ביקור בארץ לרגל פתיחת הרק"ל- שירשור ד' ואחרון

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

נסיעה ברק"ל לתל אביב מרכז הדרקונים והפעם כניסה B העגומה.

על הצד החיובי: הקליטה הסלולרית ברק"ל איפשרה לי להתמין בתחנה הממוזגת מתחת לקרקע עד שמארחיי הגיעו ברכבת מרעננה.

על הצד השלילי - כניסה B מחייבת את היוצאים ממנה לחצות 3 מעברי חצייה שונים שכל אחד מחייב המתנה ארוכה. אין מעבר הולכי רגל תחתי או עילי מתחנת הרק"ל לתחנת ר"י. מבחינתי אי בניית התחנה באזור מסוף 2000 והכניסה המערבית לתחנת הרכבת אלא 200 מטר מהתחנה היא פיספוס ותולדה של פיגור תיכנוני מצד גורמים ללא ניסיון עם תחבורה ציבורית בחו"ל.

מכאן אני לוקח הפסקה מסויימת בתיעוד כי עשיתי ביקור פרטי.

אציין לרעה גם את הבלבול של מארחיי עם גשר דורי, הכניסה הצפונית שהיא הדרקון התורן של התחנה. כשנתתי להם הוראה לצאת בכניסה הימנית ולא ללכת שמאלה בגשר הבורסה חשבתי שיש שתי אפשרויות בלבד.

אציין לטובה את המאבטח ביציאה של גשר הבורסה. כשלא ראיתי אותם לא בכניסה הראשית ולא בזו של גשר הבורסה, והייתי בטלפון אליהם - המאבטח פנה אלי. מארחיי ואני היינו אומרים שבאנגליה השומר בחנות מסתכל פנימה כדי להגן על החנות ממך (חלק מהעבודה שלו היא למנוע גניבות) ובארץ הוא מסתכל החוצה כדי להגן על החנות ועליך. בקונטקסט בריטי די גרוע שמאבטח ידבר איתכם כשאתם לא עושים שום דבר רע. במקרה הזה המאבטח רצה לעזור- הוא ראה את התמונה מהמקום שנשלח אלי ואמר לי שיש כניסה שלישית לתחנה - הגשר הצפוני - ואיך להגיע לשם.

אציין שגם אני וגם מארחיי גרנו בלונדון שנים רבות ואם היו מסמנים את היציאה לרק"ל בצורה נורמאלית - הם היו מגיעים אליה כפי שהצליחו להתמצא בתחנות רכבת לונדוניות מסועפות.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

חוף באזור מסוף כרמלית, מלונות החוף, מגדל שלום ה"נפקד נוכח" שמוסתר מחדרי ותחנת קווי מטרופולין במסוף כרמלית (שאין לו קשר כלשהו לכרמלית אלא לשוק הכרמל).

עקרונית ההגעה לשם מאלנבי היתה ברגל, תוך עצירה פה ושם ואירוח מחוייב אצלי במלון. בשלב מסויים הלכנו דרך נחלת בינימין ואז שברנו מערבה. חבל מאד שעם סיפוח יפו לתל אביב עם הקמת המדינה לא האריכו את רוטשילד מערבה לים ולא שברו את גריד הסימטאות היפואי הצפוף בין מנשייה לכרם התימנים באמצעות הארכת מספר רחובות רוחב תל אביביים. תוכנית האוסמן הפריסאית עשתה זאת, כנ"ל תוכניות לרחובות אורך לונדוניים מסויימים כמו Kingsway, Charring Cross Road - הבניה הצפופה בתוואי הרחובות העתידיים פונתה לטובתם, אך אזורי הסימטאות נותרו מאחורי הרחוב הראשי ובצורה נגישה יותר המאפשרת לציבור להנות מהם.

 

[yairp4]

חוף באזור מסוף כרמלית, מלונות החוף, מגדל שלום ה"נפקד נוכח" שמוסתר מחדרי ותחנת קווי מטרופולין במסוף כרמלית (שאין לו קשר כלשהו לכרמלית אלא לשוק הכרמל).

עקרונית ההגעה לשם מאלנבי היתה ברגל, תוך עצירה פה ושם ואירוח מחוייב אצלי במלון. בשלב מסויים הלכנו דרך נחלת בינימין ואז שברנו מערבה. חבל מאד שעם סיפוח יפו לתל אביב עם הקמת המדינה לא האריכו את רוטשילד מערבה לים ולא שברו את גריד הסימטאות היפואי הצפוף בין מנשייה לכרם התימנים באמצעות הארכת מספר רחובות רוחב תל אביביים. תוכנית האוסמן הפריסאית עשתה זאת, כנ"ל תוכניות לרחובות אורך לונדוניים מסויימים כמו Kingsway, Charring Cross Road - הבניה הצפופה בתוואי הרחובות העתידיםי פונתה לטובתם, אך אזורי הסימטאות נותרו מאחורי הרחוב הראשי ובצורה נגישה יותר המאפשרת לציבור להנות מהם.

