ביקשתם רצינות:

[MAYA20]

ביקשתם רצינות:

אז הנה קצת רצינות. אתם חבורה של מצטדקים ואתם גורמים לי להבין איך נוסדת דת. זה מגעיל אותי שיש כאן אנשים כל כך לא נאמנים לחברים שלהם- מגעיל אותי שהסכמתם להתייחס ברצינות לטענות נגד גל נעים או נגד שבתאי. מגעיל אותי שיש כאן אנשים שלא יודעים מתי להתעלם מההסטריה ממחב"תים ולהבין שיש גבולות, ונגד חברים לא יוצאים (פליז אל תתנו לי טיעונים שהם באמת מחב"תים זה לבזבז את הזמן שלכם) אתם תוקפים כאן אנשים כמו חיות. וזה תמיד בעדר. ותמיד על שטויות. אם למישהו מפריע השירשורים שלי- הודעה פרטית היתה מספיקה היתי מפסיקה ותדהמו לחלוטין, אבל יש אפשרות למנהלי פורום לצמצם את כל ההודעות לאחת. הענין הוא שתמיד אתם תוקפים בקבוצות. מי לעזאזל ירגיש נח לכתוב כאן דברים רצינים אם כך אתם מתיחסים לשטויות?? בחיי, כך נוסדות דתות, על היצר תקיפה הזה, ברגע שיש שלושה אנשים שתוקפים כולם מצטרפים. רק שתדעו יש מספר לא מבוטל של אנשים, חלקם אפילו יוצאים בהלל שניסו להצטרף, אבל בגלל שתקפו אותם כי מישהו הזה שהם מחב"תים (סתם כי הודעה כנה כאן כבר לא ניראת אמינה) אז הם ברחו כל עוד נפשם בם. אתם מוזמנים לתקוף (לא ממש,עדיף שתדברו יפה) אבל כל הודעה תוקפני תוקפת רק אתכם. אתם יודעים טוב מאוד שכל הודעה תוקפנית מורידה את ההרגשה הנוחה בפורום וגורמת לכך שכשאתם תרצו לכתוב משהו אישי וכנה-אתם תפנו למקום אחר. <מישהו רוצה להריץ התערבות על כמה אנשים יתקפו את ההודעה הזאת?>

 

[אלי בארץ הפרעות]

אני רוצה לומר לך ש....

שאני לא כותב את זה בשבילך MAYA20 כי אם לכל הקוראים,או למעשה ל"מגיבים". תקראו ותפנימו תודה מיה

 

[מני באני]

