בית חולים בנס ציונה

[מאיה 11121]

חבל שמחקתם את תגובתה של ענת נוי שמשום מה

אנשים מפרשים אותה כהעברת שיפוט וביקורת על המשפחה. בעוד שאני רואה בתגובתה ניסיון לעורר את תשומת לב הסובבים לסבלו הרב של הילד עצמו(!). הבת שלי היתה מאושפזת בנס ציונה ב"טיפולים" חסרי תכלית וחסרי תקווה..מי שהוציאה אותנו מהסיוט הזה היתה לא אחרת מאשר ענת נוי. מחקתם אותה מהשרשור....מחקתם לילד ולהורים שלו לשמוע סוף סוף דברי שפיות בתחום האוטיזם והנפש. חבל מאד!!! מקווה שלא תמחקו גם אותי...אבל אם זאת הגישה החשוכה...אז לא אהיה כל כך מופתעת...צר לי על הילדים והמשפחות!!!!!

 

[schlomitsmile]

אין לי ספק שיש לענת יכולת לעזור ואני מקוה שכפי שעזרה לכם תעזור גם למשפחה של פותח השירשור.
הניסוח שבו בחרה, מן הסתם מתוך פרץ של כאב והזדהות עם הילד,
היה שופטני כלפי פותח השירשור- וזה שירשור תמיכה.
אפשר להציע אותו דבר, בלי לתקוף את פותח השירשור.
לדבר על מה כדאי לעשות בעתיד,
בלי להתייחס ולגנות את הנסיונות הכושלים שהיו עד כה.
חלילה לא מחקתי את ענת, רק את הודעתה זאת.

 

[dina199]

למה לא כתבתם : 'כאן נמחקה הודעה' ?

 

[schlomitsmile]

הערות למנהלות במסרים או בקישור שבראש העמוד

 

[ניר422]

אילו דברים עשתה ענת עם הבת שלך?

מה ההכשרה שלה?מהיכן היא בארץ?
אנחנו מהצפון

 

[מאיה 11121]

ענת לא עשתה עם הבת שלי כלום

פרט ללצפות בה ולשמוע את הסיפור שלנו וההשתלשלות שלו. היא נתנה לי מידע והסברים שהיו חיוניים מאד לשיפור המצב של ביתי ולשיפור המצב המשפחתי שהיה על סף קריסה...בזכותה הבנתי שהאבחון (!) והטיפול (!) של הפסיכיאטרים בנס ציונה (ולא רק שם כי לפני נס ציונה היינו אצל המון פסיכיאטרים פרטיים ולא פרטיים) היה מוטעה (וזה בלשון המעטה..) לא רוצה לחשוב מה היה קורה איתה היום אם הייתי משאירה אותה שם. היום היא בלי תרופות בכלל, הולכת למסגרת כל יום, התפקוד והתקשורת השתפרו מאד ביחס לתקופה ההיא. אנחנו כמשפחה למדנו המון על האוטיזם שלה ועל איך צריכה להיות הגישה כלפיה וזה בעיקר מה שגרם לשיפור בהתנהגות שלה.

 

[kagome10]

 

[אמא מודאגת3]

התגובה שלי כללית ולא נכנסת למקרה שעלה כאן

אשפוז ילד אוטיסט מאוד בעייתי, מבינה שיש מקרים שאין בררה כמו אצל פותח השרשור, אבל יש מקרים שצריך מאוד מאוד לחשוב טוב האם אשפוז זה המקום של אוטיסט שעצם השינוי
יכניס אותו לרגרסיה ועצם הטיפולים שחלקם ניסיוניים לאן יבואו אותו בסופו של דבר? ושוב אני כותב על מקרים שהיד כל כך קלה על ההדק מצד כל מני גורמים להמליץ על אשפוזים!

 

[אמא של המלאכית]

אין על ענת אם הם יקשיבו לה

גם הם והכי חשוב הילד ירוויח.

 

[ניר422]

גהה

את גהה לא בדקנו ,אנחנו גרים בצפון ,לא מכיר את המקום.זה ברור שהוא נהיה אלים אשתי הולכת לחדר אבל זה קורה הרבה ,ויש יומיים שאני חוזר מהעבודה מאוחר שמשאיר אותה איתו לבד וזו ממש בעיה ,הוא לא מדבר בכלל ,מבקש דברים חזרתיים כל הזמן כגון :לצאת החוצא בשש בבוקר שהוא מתעורר ואובססבי עם זה ,הוא לא מעסיק את עצמו אפילו לשנייה ,משבש לנו לגמרי את השיגרה .

ניר

 

[dina199]

באיזו מסגרת חינוכית הוא נמצא ?

