בכיתי בכיתי

upanddown

New member
בכיתי בכיתי

השבוע בכיתי כאילו אתמול כאילו אתמול רק הלכת ועכשיו אחרי שיחת לפון עם סבתא שוב קיבלתי כוח שוב האישה הקטנה הגדולה נתנה בי כוחות להמשיך ציותה לי חיים ארוכים ושמחים עם הרבה כאבים וקשיים זה החיים היא אמרה לי ועכשיו כשאת יודעת את צריכה להמשיך חיים מלאי מיכשולים וכאב שאף אחד לא מכין אותך אליהם אבל עכשיו כשאת יודעת היא אמרה... אולי תלמדי ותלמדי חשוב ללמד את ילדנו היא אמרה לא רק לגונן ולקוות לטוב ללמד כי החיים שלפנינו ולפניהם הם ויהיו קשים ככה זה כי אנחנו העם הנבחר נבחר כדי למדוד עד כמה יכול להחזיק ושוב סיפורים מהשואה סיפרוים של סבתא קטנה שכל כך מתגעגעת לאחיות שלה ולאחים מספרת כמה מצליחים הם היו כמה יפים איזה אנשים ואמא ואבא ואת הבעל הראשון איבדה לכ"ג יורדי הסירה ודי הלכו והיא לא סיפרה ולא דיברה לא רצתה להכאיב לילדים היתה צריכה להיות חזקה ועכשיו היא לבד לגמרי - גם בלי סבא ופתאום לא מפסיקה לחשוב והגעגועים צפים וסבתא הזו מקשיבה לי בוכה ומחבקת אותי חזק וסבתא שלי הקטנה הגדולה נותנת לי בשנית כוחות להמשיך.. כוחות ללכת הלאה.. אז חברים חברות..אני לא מתנצלת עדין לא נגמר יום הזיכרון אבל אני מחייכת זוכרת אוהבת כואבת ולא שוכחת אבל מחייכת כי סבתא רוצה ולסבתא מגיע
 

LostInTheSky

New member
לא צריכה להתנצל... !

תחייכי, תחייכי עם הכאב... גאה בך! ומחייכת איתך, למרות היום העצוב... אבל בעצם, אצלנו כל יום הוא יום עצוב ובכל זאת חייבים להמשיך לחייך...
 
למעלה