הסייד הנודד
New member
בית אשמן
אז זהו, גם אני קראתי את הספר, והאמת היא שנשאר לי ממנו בעיקר טעם של החמצה. אחרי שנחשפתי לכתיבת השירים של ערן בהחלט אפשר היה לצפות ממנו להרבה יותר, הספר הזה מקיף כמה נושאים כל כך מעניינים אבל בסופו של דבר לא מתרכז בשום דבר מה שהופך אותו לקצת סתמי. ציפיתי, למשל, לקצת התעמקות בנושא בועז אשמן, הרי הדמות שלו היא בסופו של דבר המעניינת ביותר, וכמובן להרבה יותר תהיות מבחינתו לגבי ההתאבדות שלו, שעל אף שברור לחלוטין שהיא לא כזו, היא נראית קצת "קטנטנה". בין היתר גם אין שום התייחסות אמיתית להתאבדות שלו מצד בני המשפחה, שבסופו של דבר התגובה שלהם היא הדרושה ביותר והמעניינת ביותר, במקום זאת, הסיום של הסיפור מעדיף להתרכז בעובדה שבאותו יום שבועז התאבד, נולד בועז חדש במשפחה. הנושא השני שנכנס יותר מדי ברקע בלי לקלוע בכלל למטרה הוא נושא השואה, החל מהדימויים של חנוך ואהרן ועד לנסיעה המאוד מאוד לא ברורה של עירן לורשה בסיום. אני מרגיש שזה קצת חבל, ציפיתי לספר קצת יותר מעמיק וכבד, במקום זאת זה נראה כאילו לערן הייתה מגבלת עמודים מסוימת שאסור היה לו לעבור, ולכן הוא הכניס קצת מכל דבר ובקושי קלע. וחבל, כי העלילה שהוא בנה מצוינת, הסיפור כל כך פוטנציאלי, הדמויות כל כך נראות ככאלה שאפשר להפיק מהן המון, אבל בסופו של דבר יש הרגשה של החמצה. מה גם, כמובן, שהספר מאוד מאוד קצר, קצר מדי.
אז זהו, גם אני קראתי את הספר, והאמת היא שנשאר לי ממנו בעיקר טעם של החמצה. אחרי שנחשפתי לכתיבת השירים של ערן בהחלט אפשר היה לצפות ממנו להרבה יותר, הספר הזה מקיף כמה נושאים כל כך מעניינים אבל בסופו של דבר לא מתרכז בשום דבר מה שהופך אותו לקצת סתמי. ציפיתי, למשל, לקצת התעמקות בנושא בועז אשמן, הרי הדמות שלו היא בסופו של דבר המעניינת ביותר, וכמובן להרבה יותר תהיות מבחינתו לגבי ההתאבדות שלו, שעל אף שברור לחלוטין שהיא לא כזו, היא נראית קצת "קטנטנה". בין היתר גם אין שום התייחסות אמיתית להתאבדות שלו מצד בני המשפחה, שבסופו של דבר התגובה שלהם היא הדרושה ביותר והמעניינת ביותר, במקום זאת, הסיום של הסיפור מעדיף להתרכז בעובדה שבאותו יום שבועז התאבד, נולד בועז חדש במשפחה. הנושא השני שנכנס יותר מדי ברקע בלי לקלוע בכלל למטרה הוא נושא השואה, החל מהדימויים של חנוך ואהרן ועד לנסיעה המאוד מאוד לא ברורה של עירן לורשה בסיום. אני מרגיש שזה קצת חבל, ציפיתי לספר קצת יותר מעמיק וכבד, במקום זאת זה נראה כאילו לערן הייתה מגבלת עמודים מסוימת שאסור היה לו לעבור, ולכן הוא הכניס קצת מכל דבר ובקושי קלע. וחבל, כי העלילה שהוא בנה מצוינת, הסיפור כל כך פוטנציאלי, הדמויות כל כך נראות ככאלה שאפשר להפיק מהן המון, אבל בסופו של דבר יש הרגשה של החמצה. מה גם, כמובן, שהספר מאוד מאוד קצר, קצר מדי.