בי"ס לאלוהים מתחילים
שאלתי את אלוהים איך בעצם בוחרים קריירה כזאת. איפה לומדים את זה, כלומר, להיות אלוהים, יש מסלול כזה או בי"ס שמלמד את זה. אלוהים צחק. הוא בטח חושב שאני אדיוט או משהו כזה. אבל אני סתם בן-אדם ששלושים שנה במקום השכלה דחפו לו לראש כל מני תפילות, די מטופשות אם יוּתר לי.. אלוהים ענה לי מהמטבח "בוא, אני אראה לך איפה לומדים את זה." על הוספה הכתומה יש מעט מקום אם לוקחים בחשבון שאלוהים די רחב בצדדים. פעם ראיתי בסנטוריני משפחה שלמה עולה על קטנוע קטן ונוסעת. היו שם, תחזיקו חזק, אבא ואמא ושלושה ילדים שלמים, וכולם נסעו מאושרים לאיזו ארוחת ערב אצל איזה משפחת קונסטנטיניס או פרזידיס. על הוספה שלי יש מקום בקושי לאחד אלוהים וחצי לייב שמעון. ואני עוד נוהג. אלוהים כיוון אותי והגענו במהירות די גדולה לירושלים. מהירות גדולה, אני אומר, ובעצם מתכוון שרק סובבתי פעם אחת את הגז וכבר הגענו. אלוהים עצר באיזו שהיא פינה ברחוב קטן ואמר לי במסתוריות: "אין מקום שבו לומדים להיות אלוהים. אלוהים פשוט רוצים להיות. יש בכולנו את האלוהים והוא נמצא עמוק בפנים. עמוק בנשמה שאנו נושאים איתנו מיום לידתנו והרבה אחרי זה." "הרבה אחרי זה? אתה מכוון עד יום מותנו?" "ואתה, מה אתה - אין בך נשמה. תחשוב רגע - טכנית אתה מת. אין בך נשמה? אין בך רגשות? אתה לא אוהב את העולם ולא כועס על דברים שבו?" "אז אלוהים בוחרים להיות? מי אם כן בורא הכל?" אלוהים נעץ בי זוג עיניים מבוגרות. הוא איש טוב. אפשר להראות את זה בעיגול האישונים שלו. יש בו טוּב שמסוגל למלא את כל העולם באור. איך הסתירו את הטוב הזה מאחרי כל כך הרבה מצוות? "אני בראתי את הכל." "אז זה אומר שתמיד היית אלוהים, לא?" "ממש לא. עד שקיבלתי את המינוי הייתי סתם אחד. עבדתי במשרד הדתות בתור הפקיד שמחלק את התקציבים ואחר-כך פוטרתי והייתי מובטל," "15 שנה, סיפרת לי," אמרתי "אבל זה לא מסתדר לי - אם רק באחרונה הפכת אלוהים איך בראת את הכל?" "אתה יודע שיש לכם מן ביטוי כזה שאלוהים נמצא בפרטים. את הביטוי לא אתם המצאתם. אני העברתי לכם אותו כבר מזמן. למעשה, סוד הבריאה הוא בהיווצרות של דבר מדבר, בתהליך די שגרתי של שינויים קטנים. חשוב על צייר או פסל שכל משיחת מכחול או ליטוף החומר המפוסל, משנים את היצירה ומביאים אותה לידי היווצרות. לא הייתי חייב להיות כאן בכדי שזה יווצר ואף על פי כן אני שיצרתי את הכל. כמו הצייר שלא הוא יצר את הצבעים שמהם נוצרו ציוריו והפסל שלא הוא יצק את האבן של פסליו. אני זוכר את כל האנשים שהייתם כולם. כל יצור אנושי זכור לי בפירוט מדהים ואין לי אלא לברכו על חלקו ביצירת הפאזל המשובח והמעט-מסובך שנוצר כאן." הייתי מעט מבולבל באותם הרגעים. אז איך הגענו בעצם לירושלים? "ירושלים היא המקום המורכב ביותר עלי אדמות. היא הממחישה הגדולה של הטמטום שיצרתם לכם עם אי הבנת הבריאה. אנשי הדת הפכו את העיר הזו מסתם עיר יפה ומסקרנת, ממקום מלא מסתורין שגלומה בו הסטוריה וספרות וארכיאולוגיה וזכרונות של עמים, לעיר דמים מקוללת. כל הנוגע בה מאבד את שפיותו כעם והופך מוּסת ומוטרף, ממש כמו מכור המחפש את הסם וחייב אותו מיד. לייב שמעון, אתה שפוי עדיין. אני זוכר זמנים אחרים. הייתי מבלה שעות עם אחרים במקומך והייתי ממלא את ליבם באושר גדול. סיפרתי להם את כל כולי והם לקחו את הכל וסיפרו לאחרים. אבל תפקידם הסתיים מוקדם מדי והם לא הספיקו להעביר את מה שנועד. אחרים לקחו את דבריהם והפכו אותם לערימת קשקושים מטורפת