ביקור במוזיאונים

[rivkaef]

ביקור במוזיאונים

שלום למשתתפי הפורום, רציתי להתייעץ אתכם! הייתי מאד מעוניינת לדעת מה גורם לכם כהורים לילדים בגיל גן ובית ספר יסודי לקחת את ילדיכם לביקור במוזיאון? תודה על שיתוף הפעולה

 

[יונת ש.]

עניין והזדמנות

כשיש משהו שמעניין את הילדים, ויש הזדמנות ללכת למוזיאון או תערוכה על הנושא, אז אנחנו הולכים.

 

[rivkaef]

מעניין?

יונת שלום, אודה לך אם תוכלי להרחיב ולומר לי למה כוונתך למשהו מעניין? האם הכוונה לנושא? - אם כן האם עולה בדעתך אילו נושאים מרתקים/מלהיבים את ילדיך? ואם לסוג פעילות - האם תוכלי גם כן לפרט ולכתוב לי מה סוג הפעילות העדיפה על ילדיך? תודה רבקה

 

[נעה גל]

מוזיאונים וענין

אנחנו הולכים למוזיאונים (לא לעיתים קרובות) לתערוכות שלי יש בהם ענין (משמע, בעיקר פסלים). להפתעתי גיליתי שלילדים (אורן בת 5 ואיתמר בן שנה ו-3 חד´) עצמם זה לא כל כך משנה איזו תערוכה מציגה, זה תמיד מלהיב אותם. גם האוירה, גם הצבעוניות, המעבר בין החדרים, האפשרות להתרוצץ במרחבים גדולים ללא ריהוט גם חלק מהעבודות מושכות את תשומת ליבם, ואני משערת שגם ההתלהבות שלי עושה חלק מהעבודה. עדין לא הייתי במוזיאון במיוחד בשביל הילדים (ולכן, לדוגמא, עוד לא היינו במוזיאון המדע בחולון... אבל גם לשם נגיע) נושא התערוכה צריך תמיד לענין אותי (ולכן, כן הגענו לתערוכת הדינוזאורים).

 

[נעה גל]

אני רואה שחשוב לך מאוד לשמוע על

נושאים מסוימים (למה? את יכולה לשתף אותנו?). אז, מאוד נהנו כשריכזו את כל הפינגוונים לרחבה מול בית אריאלה, ועל אותו משקל נהנו גם בגן הפסלים החדש בגן החיות התנכי. לגבי תערוכות ספציפיות במוזיאונים שאהבנו, כרגע לא עולה לי שם (כי כאמור אנחנו לא הולכים לעיתים קרובות) אבל, לא שמתי לב שיש נושא מסוים שמענין אותם. זה יותר בכיוון של צורות וצבעים חזקים שמשאירים רושם ומאפשרים לדמיון לנדוד...

 

[לאה_מ]

את הפינגווינים תיחמו בגדר מסביב,

מה שמאד פגם בהנאה.

 

[נעה גל]

זה נכון, אבל מצד שני, כשהם היו

מפוזרים ברחבי גוש דן, הציבור לא התיחס אליהם כאל יצירות אמנות ורבים נפגעו. יש לנו עוד ממה ללמוד על יחס לאמנות. זה דבר אגב, נושא שבארץ מוזנח מאוד בחינוך של הילדים. כלומר, ישנם איזכורים של הנושא במהלך שנות הלימודים, אבל, אבל זה לא ממש טבוע (כתבתי נכון? פתאום זה נראה לי מוזר) בתרבות שלנו. האמת היא שאי אפשר להאשים רק את בתי הספר בנושא הזה, זה גם קשור לאיך אנחנו כהורים מחנכים את הילדים שלנו, ופעמים רבות אני רואה איך מתיחסים לפסלים סביבתיים מתכווץ לי הלב. באירופה, האמנות היא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהחינוך. לפני מס´ שנים היינו בפריס ונכנסתי לחנות ספרי (איזה חנויות ספרים יש שם! חבל על הזמן) ילדים. מצאתי ספר ראשון לתינוקות (זה שאצלנו מצויר עליו ספל, כלב, חתול, בית וכו´) שמסודר לפי הא"ב הצרפתי ובכל אות ישנו חפץ (כמו אצלנו). ההבדל הוא, שכל החפצים נלקחו מתוך יצירות אומנות מפורסמות (וכך גם הספר נקרא "המוזיאון הקטן"). הספר מדהים (וכמובן שרכשנו אותו). ואמנם זה דבר קטן ולכאורה זניח, אבל, מכאן זה מתחיל....