 

[ניר422]

בבית ספר לאוטיסטים"צליל ים" בקרית ים.

 

[dina199]

אם כך, למה נס ציונה ?

האם אין מקומות אישפוז בצפון ? (באמת אין לי מושג)

 

[אמא מודאגת3]

כי נס ציונה

הוא המקום היחיד בארץ שאפשר לאשפז מתחת לגיל 12, ומגיל 12 כל בתי החולים פתוחים לאשפוז ולכן גם היד על ההדק מאוד קלה במקרים שלא צריך אשפוזים!
אני כתבתי תגובה כללית וללא קשר למקרה שעלה כאן..

 

[dina199]

לא ידעתי שבשום מקום אחר

לא מאושפזים מתחת לגיל 12

 

[אמא מודאגת3]

מדובר בבית ספר חדש,

האם ההידרדרות במצבו נגרמה בבית הספר? איך היה מצבו לפני "צליל ים"?

 

[ענתנוי]

אין לי הכשרה

אני חוקרת - לא מטפלת - ולכן אני יכולה רק לעזור במידע.

האלימות היא ניסיון אחרון ונואש להביע מצוקה, וזה נפוץ במקרים של קושי שפתי ותקשורתי.
הפתרון הוא תקשורת אבל זו בדיוק הבעיה - איך מגשרים על פער התקשורת בינו לסביבה?

התנהגות, אצל ילדים או מבוגרים שלא מדברים, היא שפה בפני עצמה. כל פעולה היא מטפורה משמעותית, והתנהגות חזרתית אובססיבית היא ביטוי למצוקה נפשית.
"לצאת החוצה" = להיחלץ מהמצב הקיים, מ"לולאה אינסופית", מ"דרך ללא מוצא" נפשית.
האובססיביות מחריפה בגלל ה"טיפולים", בעיקר תרופות פסיכיאטריות שמשבשות את התקשורת במוח ומפריעות לתפקודו.

התנאי הראשון לשינוי הוא הבנה - למרות כל המוזרות, המצב שלו הוא אנושי לחלוטין ומוכר לכולנו: כולנו מכירים מצבים של מצוקה נפשית, מחפשים הקלה באמצעים חיצוניים (בילוי, שיחה עם חברים, חופשה), והופכים לאובססיביים כשהבעיה רק מחריפה כל הזמן ואין למי לפנות או ממי לבקש עזרה.

התנאי השני הוא הקשבה, כדי לדעת מה גורם למצוקה ואיך אפשר לעזור לו לפתור אותה. הפסקה של טיפול תרופתי כרוכה בשלב קשה מאד של גמילה, כי התרופות האלו גורמות לתלות פיזיולוגיות ונפשית. זה הכרחי, מצד אחד, אבל חייב להיעשות בפיקוח רפואי, בצורה מבוקרת ועם תמיכה מספקת למשפחה בתקופת המעבר. בכל מקרה, חייבים לשקול את ה"בעד" וה"נגד" ולפעול בזהירות - כמו בכל טיפול גמילה.

התנאי השלישי הוא פתרון המצוקה - וזו הבעיה האמיתית כי המצוקה נובעת בדרך כלל מהממסגרת החברתית ומערכת החינוך אטומה לחלוטין לצרכים של האוטיסטים ולא גיליתי עדיין איך להעביר להם מידע או איך להשיג שיתוף פעולה עם הורים שמתנגדים לשיטה הפסיכיאטרית/התנהגותית....

בכל מקרה - אישפוז לצורך איזון תרופתי זה שקר מוסכם שמשמעותו - הפיכת הילד (או המבוגר) ל"עכבר-מעבדה" לצורך ניסויים תרופתיים.
התרופות לא עוזרות לפתרון הבעיה אלא רק מסתירות אותה או מחריפות אותה וזו המשמעות היחידה של המושג "איזון" - להשיג את המינון הנכון שיעזור לנו לחשוב שהכל בסדר, עד למשבר הבא.....
ואחרי אישפוז כזה, הנזק הנפשי כל כך גדול (גם אם היה לילד מזל ולא אנסו אותו או התעללו בו...) שקשה ולפעמים אפילו בלתי אפשרי "להחזיר את הגלגל לאחור"......

 

[dina199]

האם היית כותבת את התגובה הנוכחית

אם לא היו מוחקים את התגובה הקודמת שלך ?

 

[ענתנוי]

בטח

מחיקה או בכלל תגובות בעד ונגד לא משפיעות על הכתיבה שלי.

 

[dina199]

סה"כ אני ביקשתי שיודיעו שהיתה מחיקה.