היו תוכניות בשנות השישים והשבעים להרוס את נווה צדק לחלוטין ולהמשיך את שדרות רוטשילד עד לים. בניגוד לדוגמאות ההיסטוריות שהבאת מלונדון ופריז שנועדו לייצר שטחים פתוחים וצירים מונומנטליים תוך שמירת חלק מהגריד הישן, התוכניות התל אביביות הוכנו ע״י מתכננים אמריקאים, איפשרו הרס מוחלט של המרקם הישן והתמקדו בעיקר ברכבים, כיאה לתוכניות משנות השישים. הפרופיל של שדרות רוטשילד היה אמור להיות רחב יותר משמעותית והתוכניות כללו גם כביש מהיר לאורך המסילה הישנה ולאורך החוף ומספר צירים חוצים רבי נתיבים. התוכניות לא יצאו לפועל בגלל שילוב של חוסר היתכנות כלכלית והתעוררות תנועת השימור בישראל במהלך שנות השישים.
התוכניות היו חלק מהאובססיה של העירייה ליצירת מע״ר אמריקאי טיפוסי על החוף באיזור מנשיה, במסגרתה נבנה גוש המגדלים באיזור פארק צ׳ארלס קלור והוקצו משאבים רבים בתכנון כבישים רחבים אל האיזור, במקום לאפשר למע״ר להתפתח באופן אורגני באיזורים שממילא היו כבר נגישים יותר.

לשמחתנו התוכנית מעולם לא יצאה לפועל. אני מסכים שהארכת שדרות רוטשילד אל הים היה יכול להועיל מאוד לעיר אם הוא היה נעשה בצורה נכונה, אבל בקונטסט שבו הוצעה ההארכה הזאת היא הייתה הופכת להיות בכיה לדורות.

 

[Ccyclist]

היו תוכניות בשנות השישים והשבעים להרוס את נווה צדק לחלוטין ולהמשיך את שדרות רוטשילד עד לים. בניגוד לדוגמאות ההיסטוריות שהבאת מלונדון ופריז שנועדו לייצר שטחים פתוחים וצירים מונומנטליים תוך שמירת חלק מהגריד הישן, התוכניות התל אביביות הוכנו ע״י מתכננים אמריקאים, איפשרו הרס מוחלט של המרקם הישן והתמקדו בעיקר ברכבים, כיאה לתוכניות משנות השישים. הפרופיל של שדרות רוטשילד היה אמור להיות רחב יותר משמעותית והתוכניות כללו גם כביש מהיר לאורך המסילה הישנה ולאורך החוף ומספר צירים חוצים רבי נתיבים. התוכניות לא יצאו לפועל בגלל שילוב של חוסר היתכנות כלכלית והתעוררות תנועת השימור בישראל במהלך שנות השישים.
התוכניות היו חלק מהאובססיה של העירייה ליצירת מע״ר אמריקאי טיפוסי על החוף באיזור מנשיה, במסגרתה נבנה גוש המגדלים באיזור פארק צ׳ארלס קלור והוקצו משאבים רבים בתכנון כבישים רחבים אל האיזור, במקום לאפשר למע״ר להתפתח באופן אורגני באיזורים שממילא היו כבר נגישים יותר.

לשמחתנו התוכנית מעולם לא יצאה לפועל. אני מסכים שהארכת שדרות רוטשילד אל הים היה יכול להועיל מאוד לעיר אם הוא היה נעשה בצורה נכונה, אבל בקונטסט שבו הוצעה ההארכה הזאת היא הייתה הופכת להיות בכיה לדורות.

הדוגמאות הלונדוניות נמצאות משתי עבריה של קובנט גארדן על סימטאותיה.

צירפתי את שתיהן, בהקשר של שדרות תל אביביות קשה לקרוא להן מונומנטאליות. האחד הוא כביש של 4 נתיבים בסך הכל ובשני 2 ו 1, לעיתים סך כולל של 2.

הן החליפו אזורי סימטאות ובניה צפופה מהזוג שהוגדר כסלאמס בזמנו, אף שמבנים מאותם הסוגים מאכלסים כיום חנויות יוקרתיות ונחשבות.

אינני בעד החרבת נווה צדק וטוב שלא השטיחו אותה עבור מערכת כבישים בסגנון אמריקאי שהיו מצריכים מספר שדרות רוחב נוספות דרך דרום תל אביב.

לדעתי חיבור ישיר לשבאזי, הרחבת שבזי או הגדרת עין יעקב והחרמון ככיוון הנגדי שלו וחיבורם הפיזי תוך הורדת אי אילו מבנים וחיבור לקאופמן דרך גן מנשייה ורחוב המרד היו יוצרים המשך הגיוני לרוטשילד. המצב כיום שהשדרה מסתיימת בגדר על מה שהיה הגבול העירוני של יפו אינו הגיוני.