אני הראשון שתוקף

תני לי לתקוף גם. א. למה את לא באה לטישים. כל פעם שאני רואה את החבר שלך אני מוסר לו ד"ש, ואת, עסוקה מדאי בעבודה שלך, בפורום, באלף ואחד דברים. ורק אותי שוכחת. לא יפה. ב. תודה לכל מי שהעביר את השרשור לעמוד 2. חבל שהמנהלים שהחליטו לא למחוק, לא עשו לפחות זאת (אולי כי אין כלים לזה) בעצמם. גם אלו שחושבים שהשרשור הזה חשוב, יסתפקו לדעתי, במיקום מספיק מכובד כמו עמוד 2. ג. אינני רוצה לבקר את שבתאי או גל נעים. אני מאמין שלא כל דבר צריך לומר. לפעמים הדרך הטובה ביותר היא פשוט להתאפק ולשתוק ולתת לדברים לדבר בעד עצמם. ד. אני מאמין באנשים. שאף אחד לא יספר לי ששבתאי מחב"ת. ואני גם מאמין בגל נעים, בשלב מסוים, בחלק מהודעותיו הוא גרם לי לחשוב שלא הכרתי אותו מעולם, אבל אז פגשתי אותו בטיש (כן, בעטתי לו בטוסיק, אני מודה) הסתכלתי עליו, והאמונה חזרה לי. לא יודע מה עבר עליהם, אבל הם לא מחב"תים. הם לא. ציטוט מהודעה של מאיה: "פליז אל תתנו לי טיעונים שהם באמת מחב"תים זה לבזבז את הזמן שלכם". הם אולי עשו טעות פה ושם, אבל הם לא. כשאנחנו מכירים אדם לאורך זמן, נוצר אמון, זה לא דבר שקורה מעצמו, זה קורה מתוך אלפי פרטים קטנים שמצטברים ובונים אותו. מי מכם היה רוצה שהחברים שלו יהיו כל כך לא נאמנים לו? מי? אז הנה הסיפור: מצד אחד יש סימני שאלה (אמירה של מישהו, מכתב שנגנב וכו') מצד שני ישנה ההכרות עם האדם עצמו. מה יותר חזק? האמונה שהאדם שסיפר את הסיפור "לא יכול להיות שהוא משקר" (ורובנו לא מכירים אותו כי הוא חבר של חבר פורום), או האמונה בחבר שלנו. אני אישית נותן חלק מהנשמה שלי לחברים שלי, יוצאים ואינם יוצאים, והייתי רוצה מאד שכשיתעורר עלי סימן שאלה, נקודת המוצא שלהם תהיה אמונה. אני רוצה שיהיו הוכחות הרבה יותר משמעותיות ממכתב שנשלף ממחשב, (וצודק שבתאי שישנם אלף אפשרויות לזה.) אמונה אנשים, אמונה בחברים שלנו. וגם, צודקת מאיה עשרים נגנית העוגב ושנונת הלשון, שישנו כלי כזה הנקרא "מסר". מסר פרטי. מה איתכם לעזאזל, הכל הכל צריך להיות על גבי הפורום הכללי??? כמו לדוגמא, אם התאהבתם במישהו מחברי הפורום, לא תעיזו לכתוב את זה על גבי הפורום: "היי מני באני, אני אוהבת אותך, או אתה כזה מתוק, אני לא יכולה להתאפק, בא ניפגש כבר..." הודעה כזו תימסר רק במסר, נכון? (תאמינו לי, אני יודע.) אז למה, למה כשזה לא מסר של אהבה,אלא של ביקורת, זה צריך להיות ככה? למה זה חייב להיות בצורה כזו? בצורה פומבית ובהלבנת פני חבר פורום ברבים? למה אין טיפה'לה כבוד לשני, לתת לו ביקורת שקטה באמונה שזה יספיק? ושאלה נוספת: איפה הלב שלכם? שכחתם שאלו חברים שלנו? אם יש כאן מישהו באמת רעב, אני מזמין אותו אלי לבשר מעולה, אבל למה לאכול אחד את השני? אוהב את כולכם, ומבקש בצורה פומבית לנהוג כבוד אחד בשני. גם ואולי בעיקר לחדשים. שבת שלום.

 

[עובבי]

תקשיבי טוב,

תפתחי את האוזנים, אני הולך להגיד לך משהו קשה, אני מקווה שתעמדי בזה. אני לא רוצה להתבטא מלוכלך אבל: חסר לך שתעיזי אפילו לחשוב להפסיק לכתוב את השירשורים והתגובות המצחיקות שלך! אחרת, וזה איום, יהיה לך עסק עם "הוועד להחזרת ההודעות והשירשורים של מאיה כל האמצעים כשרים". בברכה, עומר. נ.ב. את יודעת מה קורה לאנשים שמתעסקים עם הוועד (רמז: 'הייתי טירון פוליטי לא ידעתי שהקליטו אותי')

 

[Mr Majar]

למה?

