זה המידע היחידי שיש ברשותי
התקופה שאנחנו מדברים עליה היא התקופה של העליה השלישית לארץ ישראל – בדיוק שנה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה ( 1919) ועד לתקופת העליה הרביעית שנת 1923. תקופה שבה שלטון התורכים בארץ ישראל הסתיים ועתה האנגלים כבשו את ארץ ישראל ונתנו את אישורם לעליית יהודים לארץ ישראל במעין הצהרה שכונתה הצהרת בלפור אבל התגשמות החלום הציוני של יישוב הארץ היה תלוי באנשים עצמם ואלו הם האנשים שאנו מדברים עליהם – אנשי העליה השלישית שהשתלבו היטב עם אנשי העליה השניה שכונו הפועלים. אנשי העליה השלישית הביאו איתם לארץ ישראל מאות אנשים שהיו שייכים לתנועת השומר הצעיר, רובם הגיעו בקבוצות מאורגנות כאשר בליבם נמצאים רעיונות להקים חברה חדשה, אידיאלית וסוציאליסטית בארץ ישראל. אחד הנסיונות הללו נעשה כאן, בביתניה עלית. כאן בוצע הנסיון הייחודי והמיוחד של החלוצים בארץ ישראל, אנשי העליה השלישית. מהמבוגרים שביננו יהיה מי שיזכור את ההצגה "ליל העשרים" שהועלתה על במות התיאטרון בארץ באמצע שנות ה – 70 – יהושע סובול קרא למחזה שלו ליל ה – 20 כדי לסמל את תאריך העליה לביתיניה – אוקטובר 1920. לפני שהם הגיעו לכאן הייתה פה חוות ניסיונות למטעים של פיק"א – החברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שייסד הברון רוטשילד. החווה נוסדה בשנת 1912 ונקרא על שם "ביתן המלך" הנזכר במגילת אסתר. בתחילת הדרך בקבוצה שהקימה את ביתניה היו 40 איש אבל בסופו של דבר נשארו 22 בחורים ו – 4 בחורות בגלל שקבוצת ביתניה בניגוד לשאר הקבוצות בשומר הצעיר לא קיבלו כל אחד. בתחילת הדרך הקבוצה הזו גרה ועבדה בבית גן שבגליל התחתון – אחד ממנהיגי הקבוצה, דוד הורוביץ(לימים היה נגיד בנק ישראל) להקים את הקבוצה מחדש באופן שבו מספר קטן של חברים יבחר את יתר חברי הקבוצה וכך היה.לא קלים היו חייה של הקבוצה – חבריה עסקו בעיקר בחפירת בורות למטעים. ביתה של הקבוצה היה צריף קטן שהוקם על הגבעה אבל לא פעם ישנו החברים תחת כיפת השמיים. הם לא היו פועלים מיומנים ובעמק היו מלגלגים עליהם שיותר משהם פועלים הם פלספנים – משום שאמרו עליהם בלעג שאינם יכולים לפוצץ אבן בלי לקרוא את אפלטון.כי זה אכן היה הייחוד של הקבוצה הזו – יותר מכל הם ניהלו חיי חברה ורוח תוססים – הויכוחים הנוקבים שניהלו ועשיית חשבון הנפש. אחרי יום עבודה קשה היו עסוקים בקריאת ספרים, שיחות גלויות לב על ניטשה ופוריד. החברה התארגנה על בסיס חופשי, ללא מערכת של חוקים ומוסדות. אך בסופו של דבר בגלל קיצוצים תקציבים נוראים לא יכלה הקבוצה להרשות לעצמה להישאר במקום – וביתניה עילית פוזרה כל אחד ליישוב אחר. בשנת 1963 הקימה תנועת השומר הצעיר אנדרטה דמויית אוהל ( אותו עיצב האדריכל ערד).
