בית, סבתא וגעגוע
הוים בבוקר כשעוד הייתי חצי ישנה עלה לי בראש הכביש שהוביל אל הבית של סבתא הכביש בצורת האות S שציין מבחינתי מאז שהייתי קטנה את הכניסה לנתניה. בדירה קטנה ברחוב שקט הייתי מבלה מידי שבוע את השבתות שלי, היינו מגיעים בצהרים נותנים נשיקה ומתיישבים לאכול אוכל שתמיד היה יותר טעים מהאוכל בבית וזה לא משנה שבבית הכנו את אותו הדבר. אוכל של סבתא זה אוכל של סבתא, תמידי קינאתי באחי שאכל רק שניצל ופירה והיה מקבל את הפירה עם החלקים החומים שאף פעם לא הבנתי מה הם אבל הם היו כל כך טעימים בפעמים הבודדות שאחי היה נותן לי לגנוב לו קצת. הפרחים הכחולים מפלסטיק שהייתי משחקת איתם על השטיח אחרי האוכל כשאבא ואמא היו שותים קפה ומדברים עם סבתא בסלון. משחקי הרמי במרפסת כשאבא שלי היה יושב לידי והיינו משחקים נגד סבתא אחי ואחותי ובלי לדעת הם היו זורקים לי את המספרים שהייתי צריכה כדי שאני אנצח ואהיה מרוצה. זה מצחיק אותי להיזכר בזה כי אחר כך אנחנו היינו עושים את זה לסבתא כשהיא עברה לבית האבות והיינו באים בשבתות לשחק איתה. התמונה בשחור לבן שתמיד הייתה ממוסגרת במסגרת העגולה על השולחן בפינת האוכל ועד היום אני לא כל כך בטוחה מי היא האישה שמצולמת בה... אם זאת אחותה או אימא של סבתא. התיבה מחרסינה שהייתה על המזנון שתמיד היה בה איזה בול מיוחד או מהדק שולחן חלוד. סט הקופסאות מפח שהיו מסודרים על המדף מהגדול לקטן ובהם סבתא הייתה שומרת תמיד את העוגיות שאהבנו ו"לא ידעה" שאנחנו כל פעם הולכים ל"שירותים" בשביל לגנוב עוגיה. המקרר הירוק שהייתי מציצה בו תמיד כי ידעתי שכל מה שנמצא בקופסאת פלסטיק מוכן בשביל שניקח הביתה למרות שאבא תמיד היה אומר שהיא לא צריכה להתאמץ זה בסדר. החלון במטבח שדרכו הייתי מציצה לשכנים בבניין ליד...המרפסת הקטנה במטבח שבה היה תמיד את המקומות הכי טובים להתחבא במחבואים ושבה היה חלון לשרותים והיה אפשר לדבר דרכו בלי להשאיר את דלת השירותים פתוחה. אחרי שאמא שלי מתה סבתא שלי הייתה הדבר היחיד שנשאר לי מהצד הזה של המשפחה אבל את זה הבנתי רק אחרי שגם סבתא נפטרה. היום כל הצד ההוא איננו ואני מתגעגעת כל כך.
הוים בבוקר כשעוד הייתי חצי ישנה עלה לי בראש הכביש שהוביל אל הבית של סבתא הכביש בצורת האות S שציין מבחינתי מאז שהייתי קטנה את הכניסה לנתניה. בדירה קטנה ברחוב שקט הייתי מבלה מידי שבוע את השבתות שלי, היינו מגיעים בצהרים נותנים נשיקה ומתיישבים לאכול אוכל שתמיד היה יותר טעים מהאוכל בבית וזה לא משנה שבבית הכנו את אותו הדבר. אוכל של סבתא זה אוכל של סבתא, תמידי קינאתי באחי שאכל רק שניצל ופירה והיה מקבל את הפירה עם החלקים החומים שאף פעם לא הבנתי מה הם אבל הם היו כל כך טעימים בפעמים הבודדות שאחי היה נותן לי לגנוב לו קצת. הפרחים הכחולים מפלסטיק שהייתי משחקת איתם על השטיח אחרי האוכל כשאבא ואמא היו שותים קפה ומדברים עם סבתא בסלון. משחקי הרמי במרפסת כשאבא שלי היה יושב לידי והיינו משחקים נגד סבתא אחי ואחותי ובלי לדעת הם היו זורקים לי את המספרים שהייתי צריכה כדי שאני אנצח ואהיה מרוצה. זה מצחיק אותי להיזכר בזה כי אחר כך אנחנו היינו עושים את זה לסבתא כשהיא עברה לבית האבות והיינו באים בשבתות לשחק איתה. התמונה בשחור לבן שתמיד הייתה ממוסגרת במסגרת העגולה על השולחן בפינת האוכל ועד היום אני לא כל כך בטוחה מי היא האישה שמצולמת בה... אם זאת אחותה או אימא של סבתא. התיבה מחרסינה שהייתה על המזנון שתמיד היה בה איזה בול מיוחד או מהדק שולחן חלוד. סט הקופסאות מפח שהיו מסודרים על המדף מהגדול לקטן ובהם סבתא הייתה שומרת תמיד את העוגיות שאהבנו ו"לא ידעה" שאנחנו כל פעם הולכים ל"שירותים" בשביל לגנוב עוגיה. המקרר הירוק שהייתי מציצה בו תמיד כי ידעתי שכל מה שנמצא בקופסאת פלסטיק מוכן בשביל שניקח הביתה למרות שאבא תמיד היה אומר שהיא לא צריכה להתאמץ זה בסדר. החלון במטבח שדרכו הייתי מציצה לשכנים בבניין ליד...המרפסת הקטנה במטבח שבה היה תמיד את המקומות הכי טובים להתחבא במחבואים ושבה היה חלון לשרותים והיה אפשר לדבר דרכו בלי להשאיר את דלת השירותים פתוחה. אחרי שאמא שלי מתה סבתא שלי הייתה הדבר היחיד שנשאר לי מהצד הזה של המשפחה אבל את זה הבנתי רק אחרי שגם סבתא נפטרה. היום כל הצד ההוא איננו ואני מתגעגעת כל כך.