 

[לאה_מ]

נכון, וזה קשור בכלל לאסתטיקה של

הסביבה (ואולי גם אסתטיקה של השפה?). אז נכון שיש מה ללמוד, אבל צריך להתחיל, ואולי דוקא עדיף להתחיל בקטן. דוקא מהבחינה הזו, מערכת החינוך יכולה לתרום הרבה מאד, גם בהשקעה באסתטיקה של בתי הספר וחדרי הלימוד (וכאן יש הרבה, הרבה, הרבה מה לעשות) וגם בהצגת האמנות לילדים (ובאמנות אני מתכוונת לאמנות כאמנות, ולא רק ככלי להעברת המסרים החינוכיים שמשרד החינוך מעוניין להעביר - הלא גם הערכה לאמנות היא מסר חינוכי, אבל משום מה לא מתייחסים לזה כך. לדוגמא, ההצגות שנבחרות להופיע ב"סל תרבות" שממומן ע"י משרד החינוך והרשויות המקומיות, הן על פי רוב (אם לא תמיד) הצגות שנבחרו משום שיש להן מסר "חינוכי" שקשור לנושא החינוכי של השנה או משהו דומה, ולאו דוקא משום הערך האמנותי שלהן, ואולי הגיע הזמן להקדיש גם לזה מחשבה, אולי הגיע הזמן שמישהו במשרד החינוך יבין, שהצגה גרועה על נושא חשוב היא עדיין הצגה גרועה, שגם הילדים הם קהל עם טעם ושהם לא מעוניינים לראות תיאטרון גרוע, ושיש ערך שלילי להצגה גרועה, גם אם היא אמורה להעביר מסר מסויים, ולכן עדיף אולי להפנות את התקציבים (הלא קטנים) שמוקדשים לסל תרבות ולהשתמש בהם גם כמנוף לעידוד תיאטרון טוב יותר לילדים.

 

[נעה גל]

עלית לי כאן על שתי נקודות מאוד

רגישות. השפה. והצגות תאטרון. השפה העברית מאוד אסתטית ועשירה (אם כי לא כמו צרפתית ואנגלית...) אבל אף אחד כמעט לא משתמש בה כמו שצריך. וזה נכון לכל האוכלוסיה על כל גווניה. מעטים הם האנשים שדוברים עברית צחה. ואין לי ספק שזה הכל כרוך באותה החבילה. מי שלא יודע להתייחס ולטפח את השפה שהוא מדבר בה, שהיא כלי הביטוי הכמעט הכי בסיסי שיש לנו, לא יוכל להתייחס בכבוד ולטפח צורות התבטאות של אנשים אחרים (כמו באמנות). לגבי הצגות תאטרון. אני לקחתי את אורן לבודדות. גם בגלל בעיה אישית שלי, וגם בגלל הרמה שלהן. אני אתחיל עם הבעיה האישית שלי: לאנשים יש נטיה לדבר במהלך הצגות. זה משגע אותי. עומדים מולך שחקנים, בשר ודם, מתאמצים והקהל... מפטפט על הא ודא. אני לא עומדת בזה (גם בהצגות של מבוגרים), כי אני הופכת להיות פקעת עצבים במהלך ההצגה ולכן, אני לא הולכת. והרמה... חבל על הזמן. הילדים רואים בעיקר חלטורות. דווקא יצא לי לראות כמה הצגות בודדות שהיו טובות, ואלה מגיעות בדר"כ למוזיאונים ולא לסל התרבות של משרד החינוך. ואני חושבת, שהעברת מסר חינוכי דרך תאטרון ודרך קריאת ספרים ודרך שירים, היא מאוד מעייפת וגורמת באופן כמעט אוטומטי לדחיה וחוסר רצון להיות חשוף לדברים האלה. כמה פעמים ילד יכול לשמוע מסרים חינוכים: "צריך להיות נדיב", "צריך לקבל את השונה" וכו´. למה אי אפשר פשוט להנות מהצגה בגלל סיפור נחמד (ולא חינוכי), בגלל תפאורה מושקעת ושחקנים מעולים שמצחיקים או גורמים לי לבכות?

