the great X
New member
ביקור חוזר../images/Emo14.gif
הטעם שלך עוד מטייל על לשוני, הריח של האלכימיה של שנינו מתאדה בסלילים מתוך הנקבוביות שלי, אני מתנשמת ביני לביני- חזי עולה ויורד, אחרי שהדלת נסגרה אחריך הערב... כבר חודשים שהמתח נבנה, הכעסים, הכאב, התסכול- הרצון הנואש כבר- מלווה בדמעות של חימה עצורה- להתחיל את חיי מחדש. מדמה עצמי בדמיוני לילדה פורקת עול, בועטת עד שהרגל נשברת בקירות, שוברת אגרטלים ממדפים, מושכת מפה עמוסה אלי רצפה, צורחת את ריאותיה עד לכוכבים, עד שאלוהים ישמע כבר ויושיט את ידו ללטף... כל כך רוצה להתפרק. אנחנו בלתי מנוצחים. אנחנו מלחמה שאינה נגמרת. אנחנו סיוט וגם חלום, כשאנחנו ביחד. אתה מספר לי על הלילות שאתה מעביר בייסורים- כשדמותי בראשך, על הטעם שלי ששבריר ממנו מטייל נצחית, כמו וירוס שלא עובר, על קצה לשונך. כל כך הרבה עברנו ביחד... ועכשיו- החדשה שלך סופגת את מירוריך- ואני מצופך. פותח דלת, מושיט את האליבי להגעתך ומסמן ללכת... אך סב על עקביך וחוזר אלי, אל ביתי. נכנס בזהירות, לא מבין עד כמה הכל ידוע מראש. אנחנו קלישאה מהלכת בארבע רגליים, אנחנו צמד טיפשים שלא מחלימים לעולם. מטיפטוף של מילים, עדכונים, תכניות מקצועיות המילים מתערבבות בידיים שלנו, והראש שלך נח על חזי, אתה נושם ביחד איתי וכל תאי הגוף מנערים אבק פיות רדום עד שכמו בחיכוך הזרדים מהטיול השנתי - נולד ניצוץ. מטייל בשפתיך עלי, מנשק אותי לאט ועמוק, עמוק עמוק עמוק.... ואנחנו כבר לא כאן. הרקמה העדינה שנבנית כמו בניסוי מדעי מטורף כבר עוטפת אותנו ואנחנו שני עוברים בתוך אותה הרחם. מכאן ואילך הרווח בין גופינו הוא סימלי, מצחיק כמעט כל הפיזי הזה. לא אמיתי בכלל. אתה חוקר את הבטן שלי, מריח את ניחוחי עמוק אל קירבך, נאנח, מחבק חזק- שלא אברח, נושם לי על הכוס, בודק בלשונך את הרטיבות המציפה שלי, מעמיק בי, מתנשק לי עם הדגדגן. אני מתפתלת בתיאום מושלם איתך, מעולם לא היינו צריכים מילים. אני מכוונת את הלשון שלך אל תוכי, רוצה שתזיין אותי איתה, ואתה יונק אותי בעוצמה ואז באחת- מתיישב לי על הקצה התפוח ועושה בו פלאים שמעולם לא הבנתי... הרגליים שלי כרוכות סביב כתפיך, צווארך, אוזניך, אני כבר לא רואה ולא יודעת ולא שום דבר בכלל. אני גונחת עמוקות, רועדת כולי, גומרת לך בתוך הפה, כמו שרציתי כל כך. הכל נעים לנו ובינינו עכשיו. עכשיו ולא אז, וגם לא אחר כך. אילו רק היינו יודעים לדבר...
הטעם שלך עוד מטייל על לשוני, הריח של האלכימיה של שנינו מתאדה בסלילים מתוך הנקבוביות שלי, אני מתנשמת ביני לביני- חזי עולה ויורד, אחרי שהדלת נסגרה אחריך הערב... כבר חודשים שהמתח נבנה, הכעסים, הכאב, התסכול- הרצון הנואש כבר- מלווה בדמעות של חימה עצורה- להתחיל את חיי מחדש. מדמה עצמי בדמיוני לילדה פורקת עול, בועטת עד שהרגל נשברת בקירות, שוברת אגרטלים ממדפים, מושכת מפה עמוסה אלי רצפה, צורחת את ריאותיה עד לכוכבים, עד שאלוהים ישמע כבר ויושיט את ידו ללטף... כל כך רוצה להתפרק. אנחנו בלתי מנוצחים. אנחנו מלחמה שאינה נגמרת. אנחנו סיוט וגם חלום, כשאנחנו ביחד. אתה מספר לי על הלילות שאתה מעביר בייסורים- כשדמותי בראשך, על הטעם שלי ששבריר ממנו מטייל נצחית, כמו וירוס שלא עובר, על קצה לשונך. כל כך הרבה עברנו ביחד... ועכשיו- החדשה שלך סופגת את מירוריך- ואני מצופך. פותח דלת, מושיט את האליבי להגעתך ומסמן ללכת... אך סב על עקביך וחוזר אלי, אל ביתי. נכנס בזהירות, לא מבין עד כמה הכל ידוע מראש. אנחנו קלישאה מהלכת בארבע רגליים, אנחנו צמד טיפשים שלא מחלימים לעולם. מטיפטוף של מילים, עדכונים, תכניות מקצועיות המילים מתערבבות בידיים שלנו, והראש שלך נח על חזי, אתה נושם ביחד איתי וכל תאי הגוף מנערים אבק פיות רדום עד שכמו בחיכוך הזרדים מהטיול השנתי - נולד ניצוץ. מטייל בשפתיך עלי, מנשק אותי לאט ועמוק, עמוק עמוק עמוק.... ואנחנו כבר לא כאן. הרקמה העדינה שנבנית כמו בניסוי מדעי מטורף כבר עוטפת אותנו ואנחנו שני עוברים בתוך אותה הרחם. מכאן ואילך הרווח בין גופינו הוא סימלי, מצחיק כמעט כל הפיזי הזה. לא אמיתי בכלל. אתה חוקר את הבטן שלי, מריח את ניחוחי עמוק אל קירבך, נאנח, מחבק חזק- שלא אברח, נושם לי על הכוס, בודק בלשונך את הרטיבות המציפה שלי, מעמיק בי, מתנשק לי עם הדגדגן. אני מתפתלת בתיאום מושלם איתך, מעולם לא היינו צריכים מילים. אני מכוונת את הלשון שלך אל תוכי, רוצה שתזיין אותי איתה, ואתה יונק אותי בעוצמה ואז באחת- מתיישב לי על הקצה התפוח ועושה בו פלאים שמעולם לא הבנתי... הרגליים שלי כרוכות סביב כתפיך, צווארך, אוזניך, אני כבר לא רואה ולא יודעת ולא שום דבר בכלל. אני גונחת עמוקות, רועדת כולי, גומרת לך בתוך הפה, כמו שרציתי כל כך. הכל נעים לנו ובינינו עכשיו. עכשיו ולא אז, וגם לא אחר כך. אילו רק היינו יודעים לדבר...
