בכי בנסיעות

[אפרתש]

בכי בנסיעות ../images/Emo73.gif

הקטנה שלי, בת כמעט שבעה חודשים, בוכה המון בנסיעות. מישהו יודע למה? מישהו יודע מה אפשר לעשות? מישהו יודע מתי זה נגמר?.... בבקרים היא כמעט אף פעם לא בוכה בנסיעות. בערבים היא כמעט תמיד בוכה. לא סתם בכי, אלה ממש זעקות. כאילו היא נורא נורא סובלת. אם אחד מאיתנו יושב לידה, אז אפשר להרגיע אותה אבל בהמון המון מאמץ (ללטף, לדבר, להצחיק, והכל בלי להפסיק לרגע. מפסיקים - היא שוב בוכה. ). איך שמחנים את האוטו היא מפסיקה לבכות, וכשאני מגיעה להוציא אותה היא צוחקת אליי כולה מאושרת.

 

[לאה_מ]

אז מצבך טוב...

(מה את מתלוננת

) אורי היה בוכה בכל שעות היממה, לא נרגע מכלום, מתחיל לצרוח בין שתיים לחמש דקות מתחילת הנסיעה, וממשיך לצווח באטרף עד שהיו מוציאים אותו מהכסא (וממשיך בשניה שהיו מחזירים אותו). אני חשבתי בהתחלה שהכסא לא נוח לו, אבל הוא בכה גם בכסאות אחרים, וגם כשעברנו מהסלקל לכסא בטיחות "של גדולים". מה שאני עשיתי היה לנסות ולתזמן את הנסיעות לזמנים שהוא ישן בכל מקרה (צהרים או שעות הערב המאוחרות) בתקווה שבשלב כלשהו הוא ירדם, לצמצם את הנסיעות למינימום ההכרחי, ובמידת האפשר - לא לנסוע פרקי זמן ארוכים בלי חניות ביניים. עצה אמיתית, שתפתור את הבעיה - אין לי. אצלנו זה עבר למיטב זכרוני בסביבות גיל שנה וחצי, אולי קצת אחרי. אבל עכשיו הוא כבר נוסע ממש ממש טוב.

 

[כרמית מ.]

צרת רבים...

עם הגדולים, זה היה הפוך: אסור היה לעצור (שכנענו את הרמזורים לא להפוך לאדומים

). עם הקטנצ'יק, זה דומה לאיך שאת מתארת. אני כל פעם חושבת שיש סיבה חיצונית (הזוית של הסלקל נראית לי נורא לא נוחה לפצפון שעוד לא יושב, למרות שהיא לפי הוראות היצרן) אבל יותר ויותר אני מגיעה למסקנה שהוא פשוט סובל מהנסיעה, וזה מוחמר מכיוון שהוא לא רואה אותי (אי אפשר לשים אותו או את אחיו מלפנים, כך שאין לי מקום מאחור אפילו כשאני לא נוהגת). מה לעשות? לא יודעת. מצד אחד, אפילו נסיעות קצרות יחסית זה המון זמן לתינוק קטן לבכות, מצד שני, אי אפשר בכלל לא לנסוע (בימים אלו, למשל, אני לוקחת אותו איתי לעבודה. נראה לי עדיף מאשר לוותר לו על הנסיעה ולהשאיר אותו בבית תינוקות. אני משתדלת שהוא יהיה אחרי הנקה ומוכן לשינה - אבל לא תמיד זה מסתדר).

 

[tonti]

גם מתן היה כזה

אני לא מאמינה שכתבתי "היה". ממש חדש לנו שהנסיעות נסבלות. עד עכשיו הורדנו את הנסיעות לכמעט 0. רק שממש לא היתה ברירה - נסענו. ויתרנו על טיולים, ביקורים וכד'. כשהוא התחיל לאכול הנסיעות די השתפרו. אבל רק נסיעות קצרות. אולי היא מפחדת מהחושך? היא בוכה גם כשיש איתה מישהו לידה בנסיעה?

 

[ניצן9]

בכי בנסיעות.

יש לי שני בנים בני: 1.5 ו-4 שניהם על כסאות בטיחותיים במושב אחורי ובעלי ואני מקדימה. גם לנו הנסיעות קשות מאוד. רוב הנסיעה אני מסתובבת חצי גוף אחורה ומתעקמת כולי. אני מנסה להיות מכוסה מכל הבחינות ומצטיידת: על החלון אני פורסת חיתול פלנל עבה גדול על כל חלון. אם המזגן לא מקרר טוב אני גם פותחת את החלון שלהם וכך הבד מתנפנף לו. מכינה רזרבת צעצועים שאוכל לשלוף ולהחליף כשזרקו את הקודם. מחליפה קלטות שירי ילדים, מגבירה ומנמיכה ווליום, מאכילה, משקה מלטפת, מחזירה מוצץ לפה, וכן גם עוצרים מס' פעמים להתאוורות שלהם. לפעמים זה בעצם בכי מעייפות אז באמת עדיף לכבות לגמרי המוסיקה ולא לדבר אלא רק להסתובב וללטף ואז רק אז הוא נרדם הקטן ונהיה שקט נעים. וב ס ו ף מגיעים ומחליטים יותר לא לנסוע, עובר חודש חודשיים ו ש ו ב נוסעים. זהו עד שיגדלו אלו חלק מהצרות. תחזיקו מעמד אין הרבה ברירה.

