בכוחה של אמונה... 1
דוברת, גדלה במחיצת הידיעה הרוחפת אותה כי ביום מן הימים - תזדקק לכוחה של האמונה... כשהיתה בת הנעורים - כשכל הבנות סביבה הפכו אט אט נשים קטנות נותרה דוברת עדיין ילדה... תמיד בלטה בשנינותה, ביופיה המיוחד ובגובהה והימים - ימי שחר הנעורים לא הקלו עליה... תמיד היתה מתפללת שלפחות לא תהא כל כך גבוהה.. שלפחות לא תהא כה ייחודית בחיצוניותה פן יראו חבריה בני גילה פן יחושו בהבדל אותו הבדל שחצץ בינה והיה זה שגרם לה להתבגר בטרם עת... אך לא שפר לה מזלה והיא המשיכה לגבוה המשיכה להיות אטרקטיבית למראה ושנינותה - הפכה כרטיס הביקור שלה בכל מקום. כבר היתה בת ארבע-עשרה עת אמה לקחתה לרופא סבב בדיקות דם מתישות שיסבירו את התבוששות הגעתו של המחזור החודשי- את התבוששותם של סממני הבגרות שטרם הופיעו היה מנת חלקה החצי שנתית - כדרך קבע וכשהיתה בת שש-עשרה, החלו הבדיקות להיות מורכבות יותר. דוברת, שהיתה פיקחית ויחודית אף באופיה אספה חפציה ועברה לגור לבדה בעיר הגדולה לא יכלה לסבול את מקום מגוריה בבית הוריה שהיה מקום קטן בו הביקורת היתה לה לרועץ אם לא היתה לה המראה ועיניה מספיקות דאגה החברה סביבה להטריד מנוחתה בשל האחור ההתפתחותי. וכך, היתה נוסעת באוטובוסים עם אמה בשתיקה - שתיקה של חוסר ידיעה מפני הבאות שתיקת חוסר ודאות - שתיקת הפחד מהבאות הבדיקות עצמן שהפכו קשות מפעם לפעם הוציאוה משלוותה הידועה, צילום כף יד, צילום אברי מינה, שעות שהיתה צריכה לאפשר למצלמה ואישה חסרת סובלנות וגישה לנבור בנבכי חלקי גופה המוצנעים לעורר ולטלטל שוב נפשה הפגועה לערער בכל פעם מחדש את אמונתה שנה של בדיקות קשות עברה ודוברת החלה בטיפול - הטיפול התרופתי החולף מדי כמה חודשים עד שנמצאה הנוסחה המתאימה ביותר לגופה הנוסחה שהתאימה ככפפה לידה ופתרה את הפגם המולד איתו נולדה... שנים אחר כך עוד היתה מטיחה באמה "ילדת אותי פגומה"..... "תחיי איתי את הכאב...." ואמה שתקה- לא ידעה להתמודד עם הכאב, לא ידעה להתמודד עם ילדתה... במדי צבא טריים, נכנסה דוברת בברית הנשים זו המאפשרת למחשבתה לקבל עליה סופית את עול ושמחת הנשיות... לא היה דבר נפלא בעיניה - אף כי היה כרוך בכאבים, וחוסר אסתטיקה שכה הפריעו לה... אך לא היה דבר עכשו שיעמוד בפניה- כל חלומותיה בישרו שכינה, תקווה ואמונה גדולה. עשור אחר-כך, שוב פגשה ברופא המטפל שלה זו כבר היתה פגישה אחרת ישובה שם במחיצתו של האיש איתו בחרה לחיות את חייה קיבלו יחדיו את ההסבר ודרך הפעולה לכניסה להריון - השלב האחרון לו נכספה כל חייה - הדבר הזה, ההליך הזה שיוכיח מעל ומעבר לכל ספק - (בעיניה) שאכן אישה היא... לא חיכו לחתונה... כמעט כמובן לא היה דבר שהיה יכול לעצור בעדה של דוברת לא רצונותיו של בעלה לצאת לסיבוב מסביב לעולם כשנת ירח דבש, לא מבוכתו מפני ההליכים שיעברו - שתעבור לא פחדיו מפני הקשיים שתאלץ להתמודד איתם לא רצונותיו לתור את העולם בטרם יהפכו למשפחה מורחבת... דבר - לא היה עוצר בעדה.... ואכן ... דבר לא עזר... המשך יבוא...
