בכי ללא הפסקה בגן

[כוכבית55]

בכי ללא הפסקה בגן

שלום רב, בני בן 3.9 נכנס השנה לגן מועצה ( לא היה בגן או במעון בעבר, נולד פג שבוע 28 ) . מרגע שהילד התחיל את הגן כל בוקר מתחיל בבכי שלא רוצה ללכת לגן, מגיעים לגן ושם הגננת\סייעת צריכות "למשוך" אותו ממני בכדי שאני אלך וכל זה בבכי ובצרכות "אמא אל תשאירי אותי, בבקשה למה את עושה את זה...", לפעמים הילד מתעורר עם בכי באמצע הלילה ושואל "אמא יש גן היום?" ואז מתחיל לבכות .כשאני מחזירה אותו מהגן הוא נראה בסדר. מהתייעצותי עם הגננת היא אומרת שהוא מידי פעם בוכה ולא תמיד משתף פעולה עם הילדים האחרים ויושב בצד-אך היא מגדירה זאת שזה יעבור התחלה וכו... לאחרונה הילד התחיל להתנשם בכבדות כל כמה שניות ולהשתעל כמו שיעול של חנק , כשלקחתי אותו למרפאה הרופאה אמרה לי לפנות לפסיכולוגית של הגן וכך עשיתי וזו אמרה לגננת שזה בגלל שזו פעם ראשונה שלו בגן... שמתי לב שהסייעת שבגן צועקת הרבה והילד נועץ בה מבטים ובוכה... סליחה על האורך ומקווה לחידוש ממך לגבי מה שקורה כי אני בכלל לא רגועה כשאני שמה אותו בגן...האם עלי לבדוק משהו ספציפי.. תודה

 

[גרא.]

כוכבית55,התנהגותו של בנך אינה שונה או חריגה

ביחס להתנהגות של ילדים נוספים כמוהו באותו מצב.אחרי הכל,הוא היה איתך בבית עד עכשיו,ולפתע הוא נדרש להפרד ממך ולהמצא בתוך גן עם 24 כנראה יותר ילדים,עם גננת וסייעת שאינו מכיר,בסביבה חדשה ולא מוכרת לו.הילד עובר כרגע תהליך של הסתגלות לשינוי הזה,וזה כפי שאת כותבת מאד קשה לו.אבל באותה מידה,זה קשה גם לך.מנסיוני בעבודה בגנים כאלה, נוכחתי לדעת,שאחת הסבות לקושי להפרד מההורים,בעיקר מהאם הוא מסר כפול (סמוי) שהאם משדרת לילד שיש בו ביטוי של הקושי שלה להפרד.גננת/סייעת לא צריכה למשוך את הילד מידי האם,,אלא האם חייבת למסור אותו לאחת מהן.רצוי לאותה דמות בכדי שהילד יוכל להסתגל מהר יותר.הגננת מתיחסת נכון כשהיא אומרת שמה שעובר על הילד הוא שלב הסתגלות וזה יעבור לו בהדרגה.במקרים רבים,אחרי סצנת הפרידה בבוקר מההורים,הילד נרגע,נגש לפינת המשחקים,ומוצא עניין בדברים שהוא אוהב.נציין גם כי בנך שלא היה עד עתה במסגרת חברתית,כפי שמרבית הילדים היו,יתכן שחלקם כבר מכירים זה את זה משנה קודמת,ילד כזה,מתחיל ללמוד מהתחלה מהי מערכת חברתית,כיצד יוצרים קשרים,כיצד משחקים יחד,וזה בתוך מערכת חברתית המתחילה להתהוות מגיל 3 ואילך.הוא ואת,שניכם זקוקים לזמן הסתגלות.הוא לחיים בגן,ואת לכל מה שעובר עליו.לבסוף,יש אפשרות להזמין את הגננת לביקור בביתכם,לפגישה ומשחק עם הילד,כך יווצר ביניהם קשר יותר יותר,ואת תוכלי להרגע.כי הוא בידיים טובות.

