בוקר טוב אופיפה יקרה../images/Emo24.gif
ראשית, ברוכה הבאה לביתנו החם. שנית, קראתי את דבריך בריכוז רב. תראי, הכל מתחיל מבפנים. אני לא עוסקת בסוגייה למי אני מבשלת, האם האוכל יתקבל בברכה על ידי הילדים , או בשביל מה בכלל לבשל. אני אוהבת לבשל נקודה. נכון שלפעמים לא בא, אין כוח, אין חומרים ואו כסף, אבל גם אז אני אעשה את המקסימום כדי כן לעשות, כן ליצור וכן להצליח. אצלי בישול זאת אומנות. אני מביעה את עצמי דרך המטעמים שאני מכינה. אין מצב כזה שאכנס למטבח ולא תהייה לי מוסיקה טובה ברקע. אם אין לי מוסיקה קיצבית ומדליקה, אני לא אתפקד. לא סתם הבלוג שלי נקרא :"בישול בקצב הסלסה" , כי אני מאמינה שאם כיף לי מסביב הכל יראה וייטעם טוב יותר. אצלי סלסה או כל מוסיקה דרום אמריקאית עושה את מצב הרוח. אם תשמעי שירי דכאון... זה ישפיע בדרך מסויימת. יש כוח למילים, למנגינה, למקצב. לכן אני בסלסה... רוקד לי התחת בין אם אני רוצה ולא רוצה... להבדיל גם מוסיקה מזרחית עושה לי טוב על הנשמה, אבל המקפיצה, כן? שירי דכאון הם מחוץ לתחום אצלי. יש לי מספיק סיבות למה להיות עצובה... לא צריכה יותר. אם זה תורם לתוצאה הסופית? לדעתי כן. בישול זה רגש, ורגש מושפע מרגש, אז התוצאה בהתאם. אם את בבאסה, עשי הכל כדי לצאת מהחארבנה... אחריות שלך. אם טוב לך... יהיה טוב לכולם. לילדים שלנו יש חיישנים מאוד רגישים בגוף, מה שעובר עלינו , עובר בצ'יק אליהם. לכן... גם אם קמת על רגל שמאל, כנסי שוב למיטה וקומי מחדש , והפעם על רגל ימין, יציבה ובטוחה... אין ברירה. אין לנו פריבילגיה לימים הפוכים. יש לנו בעל, ילדים וקודם כל את עצמצנו. בואי לא נשכח את עצמנו בבלגן של החיים. אם תחייכי לעצמך, כולם יחייכו לך חזרה. כמו שאמרתי :הכל מתחיל טנגמר אצלנו בבפנוכו שלנו. אז לסיכום: עשי לעצמך כל מה שעושה לך טוב. תעיפי את מה שרע. אל תתחפרי בשאלות מטרידות, ותרקדי כל הדרך למטבח. {זוהי ססמא שהמצאתי בעיתון אינטרנטי ששם יש לי פינה שאותה אני כותבת.} זכרי שכל מה שקורה לנו הוא תולדה של מה שאנחנו רוצים להכניס לחיינו, אם זה טוב, אם זה רע, ואם זה לא, זה ולא זה... שולחת לך חיבוק ענק ו... תרקדי. תמיד תרקדי. גם כשהרגליים עייפות... הנשמה יודעת לעשות את זה בכל מקרה. ברוכה הבאה אלינו יקירה. שמחה שאת כאן. אריאלה.
טלי