שהביאה לדם ומלחמות, לשנאה ומאבקים, לחורבן ושלטון רע, להפיכת מיליארדי אנשים לכלים קטנים על לוחות שחמט מעוותים." "אתה מדבר על נביאים?" "אני מדבר על הדמויות שכולכם מכירים. משה, ישו ומוחמד הם המפורסמים שביניהם. שמעתם בעיקר עליהם. רבים אחרים היו גם הם בסיפור. חלקם נטבחו עוד בשלב מוקדם ואחרים הסתבכו במאבקי כוח מטורפים. ז´אן דארק היתה כזו ואהבתי אהבת נפש את בת-הכפר הפשוטה הזו שהפכתי לאגדה. האמנתי שלאחר נצחונה היא תשנה את העולם, אבל נצחונותיה רק הפכו את כוהני הדת לאלימים יותר ואכזריים הרבה יותר. מה שאני מנסה לאמר זה שכל השליחים הללו היו אמורים להביא את דברי האמיתי ולא הספיקו. הם ניסו לאמר לכם לדבר אלי ורק אלי. לא להסתפק בממסדים ושלטונות דתיים שכל קשר בינם לבין האמת הוא אקראי. לא לשלם עבור אהבתם את הבריאה ולא לשכוח שהאל הוא בתוכם. לא למעלה, לא בבית-התפילה - בתוכם." בפעם הראשונה, הבנתי במפורש ששלושים השנה הראשונות של חיי היו בזבוז משווע. עבדתי אלוהים מזוייף. שימשתי קהל יעד במסע פרסום מסולף שמכר לי אלוהים מאיים ונוטר וקניתי את כל השקר והמרמה כדברי אלוהים חיים. זה היה כואב. האמת צרבה בי, אבל היא כבר חלחלה זמן רב בתוכי. ויש לזה גם צד אופטימי. מעכשיו אני מתחיל לחיות. גבירותי ורבותי, עכשיו קבלו את לייב שמעון החדש. האיש שאלוהים בתוכו בדיוק כמו שאלוהים בתוככם. אתם נושאים אותו איתכם כמו ארנק עם רשיונות וכרטיס אשראי. זה לא צריך להיות כואב ומייסר. זה משחרר. זה אלוהים הכי טוב שאפשר לבקש. האלוהים משלנו. אבל גד כבר נפנה למערב במבט מודאג. בדרך חזרה על הוספה שתקנו. אלוהים הספיק לעשות טלפון מהנייד לאשתו ומישהו ענה לו שהיא בטיפול נמרץ. הורדתי אותו בוולפסון. הוא ביקש להכנס לבד.
שאלתי את אלוהים איך בעצם בוחרים קריירה כזאת. איפה לומדים את זה, כלומר, להיות אלוהים, יש מסלול כזה או בי"ס שמלמד את זה. אלוהים צחק. הוא בטח חושב שאני אדיוט או משהו כזה. אבל אני סתם בן-אדם ששלושים שנה במקום השכלה דחפו לו לראש כל מני תפילות, די מטופשות אם יוּתר לי.. אלוהים ענה לי מהמטבח "בוא, אני אראה לך איפה לומדים את זה." על הוספה הכתומה יש מעט מקום אם לוקחים בחשבון שאלוהים די רחב בצדדים. פעם ראיתי בסנטוריני משפחה שלמה עולה על קטנוע קטן ונוסעת. היו שם, תחזיקו חזק, אבא ואמא ושלושה ילדים שלמים, וכולם נסעו מאושרים לאיזו ארוחת ערב אצל איזה משפחת קונסטנטיניס או פרזידיס. על הוספה שלי יש מקום בקושי לאחד אלוהים וחצי לייב שמעון. ואני עוד נוהג. אלוהים כיוון אותי והגענו במהירות די גדולה לירושלים. מהירות גדולה, אני אומר, ובעצם מתכוון שרק סובבתי פעם אחת את הגז וכבר הגענו. אלוהים עצר באיזו שהיא פינה ברחוב קטן ואמר לי במסתוריות: "אין מקום שבו לומדים להיות אלוהים. אלוהים פשוט רוצים להיות. יש בכולנו את האלוהים והוא נמצא עמוק בפנים. עמוק בנשמה שאנו נושאים איתנו מיום לידתנו והרבה אחרי זה." "הרבה אחרי זה? אתה מכוון עד יום מותנו?" "ואתה, מה אתה - אין בך נשמה. תחשוב רגע - טכנית אתה מת. אין בך נשמה? אין בך רגשות? אתה לא אוהב את העולם ולא כועס על דברים שבו?" "אז אלוהים בוחרים להיות? מי אם כן בורא הכל?" אלוהים נעץ בי זוג עיניים מבוגרות. הוא איש טוב. אפשר להראות את זה בעיגול האישונים שלו. יש בו טוּב שמסוגל למלא את כל העולם באור. איך הסתירו את הטוב הזה מאחרי כל כך הרבה מצוות? "אני בראתי את הכל." "אז זה אומר שתמיד היית אלוהים, לא?" "ממש לא. עד שקיבלתי את