י נ ק י נ ט ו ן
New member
בכי בלתי פוסק, מלחמות וקנאה בין אחיות
יש לי שתי בנות מקסימות: בת כמעט 4 ובת כמעט 2.
אני מרגישה כישלון גדול מאוד ואכזבה וייסורים על כך ששתיהן תמיד רבות ומתחרות ביניהן על תשומת הלב שלנו.
כשהייתה לי רק בת אחת, נתתי לה הכל מהכל – תשומת לב, חינוך, לימוד – סבלנות.
עם הבת השנייה הרבה דברים השתבשו – לא רציתי לפגוע בגדולה אז היא שוב קיבלה את רוב תשומת הלב אפילו יותר מהקטנה. אבל ברגע שהקטנה התחילה להיות פעילה הגדולה התחילה כמובן להפגין קנאה.
למרות שהיא מאוד אוהבת אותה ותמיד אהבה. מצחיקה אותה משחקת, היא גם מאוד נדבקת אליה עד כדי שהיא מציקה לה. וזה הופך למריבות, היא חוטפת לה דברים שהיא לוקחת ולא משנה אם הם שלה או שלה. חוטפת ממני דברים שאני באה לתת לה כדי לתת לה אותם בעצמה. וזה מרגיז את הקטנה לפעמים.
הן כל היום מקנאות זו בזו – מה שהיא עושה גם היא רוצה ולהיפך.
אני מרגישה חסרת אונים וניסיתי המון דברים.
כמובן שכולם יגידו לי שצריך לעשות פעילות נפרדת לזו ולזו וכו' אך עליי לציין שאבא מגיע כל יום מאוחר והכל נופל עלי כך שזה לא אפשרי רוב הזמן.
בעיה נוספת, קשורה או שלא, הקטנה כל אבל כל הזמן בוכה.
ברגע שהיא רוצה משהו היא קודם כל בוכה.
אני מגיעה למצב שאני פשוט פוחדת שהיא תרצה משהו.
היא לא מבקשת – היא בוכה.
ולא סתם יללות.
מרד! בוכה צורחת מעיפה את הנעליים – דופקת את הראש ברצפה (באמת!) פשוט נמאס לי.
אני מפחדת לכעוס, מפחדת להתעלם, מפחדת להעניש – אני לא יודעת מה לעשות – מעולם לא הרגשתי כך גם לא עם הגדולה כשהייתה קטנה.
ואז גם הגדולה מתוסכלת ואני בתוך מן מעגל סיוטי שאני פשוט לא יודעת מה לעשות בו.
הגדולה שלי היתה כל כך נבונה כשהייתה קטנה שהחינוך שלי איתה היה ממש שונה.
היא הבינה הכל ויכולתי "לחנך" אותה בהבנה "ובכיף בהתחשב בסיטואציה. לא התכוננתי לחינוך ילדה בצורה אחרת, לא הייתי מוכנה שאולי הילדה השנייה תתנהג אחרת ולא התכוננתי לקנאה כל כך חריפה ביניהן שתעמיד אותי המומה כל כך וחסרת אונים.
דבר נוסף הוא משחק הכוחות שמשחקת הגדולה איתנו – (נגדנו) שהיא תגיד את המילה האחרונה.
והקטנה עם הבכי הבלתי פוסק שמתחיל מהשניה שהיא מתעוררת וצורחת בכל הבית ועד שהיא דורשת משהו – גם אם אנחנו נותנים היא כבר לא רוצה – ואם לוקחים אז היא כן רוצה ושוב לא רוצה וכל זה בצרחות ומלחמה...
אני מרגישה תסכול וכישלון וגם שהן מרגישות כך.
אשמח לכל הצעה שתוכל לעזור!!!
תודה...
יש לי שתי בנות מקסימות: בת כמעט 4 ובת כמעט 2.
אני מרגישה כישלון גדול מאוד ואכזבה וייסורים על כך ששתיהן תמיד רבות ומתחרות ביניהן על תשומת הלב שלנו.
כשהייתה לי רק בת אחת, נתתי לה הכל מהכל – תשומת לב, חינוך, לימוד – סבלנות.
עם הבת השנייה הרבה דברים השתבשו – לא רציתי לפגוע בגדולה אז היא שוב קיבלה את רוב תשומת הלב אפילו יותר מהקטנה. אבל ברגע שהקטנה התחילה להיות פעילה הגדולה התחילה כמובן להפגין קנאה.
למרות שהיא מאוד אוהבת אותה ותמיד אהבה. מצחיקה אותה משחקת, היא גם מאוד נדבקת אליה עד כדי שהיא מציקה לה. וזה הופך למריבות, היא חוטפת לה דברים שהיא לוקחת ולא משנה אם הם שלה או שלה. חוטפת ממני דברים שאני באה לתת לה כדי לתת לה אותם בעצמה. וזה מרגיז את הקטנה לפעמים.
הן כל היום מקנאות זו בזו – מה שהיא עושה גם היא רוצה ולהיפך.
אני מרגישה חסרת אונים וניסיתי המון דברים.
כמובן שכולם יגידו לי שצריך לעשות פעילות נפרדת לזו ולזו וכו' אך עליי לציין שאבא מגיע כל יום מאוחר והכל נופל עלי כך שזה לא אפשרי רוב הזמן.
בעיה נוספת, קשורה או שלא, הקטנה כל אבל כל הזמן בוכה.
ברגע שהיא רוצה משהו היא קודם כל בוכה.
אני מגיעה למצב שאני פשוט פוחדת שהיא תרצה משהו.
היא לא מבקשת – היא בוכה.
ולא סתם יללות.
מרד! בוכה צורחת מעיפה את הנעליים – דופקת את הראש ברצפה (באמת!) פשוט נמאס לי.
אני מפחדת לכעוס, מפחדת להתעלם, מפחדת להעניש – אני לא יודעת מה לעשות – מעולם לא הרגשתי כך גם לא עם הגדולה כשהייתה קטנה.
ואז גם הגדולה מתוסכלת ואני בתוך מן מעגל סיוטי שאני פשוט לא יודעת מה לעשות בו.
הגדולה שלי היתה כל כך נבונה כשהייתה קטנה שהחינוך שלי איתה היה ממש שונה.
היא הבינה הכל ויכולתי "לחנך" אותה בהבנה "ובכיף בהתחשב בסיטואציה. לא התכוננתי לחינוך ילדה בצורה אחרת, לא הייתי מוכנה שאולי הילדה השנייה תתנהג אחרת ולא התכוננתי לקנאה כל כך חריפה ביניהן שתעמיד אותי המומה כל כך וחסרת אונים.
דבר נוסף הוא משחק הכוחות שמשחקת הגדולה איתנו – (נגדנו) שהיא תגיד את המילה האחרונה.
והקטנה עם הבכי הבלתי פוסק שמתחיל מהשניה שהיא מתעוררת וצורחת בכל הבית ועד שהיא דורשת משהו – גם אם אנחנו נותנים היא כבר לא רוצה – ואם לוקחים אז היא כן רוצה ושוב לא רוצה וכל זה בצרחות ומלחמה...
אני מרגישה תסכול וכישלון וגם שהן מרגישות כך.
אשמח לכל הצעה שתוכל לעזור!!!
תודה...