דוברת, גדלה במחיצת הידיעה הרוחפת אותה כי ביום מן הימים - תזדקק לכוחה של האמונה... כשהיתה בת הנעורים - כשכל הבנות סביבה הפכו אט אט נשים קטנות נותרה דוברת עדיין ילדה... תמיד בלטה בשנינותה, ביופיה המיוחד ובגובהה והימים - ימי שחר הנעורים לא הקלו עליה... תמיד היתה מתפללת שלפחות לא תהא כל כך גבוהה.. שלפחות לא תהא כה ייחודית בחיצוניותה פן יראו חבריה בני גילה פן יחושו בהבדל אותו הבדל שחצץ בינה והיה זה שגרם לה להתבגר בטרם עת... אך לא שפר לה מזלה והיא המשיכה לגבוה המשיכה להיות אטרקטיבית למראה ושנינותה - הפכה כרטיס הביקור שלה בכל מקום. כבר היתה בת ארבע-עשרה עת אמה לקחתה לרופא סבב בדיקות דם מתישות שיסבירו את התבוששות הגעתו של המחזור החודשי- את התבוששותם של סממני הבגרות שטרם הופיעו היה מנת חלקה החצי שנתית - כדרך קבע וכשהיתה בת שש-עשרה, החלו הבדיקות להיות מורכבות יותר. דוברת, שהיתה פיקחית ויחודית אף באופיה אספה חפציה ועברה לגור לבדה בעיר הגדולה לא יכלה לסבול את מקום מגוריה בבית הוריה שהיה מקום קטן בו הביקורת היתה לה לרועץ אם לא היתה לה המראה ועיניה מספיקות דאגה החברה סביבה להטריד מנוחתה בשל האחור ההתפתחותי. וכך, היתה נוסעת באוטובוסים עם אמה בשתיקה - שתיקה של חוסר ידיעה מפני הבאות שתיקת חוסר ודאות - שתיקת הפחד מהבאות הבדיקות עצמן שהפכו קשות מפעם לפעם הוציאוה משלוותה הידועה, צילום כף יד, צילום אברי מינה, שעות שהיתה צריכה לאפשר למצלמה ואישה חסרת סובלנות וגישה לנבור בנבכי חלקי גופה המוצנעים לעורר ולטלטל שוב נפשה הפגועה לערער בכל פעם מחדש את אמונתה שנה של בדיקות קשות עברה ודוברת החלה בטיפול - הטיפול התרופתי החולף מדי כמה חודשים עד שנמצאה הנוסחה המתאימה ביותר לגופה הנוסחה שהתאימה ככפפה לידה ופתרה את הפגם המולד איתו נולדה... שנים אחר כך עוד היתה מטיחה באמה "ילדת אותי פגומה"..... "תחיי איתי את הכאב...." ואמה שתקה- לא ידעה להתמודד עם הכאב, לא ידעה להתמודד עם ילדתה... במדי צבא טריים, נכנסה דוברת בברית הנשים זו המאפשרת למחשבתה לקבל עליה סופית את עול ושמחת הנשיות... לא היה דבר נפלא בעיניה - אף כי היה כרוך בכאבים, וחוסר אסתטיקה שכה הפריעו לה... אך לא היה דבר עכשו שיעמוד בפניה- כל חלומותיה בישרו שכינה, תקווה ואמונה גדולה. עשור אחר-כך, שוב פגשה ברופא המטפל שלה זו כבר היתה פגישה אחרת ישובה שם במחיצתו של האיש איתו בחרה לחיות את חייה קיבלו יחדיו את ההסבר ודרך הפעולה לכניסה להריון - השלב האחרון לו נכספה כל חייה - הדבר הזה, ההליך הזה שיוכיח מעל ומעבר לכל ספק - (בעיניה) שאכן אישה היא... לא חיכו לחתונה... כמעט כמובן לא היה דבר שהיה יכול לעצור בעדה של דוברת לא רצונותיו של בעלה לצאת לסיבוב מסביב לעולם כשנת ירח דבש, לא מבוכתו מפני ההליכים שיעברו - שתעבור לא פחדיו מפני הקשיים שתאלץ להתמודד איתם לא רצונותיו לתור את העולם בטרם יהפכו למשפחה מורחבת... דבר - לא היה עוצר בעדה.... ואכן ... דבר לא עזר... המשך יבוא...