 

[כוכבית55]

מודה לך על התגובה ושואלת שוב

מהי המלצתך לגבי השארת הילד בגן בבוקר, הילד פשוט לא עוזב לי את היד וממש נצמד אליי , ומסיבה זו שממש לא מוצאת חן בעניי הסייעת\הגננת מושכות אותו ואז זה הופך לתמונה ממש לא נעימה עם בכי חזק , דבר נוסף שרציתי לציין לגבי הסייעת , אני חושבת שהילד מבוהל ממנה , למשל, היום, כשהיא רק עברה לידנו הילד נצמד אליי בחוזקה ובכה חזק והיא אמרה "אל תדאג לא באתי לקחת אותך" , אבל אחר כמה שניות היא משכה אותו ממני ולקחה אותו לחדר אחר עשהוא בוכה וצועק והיא בחזרה אמרה "אתה לא תתנהג כך , לא בוכים..."פשוט הכל נעשה בכוח ולא ברוגע...וזה מטריד אותי... ביום שהסייעת לא היתה ישבתי עם הילד למשחק עם הסייעת המחליפה , לאחר 15 ד' בערך בקשתי ממנו נשיקה והלכתי ללא בכי מצידו...מה עושים? האם עלי לפנות לסייעת בתלונה כלשהי? האם זה בסדר להשאר עם הילד בבוקר קצת למשחק משותף ואז ללכת (אגב , הגננת\סייעת לא רוצות בזה הן אומרות לשים אותו וללכת!) מה אני עושה? תודה ושוב סליחה על האורך...

 

[גרא.]

כוכבית55,יש בעייה בקליטת ילדים במיוחד החדשים

בגן בעונת החגים.שכן את מביאה את הילד לכמה ימים,ואם הוא קצת החל להסתגל,באים ימי חופש,ואז כאילו כל הקליטה בגן,מתחילה מהתחלה..אבל עכשיו,יש תקופה של חודשיים בערך ללא חגים,ואז הקליטה וההסתגלות שלו עשוייה להיות רציפה ויותר מוצלחת.במצב שאת מתארת,מה שנהוג לעשות,זה למשוך את תהליך ההסתגלות במשך כמה ימים.ביום הראשון,שאמנם כבר היה,אבל כדאי לחזור מהתחלה.ביום הראשון,את מביאה את הילד לגן,נשארת איתו כשעה,נמצאת לידו ,לא מתערבת בנעשה.ואחרי שעה,לוקחת אותו הביתה. ביום השני,עלייך להשאר יותר זמן,נניח שעתיים באותו צורה.ביום השלישי,3 שעות..וכעת,עלייך לצאת לחדר אחר שעה שהוא משחק,לתת לו להיות לבד עם הילדים...כמה שיותר.ביום הרביעי,שוב נשארת יותר זמן,אבל משאירה אותו לשחק עם כולם כולל מפגש כשאת בחדר אחר..כך את יכולה לאפשר לו להשתלב כשהוא בטוח שאת ברקע,הוא חופשי יותר.כך זה אמור להמשך עד שהוא מסוגל לשחק עם הילדים ומסוגל לשכוח ממך.בשלב הבא,את מביאה אותו לגן,נפרדת ממנו לשלום,מוסרת אותו לגננת/סייעת.ו ה ו ל כ ת.כדאי להשאיר טלפון במידה והוא יתגעגע לפתע וירצה לשמוע את קולך.זה מה שנהוג בדרך כלל.לגבי הנסיונות שלו להמנע מללכת בגלל איזה שהוא כאב כלשהוא..נהוג לשחק את המשחק שלו,לקחת אותו לרופא ,אחרי שיתברר לו שזוהי התגובה.מדברים על זה,בכדי שיבין שזו לא תגובה נכונה שלו.סה"כ התקופה הזו של הסתגלות לגן אינה קלה,אבל היא ת מ י ד עוברת.יש רק צורך בהמון סבלנות.