 

[חנה של ליאור]

גם אצלינו זה היה והוקל קצת

למרות שעדיין אין נסיעות רגועות לגמרי. השיפור היה בגיל שנה, כשסובבנו את שיר לכוון הנסיעה. מאז אנחנו יכולים לנסוע נסיעות של עד 30 דקות ובמקרה הצורך גם 45 דקות. מעבר לזה - נגמרת לה הסבלנות לשבת במקום אחד ומתחילים הקיטורים ואח"כ הבכי. הפתרון אצלינו הוא לנסות לנסוע בשעות השינה וכששיר מתעוררת אנחנו הופכים לצוות הוואי ובידור. הכי מוצלח זה קנון של אבא ואמא יחד שמרגיע גם את הבכי העצבני ביותר

חנה

 

[נעה גל]

אנחנו כיוונו את הנסיעות על שעות

השינה וכך עברנו בשלום נסיעות די קשות (3 שעות). במשך תקופה ארוכה מאוד החיים שלנו התנהלו סביב שעות השינה של הבן שלי ובסוף זה עבר.

 

[zimes]

גם אנחנו.

זה נשמע קצת מתיש - לתכנן משפחה לפי פספוס כזה, אבל שווה שהנסיעה תקח כמה שהיא אמורה לקחת, ולא פי שניים, או תחייב עצירה מאוד ארוכה באמצע.

 

[נעה גל]

בפועל זה היה פחות מתיש ממה שזה

נשמע. אולי בגלל שלא העלנו על דעתנו שיש פתרון אחר?

 

[אפרתש]

../images/Emo7.gif אוי אוי אוי כמה שייאשתם אותי

ואני כלכך קיויתי שמישהו עלה על איזה פתרון קסמים.

 

[דנה השניה]

איפה אתם גרים?

אני שואלת מפני שגם לנו היתה בעיה כזאת עם הבת הגדולה שלנו כשגרנו בירושלים. בנסיעות לשפלה היא היתה בוכה מאד, ולדעתינו זה היה קשור לכאבי אזנים (בגלל הבדלי הגובה יש לחץ באזנים כמו שיש כשטסים במטוס). דוקא תנועות הפה בבכי עזרו לה לפעמים לשחרר את הלחץ.

 

[הילהל]

אולי אולי

גם יונתן שונא נסיעות בערב. ליתר דיוק - בשעות החשיכה. אנחנו חושבים שאולי אולי בלילה, כשהוא לא ישנוני, הוא פשוט מת משעמום? הכל חשוך, אין מה לראות מחוץ לחלון, מטריד. אנחנו משתדלים לנסוע כשהוא עייף וסביר שירדם וממש לא נוסעים בשעות החשיכה כשהוא ערני כי זה נורא (היית מאמינה שנהגתי את כל הירידות של סדום עם פעוט מצווח? כל השרירים בגוף היו תפוסים אח"כ מהמתח שזה יצר).

 

[עמית@]

זה ממש ממש מה שקורה אצלנו ../images/Emo10.gif

תגידו- זה לא גורם להם נזק? (הילדה שלי בת חצי שנה) אני ממש חושבת שהיא בטראומה מזה

אין לי עצות כי כאמור -מצבנו זהה

 

[כרמית מ.]

אני גם מתלבטת בזה...

בני בן 3 ח', ונוסע איתי לעבודה, כ-20 ד' לכל כיוון. לפעמים הוא ישן או שקט/מקשקש, אבל לפעמים הוא בוכה כל משך הנסיעה, וזה המון זמן עבורו. עצירות לא עוזרות (עוזרות לשניה) ולא בכל מקום אפשר לעצור. מצד שני, האופציה השניה היא לוותר על הנסיעה, אבל זה אומר לוותר על השהות שלו איתי, ואני באמת מתלבטת מה עדיף: שיהיה בבית תינוקות (מרחק נסיעה באופניים, וגם אם יהיה באוטו, בדרך לעבודה, זה דקה וחצי), בלעדי, או שיהיה איתי (כולל יניקה) אבל עם נסיעות. בינתיים הכף נוטה לאפשרות שיבוא איתי, כי יש נסיעות שהוא שקט, וכי מדובר בסך הכל על עוד כמה ימים (אין לי מושג כמה), ונראה לי שעדיף שיהיה איתי. נזק תמידי בטח לא, אבל אם בשאר הזמן אני בגישה ש(בגיל הזה) ככל שאני נענית יותר מהר לבכיו, מרגיעה או לפחות נוכחת עבורו (באוטו אני לא - כי הוא חייב להיות מאחור, ונוכחות קולית עדיין לא מספקת בגילו), כך אני עוזרת לו לפתח בטחון בי ובעולם, אז בטח יש פה רמה מסוימת של פגיעה.

 

[limori]

והילדה שלי בת שנה וחודשיים ועדיין

צורחת בנסיעות באוטו. לצערי אנחנו משאירים אותה די הרבה בבית. כלומר בסופי שבוע הילדה נשארת בבית ולא באה איתנו לאף טיול. וכבר מזה כפעמים השארנו אותה יומיים לבד ונסענו לטיול. זה נורא מעציב שהיא לא יכולה לשבת בכיסא אוטו זה מגביל מאד ואנחנו עדיין מחכים ליום שהבכי יגמר... אם אני הולכת לסופר שזה במרחק 3 דקות נסיעה היא יושבת בבוסטר ולא בוכה. אך אם אנחנו נוסעים לרופא אוי מי גד..... אני אפילו לא רוצה להיזכר בזה. לימור