בית לווינשטיין H-)

[אספי]

בית לווינשטיין H-)

שלום ברשותכם אני אספר קצת על המקרה שקרה לי לפני 23 שנה בגיל 3 כשהייי ילד קטן החלטנו(ההורים שלי) לנסוע לסרט מצויר עם חברים שלנו בדרך חזרה מהדולפנריום ביפו זה קרה -מכונית וולוו הנהוגה ע``י אישה עברה קו לבן מפריד בין שני נתיבים (זה היה כביש דו סיטרי) והתנגשה בנו שנסענו במכונית סובארו כתוצאה מכך מהתנופה הנהג חטף את ההגה בראות ובידיים שמו לו פלטינות ואני שישבתי מאחור באמצע הועפתי לכיוון השימשה וכל שאר הנוסעים קיבלו חבטות לא רציניות . אני הועברתי לבית חולים בילינסון במצב קשה ואחרי חודש שהרופאים הרימו ידיים אז הועברתי לבית לווינשטיין ושם נותרתי ``צמח`` חצי שנה ואח``כ שיקום ואחרי שלוש שנים שם חזרתי הביתה ועכשיו בניגוד לחיזוי הרופאים אני פורח שוב -אומנם נשאר לי מיגבלות כמו צליעה קלה ברגל ימין ויד שמשתקמת וקול קצת איטי כי הרופאים כבר איבדו תקווה וחשבו כבר שאני אהיה אילם נוסף לכל הצרות כל התאונה הזאת קרתה בגלל שמונית הפריעה לוולוו בנתיב נסיעתה המוטו שלי הוא כזה אנשים -שימרו על עצמכם ועל תחצו קו הפרדה לבן לעולם לעולם ושוב אני אגיד ת`מילה לעולם והכי חשוב- סבלנות כי רק הסבלנות מנצחת ועוד מוטו שאולי יעזור לא פחות מהקודם אנשים-בואו נעשה אהבה במיטה ולא על הכביש

 

[נלסון]

אני כבר נוכחתי לדעת

שרפואה זה לא מתמתיקה מדוייקת, זה כמעט כמו תחזית מזג האויר. ישנם הרבה רופאים אם הרבה דעות וחולה אחד. והחולה הוא שיקבע בסופו של דבר איך יראה תהליך השיקום שלו בעתיד. גם מתוך חוסר ההכרה שבו שרוי החולה, הוא מסוגל לאזור כוחות ולהתעורר, כל אחד בזמן שלו בקצב שלו ובכוחות שנותנת לו הסביבה, וכמובן בעזרת הרופאים, אבל לא הם לבד, יש עוד הרבה כוחות שמשתתפים בסיפור. וכמובן מאחל לך רק טוב בחיים ומאמץ את ההצעה שלך בכל לב אנשים, לעולם אל תעברו פס לבן... ובכלל תהיו אנשים טובים תמיד. נלסון.