בכיתה יא ...

אטיוד5

Active member
בכיתה יא ...

הלכה כל הכיתה לראות את ההצגה "הרעב והצמא" של יונסקו בתאטרון ברחוב בלפור בת"א, אאל"ט, באיזה אולם מול אוהל שם. יוסי בנאי היה השחקן הראשי. הוא היה אנרגטי כדרכו, הרעים בקולו, והיה יותר יוסי בנאי מאשר הדמות אותה גילם. לפי החשבון שלי הוא היה אז בן 34, מה שלא מנע מכל הנערות לרוץ אחרי ההצגה אל מאחורי הקלעים לעשות את קטע הסגידה של בנות עשרה. אני זוכר שלא ממש הבנתי מדוע החתיכות האלו שלא נתנו לאף אחד בכיתה להתקרב אליהן נמסו פתאום. נו, טוב, יש לי באגים. ליוסי היו הרבה פחות באגים, אין מה לדבר. עצם העובדה שאני זוכר את כל זה, על אף סניליותי, מדברת בעדו.
 
אלוף הארץ

היה יוסי בנאי. נוסף לאבא שלי שכן משובח ביותר. עצוב ומתסכל שלא נשמע עוד את קולו המיוחד והמלטף. חתיכת ארץ ישראל הוא היה בעיני. אבידה גדולה.
 
עבורי יוסי בנאי, די רחוק...

...למרות שתמיד אהבתי לשמוע אותו שר... בעיקר את השאנסונים שלו... אבל לא פעם אני חושב... הרי גם אריק אינשטיין... ושלום חנוך... הם קרובים לי יותר...
 

אורמור

New member
בשבילי, להפרד ממנו כרוך בצער...

צער גדול, שנובע מאהבה ארוכת שנים לאיש שהקול שלו ריגש אותי תמיד, שהמניירות שלו הצחיקו אותי שהכישרון שלו גרם לי להתפעל איש שתמיש שמחתי לראות את תוצריו האמנותיים אחד מהיותר חביבים עלי... לא קל.. כמו שלא קל להפנים שהשורה מתדלדלת.. השורה של אלה שליוו את כל משך חיי... הרקע... הרקע מתפוגג לו וצר. כל כך צר.. יהי זכרו ברוך אהבתי אותך יוסי בשם כל הקדושים... אהבתי אור
 
למעלה