בכי בלתי פוסק, מלחמות וקנאה בין אחיות

בכי בלתי פוסק, מלחמות וקנאה בין אחיות

יש לי שתי בנות מקסימות: בת כמעט 4 ובת כמעט 2.
אני מרגישה כישלון גדול מאוד ואכזבה וייסורים על כך ששתיהן תמיד רבות ומתחרות ביניהן על תשומת הלב שלנו.
כשהייתה לי רק בת אחת, נתתי לה הכל מהכל – תשומת לב, חינוך, לימוד – סבלנות.
עם הבת השנייה הרבה דברים השתבשו – לא רציתי לפגוע בגדולה אז היא שוב קיבלה את רוב תשומת הלב אפילו יותר מהקטנה. אבל ברגע שהקטנה התחילה להיות פעילה הגדולה התחילה כמובן להפגין קנאה.
למרות שהיא מאוד אוהבת אותה ותמיד אהבה. מצחיקה אותה משחקת, היא גם מאוד נדבקת אליה עד כדי שהיא מציקה לה. וזה הופך למריבות, היא חוטפת לה דברים שהיא לוקחת ולא משנה אם הם שלה או שלה. חוטפת ממני דברים שאני באה לתת לה כדי לתת לה אותם בעצמה. וזה מרגיז את הקטנה לפעמים.
הן כל היום מקנאות זו בזו – מה שהיא עושה גם היא רוצה ולהיפך.
אני מרגישה חסרת אונים וניסיתי המון דברים.
כמובן שכולם יגידו לי שצריך לעשות פעילות נפרדת לזו ולזו וכו' אך עליי לציין שאבא מגיע כל יום מאוחר והכל נופל עלי כך שזה לא אפשרי רוב הזמן.


בעיה נוספת, קשורה או שלא, הקטנה כל אבל כל הזמן בוכה.
ברגע שהיא רוצה משהו היא קודם כל בוכה.
אני מגיעה למצב שאני פשוט פוחדת שהיא תרצה משהו.
היא לא מבקשת – היא בוכה.
ולא סתם יללות.
מרד! בוכה צורחת מעיפה את הנעליים – דופקת את הראש ברצפה (באמת!) פשוט נמאס לי.
אני מפחדת לכעוס, מפחדת להתעלם, מפחדת להעניש – אני לא יודעת מה לעשות – מעולם לא הרגשתי כך גם לא עם הגדולה כשהייתה קטנה.
ואז גם הגדולה מתוסכלת ואני בתוך מן מעגל סיוטי שאני פשוט לא יודעת מה לעשות בו.
הגדולה שלי היתה כל כך נבונה כשהייתה קטנה שהחינוך שלי איתה היה ממש שונה.
היא הבינה הכל ויכולתי "לחנך" אותה בהבנה "ובכיף בהתחשב בסיטואציה. לא התכוננתי לחינוך ילדה בצורה אחרת, לא הייתי מוכנה שאולי הילדה השנייה תתנהג אחרת ולא התכוננתי לקנאה כל כך חריפה ביניהן שתעמיד אותי המומה כל כך וחסרת אונים.

דבר נוסף הוא משחק הכוחות שמשחקת הגדולה איתנו – (נגדנו) שהיא תגיד את המילה האחרונה.

והקטנה עם הבכי הבלתי פוסק שמתחיל מהשניה שהיא מתעוררת וצורחת בכל הבית ועד שהיא דורשת משהו – גם אם אנחנו נותנים היא כבר לא רוצה – ואם לוקחים אז היא כן רוצה ושוב לא רוצה וכל זה בצרחות ומלחמה...




אני מרגישה תסכול וכישלון וגם שהן מרגישות כך.
אשמח לכל הצעה שתוכל לעזור!!!
תודה...
 
