איך באמת מסתדרים גם אם צליאק
וגם אם רגישות ללקטוז, זה לא קצת קשה? מגביל מאוד ? ברור שתמיד יש יותר גרוע וצריך לומר תודה שזה רק מה שיש לנו ולא יותר. אבל הבן שלי מאז שנולד רגיש ללקטוז, החלב גרם לו לפריחה ובגיל שנה ועשרה חודשים אובחן כרגיש לגלוטן, כיום בן שנתיים ושלושה חודשים. ואני מוצאת את עצמי בתקופה של החצי שנה האחרונה כל יום כל היום מחפשת מה לתת לו לאכול(הוא גם ילד מאוד מפונק באוכל)ויוצא שארוחת בוקר הוא אוכל ביצה עם תירס (כי זה מה שהוא מבקש)ואחרי שעה הוא רעב ולחם לא מצאתי משהו שהוא אוהב אז הוא אוכל כל מיני קרקרים, דובונים וכך יוצא שכל פעם שהוא קצת רעב הוא מנשנש חטיף וזה לא מוצא חן בעיניי כי התפריט שלו בכלל לא מאוזן והייתי אצל שתי דיאטניות שכלל לא עזרו לי וגם כל הזמן כמעט הוא רעב וזה מתסכל!!!!!!!! מה עושים? באמת שזה לא קל אתם יודעים על מה אני מדברת במיוחד אלה שיש להם עוד רגישות נוסף לצליאק, אשמח לדעת כיצד אתם מתמודדים? אני חושבת שאני עדיין בעצמי לא כ"כ השלמתי עם זה שהבן שלי לא יכול לאכול כמו האחיינים שלי שבני אותו גיל וכמו כל הילדים בגן שלו וכמו כל הילדים שנמצאים בעצם בקרבתו והוא מכיר. והוא כ"כ קטן ואני יודעת שאני חייבת לחשוב שהוא מסכן ושונה, אבל זה לא קל . מדברת ברגע של "שבירה" אחרי שהבן שלי "גנב" חתיכת פיתה לידי בארוחה עם חברים שלי ושל בעלי, מה שהוא לא עשה קודם, הוא פשוט עבד עליי הסתכל על הפיתה ואמר לי זה לא טוב לבטן, מה שאומר שהוא מודע, סובבתי את הראש לחברה שלי לומר לה איזה ילד חכם הוא, איך שסובבתי את הראש הוא לקח את הפיתה שהייתה בקרבתו ופשוט בלע אותה והמבט בפנים שלו- שלא תעיזו לקחת לי. זה קרה שלשום ומאתמול אנחנו כל שעה בערך מחליפים לו חיתול עמוס. "בקיצור" לא קל! אבל מבטיחה לא להישבר!!!