ביש גאדא

ביש גאדא

כל מערכת יחסים שנכנסתי אליה עד עכשיו היתה קושלת, אולי זאת הציפיה שלי מהבת זוג למשהו שבדיעבד ידעתי שהיא לא מסוגלת לתת, לא שדרשתי משהו מופרך ןמוגזם פשוט האדם שמולי לא היה מוכן לתת רבע ממה שנתתי. אולי ואולי, רגלי קושלות העייפות גוברת ופי רוטט בשל הרגש העולה וצף ממני החוצה בשערת רגשות והשאלה המתבקשת במצביא אלו היא רק מאלוהים "למה אני?" אז כן מותר לרחם על עצמי מפעם לפעם אך הייאוש תופס חלק ממני נאחז בכל טיפת רציונאליות ומוריד אותי כמו במשחק "קפד ראשו" למטה. כתבתי על עצמי, ניסיתי מערכות רציניות ולא בכולן עברתי את ייסורי הלב עד שהבנתי שרק סבלנות תעזור לי, תאפס אותי ותביא אותי למקום אחר בו הציפיה לבאות לא תהיה העיקר בחיי. אך כשהשנים עברו דרכי בלי ליתול חלק בהם היתעוררתי כמו מתרדמת והבנתי כמה הפסדתי שלא לקחתי אחריות על ניהולן. אך מהי הדרך בעצם לחיים מאושרים לשבת ולצפות שמשהי תנחת עלי מהשמיים או לכתוב כל שבוע מודעת דרושים משומשת ולעוסה על האני שלי ומה אני מצפה מת זוגתי לחיים דבר שלא מה בכך אך הופך מיום ליום למשהו מעייף ומתיש כאחד, שוב להכיר, שוב להיתבדות ושום לדמוע על אכזבה ישנה. שיגרה שקיימת ומחזוריות שלא מסתיימת לה עד לפגישה הבאה....
 
קראתי אותך ומצד אחד מבינה אותך

מצד שני באמת צריך להרפות... כי הנכונה תגיע זו רק שאלה של זמן ואיזון ני חושבת...
 
למעלה