ביתוק הבתולין של .....
היי לכולם היום על כוחותנו עבר יום קשה כשאני אומרת כוחותנו זה בילי וגוני והגבס והרגליים ממתכת שנזעקנו להגיע לבית חולים בגלל הגבס המלעון. בלי וגוני לקחו אותי לשיחה חשובה על הבוקר : ככה אי אפשר לישון הוא כל הזמן מילל שמנו צמר גפן באוזניים וזה לא עזר הוא בוכה כבר 3 ימים צריך לשחרר את המסכן יש לו צרכים משלו. נו טוב כחותנו התלבשו הזמינו מונית ונסעו להם לבית החולים. הגבס המלעון רק הריח בית חולים ולא רצה להכנס מרוב פחד שישאירו אותו שם. אבל בילי הרגיע אותו. נכנסנו לדר של הגבס ומיד פקד למיטה. וככה עלינו כולנו למיטה והתחילה החגיגה... כמו על כל מיטה לא....? הורידו בזהירות הגרב.........! והדר" של הגבס הודיע בקול ברור יש לבצע פתיחה! בשלב הזה כולם מעולפים בחדר אני לתומי חשבתי שנמסים מהמראה שלי. אבל לאחר שיחזור הם נמסו מהריח של הגבס המלעון שלי! המסור התקרב.... ואני צועקת כשאני עם דמעות דר חרם הגבס שלי בתול בעדינות..... זו פעם ראשונה שפותחים אותו.... אולי מרוב המחלות שיש היום חשבתי אחר כך היתי צריכה להגיד לרופא תשים נילון אתם בטח יודעים למה אני מתכונת.... אבל מרוב התרגשות שכחתי לא כל יום זוכים לראות ביתוק של... נזכרתי לעיין ערך מרנינה הבתולה והחסודה אללי תוך כדי שמענו קולות... יותר נכון פמפומים רק חסר היה לשים שנורקל וקש והוא נשם בכחות עצמו הגבס המלעון... נו טוב עבד קשה הבחור.... וככה עם הסגירה של המלעון ועליה תחבושת שלא יכאב לו.... חזרנו עיפים אך מרוצים כולנו הביתה באושר ואושר.... נאנוש
היי לכולם היום על כוחותנו עבר יום קשה כשאני אומרת כוחותנו זה בילי וגוני והגבס והרגליים ממתכת שנזעקנו להגיע לבית חולים בגלל הגבס המלעון. בלי וגוני לקחו אותי לשיחה חשובה על הבוקר : ככה אי אפשר לישון הוא כל הזמן מילל שמנו צמר גפן באוזניים וזה לא עזר הוא בוכה כבר 3 ימים צריך לשחרר את המסכן יש לו צרכים משלו. נו טוב כחותנו התלבשו הזמינו מונית ונסעו להם לבית החולים. הגבס המלעון רק הריח בית חולים ולא רצה להכנס מרוב פחד שישאירו אותו שם. אבל בילי הרגיע אותו. נכנסנו לדר של הגבס ומיד פקד למיטה. וככה עלינו כולנו למיטה והתחילה החגיגה... כמו על כל מיטה לא....? הורידו בזהירות הגרב.........! והדר" של הגבס הודיע בקול ברור יש לבצע פתיחה! בשלב הזה כולם מעולפים בחדר אני לתומי חשבתי שנמסים מהמראה שלי. אבל לאחר שיחזור הם נמסו מהריח של הגבס המלעון שלי! המסור התקרב.... ואני צועקת כשאני עם דמעות דר חרם הגבס שלי בתול בעדינות..... זו פעם ראשונה שפותחים אותו.... אולי מרוב המחלות שיש היום חשבתי אחר כך היתי צריכה להגיד לרופא תשים נילון אתם בטח יודעים למה אני מתכונת.... אבל מרוב התרגשות שכחתי לא כל יום זוכים לראות ביתוק של... נזכרתי לעיין ערך מרנינה הבתולה והחסודה אללי תוך כדי שמענו קולות... יותר נכון פמפומים רק חסר היה לשים שנורקל וקש והוא נשם בכחות עצמו הגבס המלעון... נו טוב עבד קשה הבחור.... וככה עם הסגירה של המלעון ועליה תחבושת שלא יכאב לו.... חזרנו עיפים אך מרוצים כולנו הביתה באושר ואושר.... נאנוש
