ביקור קצר
שלום לכולן. אני חוזרת לביקור קצר בפורום זה על מנת לספר קצת על שינויים שעברתי מאז שהפסקתי לבקר. אני סובלת מאנדו בספטום הרקטו וגינאלי כבר עשור. לפני כשנתיים הכאבים חזרו לאחר הפוגה ארוכה וגיליתי את הפורום הזה שעזר לי לחפש תשובות. בתל השומר "העלו" אותי על גלולות ברצף ובשלב מסויים אף נקבע לי תור ללפרוסקופיה לאחר ביקור מרנין אצל בר-גבל. לאחר הרבה התלבטויות וחשיבה החלטתי ללכת על מסלול קצת שונה וכנגד המלצת הרופאים. הפסקתי את הגלולות, הפסקתי להכנס לפורום הזה ופשוט ניסיתי לחיות. להפתעתי הכאבים במחזור כמעט נעלמו לחלוטין ולמרות כמה איחורים לא ברורים במחזור שפתאום הגיעו לאחר כמה זמן והלחיצו אותי קצת, הכל היה כשורה. קיוויתי להריון (שלישי) והתפללתי. אני היום בתחילת חודש שישי.(לולולו) אמנם בסיכון גבוה ממיליון סיבות שאינן קשורות לאנדו, אבל באושר מוחלט. רציתי לכתוב לכן את הדברים הבאים: אחרי שנאמר לי באופן בוטה, מהאבחון הראשון ש"אי אפשר להיכנס להריון" עם אנדו. כל הריון הוא נס. ועכשיו, למרות שזה הריון שלישי, אני חווה את הכל כמו פלא שמיימי ומדהים ומודה לאלוהים כל רגע. כל עוד אין לי תינוק בריא בידים אני לא חותמת עדין את הסיפור, אבל יש לי מסקנת ביניים - יש גם צד חיובי לחוויות הלא נעימות שעברתי כל השנים הללו : הריון נחווה אצלי לא כמובן מאליו ואני מברכת כל יום על הגוף שניתן לי שיכול לייצר פלא שכזה ועל כך שאני לא אדישה. כמובן שאינני ממליצה לכולן להפסיק לטפל כמו שעשיתי. ידעתי שהאנדו שלי בדרגה נמוכה ושכאבים יהיו סמן להחמרה ואז ארוץ לטפל, ובנתיים פשוט ניסיתי להפסיק לראות בעצמי חולה (גם הביקור היומי בפורום הזה הכניס אותי בעיני עצמי תחת ההגדרה - חולה),לדעתי גוף ונפש עובדים יחד - ואצלי זה עבד. אין לי איזו עצה או הטפה חס וחלילה, רק רציתי לחלוק איתכן את האושר העכשווי שלי. תודה
שלום לכולן. אני חוזרת לביקור קצר בפורום זה על מנת לספר קצת על שינויים שעברתי מאז שהפסקתי לבקר. אני סובלת מאנדו בספטום הרקטו וגינאלי כבר עשור. לפני כשנתיים הכאבים חזרו לאחר הפוגה ארוכה וגיליתי את הפורום הזה שעזר לי לחפש תשובות. בתל השומר "העלו" אותי על גלולות ברצף ובשלב מסויים אף נקבע לי תור ללפרוסקופיה לאחר ביקור מרנין אצל בר-גבל. לאחר הרבה התלבטויות וחשיבה החלטתי ללכת על מסלול קצת שונה וכנגד המלצת הרופאים. הפסקתי את הגלולות, הפסקתי להכנס לפורום הזה ופשוט ניסיתי לחיות. להפתעתי הכאבים במחזור כמעט נעלמו לחלוטין ולמרות כמה איחורים לא ברורים במחזור שפתאום הגיעו לאחר כמה זמן והלחיצו אותי קצת, הכל היה כשורה. קיוויתי להריון (שלישי) והתפללתי. אני היום בתחילת חודש שישי.(לולולו) אמנם בסיכון גבוה ממיליון סיבות שאינן קשורות לאנדו, אבל באושר מוחלט. רציתי לכתוב לכן את הדברים הבאים: אחרי שנאמר לי באופן בוטה, מהאבחון הראשון ש"אי אפשר להיכנס להריון" עם אנדו. כל הריון הוא נס. ועכשיו, למרות שזה הריון שלישי, אני חווה את הכל כמו פלא שמיימי ומדהים ומודה לאלוהים כל רגע. כל עוד אין לי תינוק בריא בידים אני לא חותמת עדין את הסיפור, אבל יש לי מסקנת ביניים - יש גם צד חיובי לחוויות הלא נעימות שעברתי כל השנים הללו : הריון נחווה אצלי לא כמובן מאליו ואני מברכת כל יום על הגוף שניתן לי שיכול לייצר פלא שכזה ועל כך שאני לא אדישה. כמובן שאינני ממליצה לכולן להפסיק לטפל כמו שעשיתי. ידעתי שהאנדו שלי בדרגה נמוכה ושכאבים יהיו סמן להחמרה ואז ארוץ לטפל, ובנתיים פשוט ניסיתי להפסיק לראות בעצמי חולה (גם הביקור היומי בפורום הזה הכניס אותי בעיני עצמי תחת ההגדרה - חולה),לדעתי גוף ונפש עובדים יחד - ואצלי זה עבד. אין לי איזו עצה או הטפה חס וחלילה, רק רציתי לחלוק איתכן את האושר העכשווי שלי. תודה