המינוי הייתי סתם אחד. עבדתי במשרד הדתות בתור הפקיד שמחלק את התקציבים ואחר-כך פוטרתי והייתי מובטל," "15 שנה, סיפרת לי," אמרתי "אבל זה לא מסתדר לי - אם רק באחרונה הפכת אלוהים איך בראת את הכל?" "אתה יודע שיש לכם מן ביטוי כזה שאלוהים נמצא בפרטים. את הביטוי לא אתם המצאתם. אני העברתי לכם אותו כבר מזמן. למעשה, סוד הבריאה הוא בהיווצרות של דבר מדבר, בתהליך די שגרתי של שינויים קטנים. חשוב על צייר או פסל שכל משיחת מכחול או ליטוף החומר המפוסל, משנים את היצירה ומביאים אותה לידי היווצרות. לא הייתי חייב להיות כאן בכדי שזה יווצר ואף על פי כן אני שיצרתי את הכל. כמו הצייר שלא הוא יצר את הצבעים שמהם נוצרו ציוריו והפסל שלא הוא יצק את האבן של פסליו. אני זוכר את כל האנשים שהייתם כולם. כל יצור אנושי זכור לי בפירוט מדהים ואין לי אלא לברכו על חלקו ביצירת הפאזל המשובח והמעט-מסובך שנוצר כאן." הייתי מעט מבולבל באותם הרגעים. אז איך הגענו בעצם לירושלים? "ירושלים היא המקום המורכב ביותר עלי אדמות. היא הממחישה הגדולה של הטמטום שיצרתם לכם עם אי הבנת הבריאה. אנשי הדת הפכו את העיר הזו מסתם עיר יפה ומסקרנת, ממקום מלא מסתורין שגלומה בו הסטוריה וספרות וארכיאולוגיה וזכרונות של עמים, לעיר דמים מקוללת. כל הנוגע בה מאבד את שפיותו כעם והופך מוּסת ומוטרף, ממש כמו מכור המחפש את הסם וחייב אותו מיד. לייב שמעון, אתה שפוי עדיין. אני זוכר זמנים אחרים. הייתי מבלה שעות עם אחרים במקומך והייתי ממלא את ליבם באושר גדול. סיפרתי להם את כל כולי והם לקחו את הכל וסיפרו לאחרים. אבל תפקידם הסתיים מוקדם מדי והם לא הספיקו להעביר את מה שנועד. אחרים לקחו את דבריהם והפכו אותם לערימת קשקושים מטורפת שהביאה לדם ומלחמות, לשנאה ומאבקים, לחורבן ושלטון רע, להפיכת מיליארדי אנשים לכלים קטנים על לוחות שחמט מעוותים." "אתה מדבר על נביאים?" "אני מדבר על הדמויות שכולכם מכירים. משה, ישו ומוחמד הם המפורסמים שביניהם. שמעתם בעיקר עליהם. רבים אחרים היו גם הם בסיפור. חלקם נטבחו עוד בשלב מוקדם ואחרים הסתבכו במאבקי כוח מטורפים. ז´אן דארק היתה כזו ואהבתי אהבת נפש את בת-הכפר הפשוטה הזו שהפכתי לאגדה. האמנתי שלאחר נצחונה היא תשנה את העולם, אבל נצחונותיה רק הפכו את כוהני הדת לאלימים יותר ואכזריים הרבה יותר. מה שאני מנסה לאמר זה שכל השליחים הללו היו אמורים להביא את דברי האמיתי ולא הספיקו. הם ניסו לאמר לכם לדבר אלי ורק אלי. לא להסתפק בממסדים ושלטונות דתיים שכל קשר בינם לבין האמת הוא אקראי. לא לשלם עבור אהבתם את הבריאה ולא לשכוח שהאל הוא בתוכם. לא למעלה, לא בבית-התפילה - בתוכם." בפעם הראשונה, הבנתי במפורש ששלושים השנה הראשונות של חיי היו בזבוז משווע. עבדתי אלוהים מזוייף. שימשתי קהל יעד במסע פרסום מסולף שמכר לי אלוהים מאיים ונוטר וקניתי את כל השקר והמרמה כדברי אלוהים חיים. זה היה כואב. האמת צרבה בי, אבל היא כבר חלחלה זמן רב בתוכי. ויש לזה גם צד אופטימי. מעכשיו אני מתחיל לחיות. גבירותי ורבותי, עכשיו קבלו את לייב שמעון החדש. האיש שאלוהים בתוכו בדיוק כמו שאלוהים בתוככם. אתם נושאים אותו איתכם כמו ארנק עם רשיונות וכרטיס אשראי. זה לא צריך להיות כואב ומייסר. זה משחרר. זה אלוהים הכי טוב שאפשר לבקש. האלוהים משלנו. אבל גד כבר נפנה למערב במבט מודאג. בדרך חזרה על הוספה שתקנו. אלוהים הספיק לעשות טלפון מהנייד לאשתו ומישהו ענה לו שהיא בטיפול נמרץ. הורדתי אותו בוולפסון. הוא ביקש להכנס לבד.