MAYA את צודקת, אבל אני לא מבין למה את מופתעת. את חושבת שיש איזה שהוא מקום שבו אנשים שונים, במיוחד בקבוצות. את חושבת שזה שרובנו יצאו בשאלה הופכת אותנו לאנשים טובים יותר? אני חושב שבר היתה שנונה כל חייה אני חושב שנוי תמיד היתה חתול את אלוהימית תמיד אהבו בכל מקום עובבי תמיד היה הקול המקורי וספאג' תמיד היה ליצן ודמתיאלה תמיד היתה מגניבה ושלומפ תמיד היה לוקח צעד לאחור כדי לחשוב ושבלולית תמיד היתה שובבה ושבתאי היה צודק רוב הזמן וכן, גם פייגעלע אנטי ציוייני היה פייגעלע וניצוצות...... הייתי יכול להמשיך ולהמשיך (יש הרבה חברים בפורום) אבל הנקודה שלי בהירה. גם כאן יש אנשים שלא מצליחים להשתלט על האגו שלהם, אז הם אומרים את מה שאמרו לך (ובעצם לכולנו) קבל עם ועדה, או אם מישהו אמר משהו שנון או חכם חס וחלילה לפניהם הם יגיבו בציניות (גם על הפגנת רגשות כנים חייבים להיות צינים אגב), או אם מישהו חושב אחרת מהם אז זה רק כי זה נובע מטיפשות, ליצנות או סתם חוסר רגישות למצב העדין והמיוחד, אבל בשום פנים ואופן לא כי הם חשבו על זה לעומק. נראה לי שמה שנותר לעשות זה להחליט להתעלם ממה שמפריע, לתקן את מה שאפשר ושווה שיתקנו (כמו המקרה הזה) ולהמשיך לחייך. הרבה אהבה, איתן

 

[MAYA20]

מה הקשר?

זה שאדם הוא שנון או חתול לא אומר שהוא חייב לשרוט אנשים בלי אבחנה. שנון, חתול, מקוריות, כוסייות, עדינות וכ"ו הם תכונות. בתכונות אפשר להשתמש לכיוון חיובי ולכיוון שלילי. ולהשלים עם מצב חרא זה לא מה שיעזור לנו, אם נשלים עם זה המצב פשוט יחריף, והוא אכן מחריף. <ולמני באני- אני גם אוהבת אותך אולי די להגיד אחרת! ותפסיק לצאת מהצ'אט אחרי שניה שאני לא עונה>

 

[Mr Majar]

נכון

אבל חושבת שאת יכולה להשפיע על הבחירה של אדם? את חושבת שזו זכותך?

 

[MAYA20]

כן

 

[Mr Majar]

הפתעת אותי

את חושבת שיש לך זכות לשנות אנשים אחרים? נראה לי שרוב ההורים של רוב חברי הפורום היו רוצים שהילדים שלהם יהיו שונים וחלקם גם לוחצים עליהם בכל זרך להשתנות. גם זה נראה לך בסדר?

 

[MAYA20]

לא בכפיה. אבל אחרת, כן.

 

[ספודיק]

את צודקת לחלוטין הם חושבים

רק על עצמם תוקפים כל דבר חדש צוחקים ממנו ורק כך הם מרגישים שבאו על סיפוקם. שתביני כל אלה שחושבים שהם קילרים גדולים הם פה מכסימום חצי שנה. והם אלה שגרמו לכל מה שקורה

 

[מני באני]

אני קילר גדול ואני פה יותר מחצי שנה

 

[מני באני]

נכון

שאת אוהבת אותי אבל אני לפעמים מתגעגע מותר, לא?

 

[ספודיק]

רובם מני הרוב הרוב התוקף הוא ירוק

 

[MAYA20]

ותק לא משנה.

 

[מני באני]

והדוב התוקף הוא שחור

 

[spag]

אני חייב להודות שהופתעתי לקרוא

שאני ליצן.

 

[MAYA20]

באמת מפתיע.

הרי לליצן יש הומור שטחי נבוב ולעיתים גרוע אבל אתה כל כך מצחיק!

 

[Mr Majar]

לא ידעתי

לא ידעתי שיש לכם דעה כזאת שלילית על ליצנים. איתך הסליחה, הכוונה היתה הפוכה.

 

[m666s]

מהי תוקפנות?

כניראה שלכל אחד יש אמת מידה אחרת לתוקפנות ובכלל לדעתי כל הענין הזה כבר איבד פורפורציה כל כך הרבה אנשים נפגעו וממשיכים להפגע מהנשורת.. אז אני לוקחת על עצמי להתרסן גם אם משהו כאן מאד מעצבן אותי אבל אני שואלת את עצמי איפה הגבול? כרגע אין לי תשובה ולכן כרגע הגבול הוא מקסימלי כי חייבים להרגיע אז בפעם הבאה שאני מרגישה שתוקפים או מעליבים אותי את חברי או את הודעותי, אני שותקת עוצרת חושבת, ורק אם יש לי דרך להרגיע אגיב!