בכי בלתי פוסק, מלחמות וקנאה בין אחיות

שלום ינקינטון.
ראשית - כל הכבוד לך על הפתיחות, היושרה והאומץ להכיר ולחשוף את התחושות והרגשות שלך!
מדבריך הבנתי שלצד הקשיים, התסכול והכישלון שאת חווה בנותייך "מקסימות", בתך הגדולה "מאוד אוהבת אותה, ותמיד אהבה. מצחיקה אותה משחקת" עם הצעירה. כמו כן נשמע שבנותייך יודעות לעמוד על שלהן. זה מראה שבכל זאת יש לך גם כמה הצלחות כאמא
.
כל רגש שלך ושל כל אחת מהבנות הוא לגיטימי. לגיטימי ולגמרי אנושי שהורים מרגישים גם תסכול, כפי שלגיטימי שתהא קנאה בין אחים. יתרה מכך: חשוב לזהות ולהכיר ברגשות השונים שלנו ושל ילדינו, לקרוא להם בשֹּם, לתת להם מקום, לשוחח עליהם ולצייד אותם בכלים שיעזרו להם להתמודד עם קשת הרגשות.
בה בעת נשמע שאת כואבת את הפער בין ה"רצוי" למצוי, בין הצפיות והחלום שהיו לך כאמא (ואולי עדיין ישנן) על יחסי אחים וילדים מושלמים לבין המציאות בפועל. זה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות ומחוויית ההורות.
ההתפכחות הזו מהחלום עוזרת לנו לעצב מחדש את הצפיות שלנו, לגבש לעצמנו יעדים מציאותיים וברי השגה תוך קביעת סדר עדיפויות תואם לערכים וליכולות שלנו ושל ילדינו. בנוסף, השלב הזה מסייע לנו להבחין בין דברים שהם בשליטה שלנו לבין דברים שאינם בשליטתנו. למשל: ספק אם תוכלי למנוע מבנותייך לקנא זו בזו, אך עם הגדרת יעדים ברורה לצד גישה עקבית והחלטית תוכלי להקנות להן מיומנויות תקשורת ויחסי קח ותן שישפרו את האווירה והיחסים בבית.
יתכן שגם בתך הגדולה חשה אכזבה מהאחות שקבלה ב"מתנה", שהרי, האחות הזו מאלצת אותה לוותר, לחלוק את המשאבים השונים שקודם לכן היו נחלתה הבלעדית. א. אדלר טוען שאח / אחות הם המתנה הכי טובה שניתן להעניק לילד בכור משום שהאח הצעיר מאתגר את הבכור להתנסות ב"חוקי החיים" כפי שהם בפועל. כמוהו כחבר לגן / לכיתה או כשותף לעבודה שמתחרה על אותם משאבים. מכיוון שכמובן, בלתי אפשרי להעלים את האח או את החברים בגן הבכור נאלץ לחפש דרכים ופתרונות לשיתוף פעולה וקבלת האחר.
בתוך כך נראה לי שאת זקוקה למנת עידוד ותמיכה שיחזירו לך את תחושת המסוגלות ויעזרו לך להכיר ולעשות שימוש מושכל ביכולות שלך. כשאת תפרגני לעצמך ותסלחי לעצמך על טעויות כאלה ואחרות תוכלי לגבש הסכם עם בנותייך על דפוסי התקשורת איתך וביניהן, להציב גבולות ברורים ולדובב את בתך הקטנה לעשות פחות שימוש בבכי לטובת תקשורת מילולית. התהליך הוא הדרגתי ובר השגה אף שהוא דורש אנרגיות, מוטיבציה ויכולת התמדה.
כיצד עושים זאת? בקצרה: בחרי סימפטום אחד מתוך ההתנהגויות שפרטת, התנהגות אחת שאת מרגישה פנויה ועם כוחות להשקיע בה כרגע. תגדירי לעצמך מה היית רוצה לשנות בצורה קונקרטית ומציאותית, איזה מיומנות היית רוצה להקנות לבנות וסמני את השלבים שבדרך. יהיו הצלחות וודאי גם "נפילות". עודדי וחזקי את ההצלחות הקטנות והיי סובלנית. המשיכי להיות עקבית עד שתגיעי לתוצאה שמניחה את דעתך. הצלחה בסימפטום אחד תתן לך כוחות לעבור לסימפטום הבא.
מוזמנת ליצור קשר, לעדכן ולשתף במה שיתאים לך.
בהצלחה ויישר כח
כרמית אלון
 
תודה רבה כרמית!!!

תודה רבה!
אני מודה שהתיסכול הוא גם משאר הסביבה כלומר לשמוע כל היום רק או בעיקר תלונות – זה לא מעודד
פרצופים חמוצים מהסובביםלא עוזרים
ביצור תיסכול ארוך
כולל הזנחה של דברים אחרים



תודה רבה על העיצה ואני באמת אנסה להתמקד בדבר אחד בכל פעם ולא הכל בבת אחת כי זה לא הולך אלא רק מחמיר.
ממש תודה ואשמח לעדכן בהמשך על התקדמות!!!
 
לשמוע רק או בעיקר תלונות

בשמחה ינקינטון ושמחה לשמוע שמה שכתבתי מניע אותך לעשות קצת סדר במחשבות.
בהקשר לתלונות והביקורת מסביב - אכן, אווירה של ביקורת ותלונות גורמת לדלדול כוחות, לתסכול וחוסר אונים, בעוד שעידוד, פרגון על המאמץ ומיקוד בחצי הכוס המלאה מגבירים את המוטיבציה להמשיך ולהתאמץ, נוטעים כוחות ומעצימים את תחושת מסוגלות. זה נכון ביחס לילדים ומבוגרים כאחד. נסי להפחית את ה"ווליום" של התלונות שסביבך כדי שתוכלי להבחין ולשמוע גם קולות ומסרים אחרים.
מוסיפה לך טיפ מאתגר מעולם האימון האישי שבהרבה מקרים עובד יפה גם על עצמנו וגם על הסובבים אותנו
: נסי לתרגם כל תלונה שלך לבקשה ובמקביל, בקשי מהמתלוננים למיניהם שגם הם ישנו את התלונה / הקיטור / הביקורת / הפרצוף החמוץ שלהם לבקשה.
בהצלחה והמשך יום רגוע
כרמית אלון
 
שוב תודה רבה

לצערי את זה כבר ניסיתי וזה לא החזיק מעמד...................
אבל כבר חל שינוי מאתמול אני חייבת לציין! אני אעדכן בהמשך!!!!!

עזרת לי מאוד!!
 
למעלה