 

[rivkaef]

פסלים ומרחק

נעה שלום, האם בשביל תערוכת פסלים או כל תערוכה מלהיבה אחרת את מוכנה לנסוע מחוץ לעיר מגורייך או קרובה לעיר מגורייך? בנוסף האם את עוקבת באופן קבוע אחר ההתרחשויות במוזיאונים השונים בארץ? אם כן בעזרת איזה אמצעי? תודה רבקה

 

[נעה גל]

כן ולא

כן לגבי השאלה הראשונה לא לגבי השאלה השניה. כל יום שישי אנחנו קוראים כמו מטורפים את עיתוני השבת. אם נתקלנו בתערוכה שמענינת אותנו, אנחנו מציינים את זה לעצמנו. אחרי שנה נזכרים בתערוכה... אם היא עדין קיימת, אנחנו נוסעים אליה.

 

[יונת ש.]

דוגמאות

למשל, בזמן האחרון הבן הגדול שלי מתעסק בדינוזאורים. נעה המליצה על עורכת הדינוזאורים במוזיאון ארץ ישראל (תודה!), וחשבנו לקחת אותו לשם (לצערנו היא כבר נסגרה). עוד דוגמא: בן של חברים שלנו מתעניין באדם הקדמון. אז ארגנו סיור מודרך במוזיאון האדם הקדמון. יש לי גם תוכניות לקחת את הילדים פעם לפלנטריום או מצפה כוכבים. לגבי סוג פעילות: אני לא מצפה מהמוזיאון שיפעיל אותם. זה יותר בשביל לספק את הסקרנות ולתת השראה. מה שכן עוזר לי במוזיאונים כשאני עם הילדים, זה שיהיה הרבה מרחב, שיהיו מקומות בהם הילדים יכולים לשחק בלי להפריע אם הם צריכים הפסקה, ושבאופן כללי האוירה לא תהיה עוינת כלפי ילדים.

 

[לאה_מ]

יונת, אל תצטערי

(על תערוכת הדינוזאורים, אני מתכוונת). לדעתי זה היה ממש זלזול באינטיליגנציה של הקהל. היו כמה מיצגים של דינוזאורים זזים מפלסטיק, שלא לוו בהסברים (או בכל אופן, לא יותר משני משפטים, שלא ממש הסבירו מה קורה שם), ובסך הכל איזה 7 מיצגים כאלה, כאשר את הולכת בתוך מסלול קבוע של התערוכה, שברגע שיצאת ממנו, לא ניתן לחזור ולבקר שוב בתערוכה (אלא במחיר של כרטיס נוסף, כמובן). אה, ועיקר שכחתי, החנות שדרכה חייבים לעבור בסוף המסלול גדולה בערך כמו כל התערוכה, ורלוונטית לדינוזאורים בערך כמו שההסברים בתערוכה רלוונטיים למוצגים... לילדים חובבי אסטרונומיה - לברר על פעילויות במצפה הכוכבים בגבעתיים, או פשוט לקחת אותם לישון לילה במכתש רמון עם מישהו שקצת מבין בכוכבים...

 

[נעה גל]

רגע, רגע צריך להפריד בין הדברים

זה נכון שמספר הסצנות בתערוכה (כך היא היתה בנויה, מס´ סצנות כשבכל סצנה השתתפו מספר דינוזאורים) היה מועט מאוד, וביחס למחיר הכרטיס למשפחה(שהיה שערוריתי, כי אדם/ילד שילם 50 ש"ח) זה היה מאוד מרגיז (אגב, כתבתנו על את כל זה כבר בימים הראשונים של התערוכה כאן בפורום). אבל, לנו (ולעוד 2 חברות שלי שהלכו בזמנים שונים) נתנו להכנס אין ספור פעמים עם אותו כרטיס, ומכאן אני מסיקה, שאת, לאה, היית ביום לחוץ במיוחד, כי את הראשונה שאני שומעת ממנה שהם לא נתנו להכנס יותר מפעם אחת. החנות בחוץ היתה מיותרת ובהחלט לא הוסיפה כבוד לכל הענין. לי באופן אישי לא היו חסרים הסברים מעמיקים על דינוזאורים - כי יש לי את אורן שיודעת עליהם הכל. אבל, וזה אבל גדול, הדגמים שהיו היו מדהימים (וברור שהם עשוים מפלסטיק!) והחויה היתה חזקה מאוד (למרות שאורן פחדה בתערוכה, עדין נשארה לה חויה מאוד חיובית מכל הענין). ואני,באופן מאוד אישי, הבנתי שזו מטרת התערוכה, להשאיר חויה - איך זה היה אז, וכאן הם הצליחו ובגדול. חוץ מזה, כגודל הציפיות כנראה שגם כך גדולה האכזבה, ומן הסתם, זה ההבדל ביננו. ביחד עם זה, אני מאוד השתדלתי לשאר הדברים (הכסף, מחסור בהסברים והחנות) לא להפריע לי. כנראה שהצלחתי

