביד עלי. מחכה לבכי. כשהוא מגיע, מתנקה בי העצב...