בית המכשפה

[מיכל 1]

בית המכשפה

הבית שלך בית מכשפה הוא מיטותיך קרות - נקיות מסדינים חלונות לך מוגפים ובם עכבישים באים כולך כמו פרח שנבל עת ליבך הקר נגזל כשהלך הוא מליבך כבר פרחה שם נשמתך חדרייך הכחולים ערפילים על מדפים ואוכלת שם בשקט רך את ליבך אשר נסדק וכששמש שם תופיע - בחלונותיך הכהים את אותם קורים תוקיע - מעל העננים תחייכי שם מתמוגגת - כי הנה הגיע אור אהובך הנה חזר הוא - לסופה וגם לקור

 

[לורה..]

בסופה וגם בקור

בסופה וגם בקור להשתדל על שפיות לשמור ולחייך לזכור... בסופה וגם בקור לדעת על עצמך לשמור ואת אהבתו לך לזכור. בסופה וגם בקור להזכר בימים של חום בימי התום איך הכל היה שונה אז במעונך... בסופה וגם בקור חשוב לראות את האור הוא יופיע ויפתיע כמו אז החלום לא זז... בסופה וגם בקור החלום עוד יתגשם ואהבתם תתעצם. לורה

 

[הקצין]

למיכל

חדרי הארמון כבר ריקים ולכן גם התריסים מוגפים וכאשר הלב הוא כל כך קר כבר בטוח הוא שנישבר הסדקים לא יתאחו והפרחים עוד יפרחו קרן שמש בעדם תפציע ושירת המלאכים תגיע אהבה אהובה נשמתה היא תגדל גם בעלטה לא רק קרן שמש תחייה אותה גם לבה ומחשבתה היא העוצמה עת תחשוב על אהובה נשמתה שלה והאכזבה ואז אולי נסיך יופיע ונשיקה יתן לפיה תתעורר זאת הנשמה ליום חדש ומפתיע והבית האפור יתמלא שוב באור ממני קצין וג`נטלמן