. וליונת, עוד לגבי דינוזאורים. יש את הסידרה של ה- BBC (אם אני לא טועה) בקריינות של גידי גוב, שהיתה לפני שנה וחצי-שנתיים בטלוויזיה, לדעתי, גל ימצא בה ענין רב. אורן היתה צופה בזה באדיקות ולמדה ממנה המון. החסרון היחיד של הסידרה הזו הוא שיוצריה, לא הבינו שהדינוזאורים לא היו רעים בכוונה (כמו היחס של כלל האוכלוסיה לדינוזאורים), ובסדרה הם מוצגים ככאלה עם יצר רע על גבול האלימות. לי זה קצת הפריע, אבל עדין ישבתי מרותקת למסך ביחד עם אורן (דני לא יכל לצפות בזה בגלל כמות ההרג שהיתה שם...)

 

[כרמית מ.]

זהירות עם הסדרה הזאת

לי היה קשה מאד לצפות בה, ופרשתי מהר, למרות שציפיתי לה מאד. הם הציגו את ההרג בצורה מאד פלסטית ואכזרית - עד גועל (יש דברים שאני יודעת שקורים, ועדיין אני לא צריכה לראות בפרטי פרטים). (הבעיה היא לא עם כמות ההרג אלא עם רמת הפירוט שלו...)

 

[נעה גל]

הוא שאמרתי... הסדרה אלימה

 

[יונת ש.]

תודה!

ולילה במכתש רמון עשינו לא מזמן (לא רק בגלל הכוכבים) והיה נהדר!

 

[לאה_מ]

אני בעצמי אוהבת מוזיאונים אז אני

לוקחת את הילדים לראות אם גם הם נהנים. כשגיליתי שכן, הולכים מדי פעם או כשיש תערוכה שרוצים לראות.

 

[rivkaef]

מה מהנה ומעניין?

לאה שלום, אודה לך אם תוכלי לומר לי איזה נושא של תערוכות יכולות לגרום לך רצון לראות? האם זה הנושא ? - אם כן האם עולה בדעתך אילו נושאים ילהיבו את ילדיך? ואם זה סוג הפעילות - האם תוכלי גם כן לפרט ולכתוב לי מה סוג הפעילות העדיפה על ילדיך? תודה רבקה

 

[לאה_מ]

רבקה, אם תוכלי לומר מה מטרת השאלות

זה מאד יעזור לענות עליהן. אני לא חושבת שיש דבר מסויים אחד. זה שילוב של המון דברים - של צבעים ומגוון (כמו שנעה כתבה כאן למעלה), של נושאים, של מוזיאון מסויים שכבר ביקרנו בו ויש לנו זכרונות טובים ממנו, של עניין אישי של מישהו מבני המשפחה, של מקוריות וגיוון בהצגת הדברים, ועוד. בסך הכל ילדים מאד פתוחים לקבל רעיונות חדשים ומוכנים לספוג דברים חדשים, ובלבד שאלה יוצגו באופן שישבה את לבם. לדעתי, בראש ובראשונה יש להתייחס אליהם בכבוד וברצינות, כאל קהל שמגיע לו המיטב וכאל קהל חושב. אישית, אני מאד אוהבת אימפרסיוניזם, לכן אנו הולכים לתערוכות של ציירים אימפרסיוניסטים. אני אוהבת את נחום גוטמן, ולכן מוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק הוא מקום שמאד חביב עלינו. אנחנו חובבי מוזיאוני מדע, ומבקרים כמה פעמים בשנה במוזיאוני המדע בחיפה ובירושלים.