יש גם מספר בלוקים משולשים או בעלי צורות מורכבות בין הגריד של תל אביב הישנה ואזור נווה צדק ושוק הכרמל, בייחוד ממזרח למגדל שלום וממערב לגרוזמן, שהיה עדיף להוריד את המבנים לטובת המשכיות של הרחובות, גם עם העיקול של המעבר מגריד ה 5 מעלות מזרחה של תל אביב הישנה לגריד ה 30 מעלות מערבה של השכונות היפואיות לשעבר.

נראה כאילו הערים תיכננו את עצמן כדי להיות נפרדות, ואיחודן לא הביא לשינוי המצב, אף ששכונות צפון יפו היו בעלות אוכלוסייה יהודית כבר בתקופת המנדט.

 

[yairp4]

הדוגמאות הלונדוניות נמצאות משתי עבריה של קובנט גארדן על סימטאותיה.

צירפתי את שתיהן, בהקשר של שדרות תל אביביות קשה לקרוא להן מונומנטאליות. האחד הוא כביש של 4 נתיבים בסך הכל ובשני 2 ו 1, לעיתים סך כולל של 2.

הן החליפו אזורי סימטאות ובניה צפופה מהזוג שהוגדר כסלאמס בזמנו, אף שמבנים מאותם הסוגים מאכלסים כיום חנויות יוקרתיות ונחשבות.

אינני בעד החרבת נווה צדק וטוב שלא השטיחו אותה עבור מערכת כבישים בסגנון אמריקאי שהיו מצריכים מספר שדרות רוחב נוספות דרך דרום תל אביב.

לדעתי חיבור ישיר לשבאזי, הרחבת שבזי או הגדרת עין יעקב והחרמון ככיוון הנגדי שלו וחיבורם הפיזי תוך הורדת אי אילו מבנים וחיבור לקאופמן דרך גן מנשייה ורחוב המרד היו יוצרים המשך הגיוני לרוטשילד. המצב כיום שהשדרה מסתיימת בגדר על מה שהיה הגבול העירוני של יפו אינו הגיוני.

יש גם מספר בלוקים משולשים או בעלי צורות מורכבות בין הגריד של תל אביב הישנה ואזור נווה צדק ושוק הכרמל, בייחוד ממזרח למגדל שלום וממערב לגרוזמן, שהיה עדיף להוריד את המבנים לטובת המשכיות של הרחובות, גם עם העיקול של המעבר מגריד ה 5 מעלות מזרחה של תל אביב הישנה לגריד ה 30 מעלות מערבה של השכונות היפואיות לשעבר.

נראה כאילו הערים תיכננו את עצמן כדי להיות נפרדות, ואיחודן לא הביא לשינוי המצב, אף ששכונות צפון יפו היו בעלות אוכלוסייה יהודית כבר בתקופת המנדט.

הערים אכן תוכננו להיות נפרדות לחלוטין. תל אביב הוקמה במטרה ברורה לבדל את עצמה מיפו (כולל השכונות היהודיות שלה) ואני מניח שהחזון הזה כלל גם בידול פיזי ממארג הרחובות הצפוף והמוזנח של נווה צדק ושבזי לעומת תל אביב שתוכננה להיות עיר מודרנית ו״אירופאית״. אני יודע ששלטונות המנדט הכינו תכנית אב ליפו שכללה שדרות רחבות (במסגרתה נבנו שדרות ירושלים) אבל אין לי מושג אם היא כללה התייחסות כלשהי לתל אביב.
כשכבר איחדו את תל אביב ויפו אחרי קום המדינה פשוט לא היה אפשרי לממן חיבור פיזי כזה בגלל המצב הכלכלי הגרוע וחוסר היכולת לפנות את נווה צדק ושבזי, ועד שהמצב התייצב כבר התעוררו תנועות השימור וזה נהיה בלתי אפשרי מהבחינה הזאת.

ייתכן שכיום זה עדיין אפשרי להרוס נקודתית כמה מבנים שיאפשרו חיבור נח יותר בין שדרות רוטשילד לשבזי (הקו האדום בצילום אוויר שצירפתי). לא רואה כיום שום התכנות לחיבור בין הגריד של איזור שוק הכרמל לחלק הצפוני של שכונת שבזי, בעיקר מהיבט השימור.
מעבר לזה, אני חושב שכבר מזמן היה צריך לסגור את השכונות האלה לתנועת כלי רכב למעט תושבים. הרחובות שלהן צרים מאוד ולא ניתן ולא כדאי להרחיב אותם, הן מוקפות במגרשי חניה ענקיים ונגישות מאוד בתחבורה ציבורית, ואין שום סיבה שמי שלא תושב השכונות יצטרך להיכנס אליהן עם רכב.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

תחנת אלנבי, רק"ל אחרונה ב 16:38 בערך.

התכוונתי לנסוע לאליפלט, אך דיווח על "ארוע בטחוני" שבגללו תחנת יהודית סגורה הביא אותי למסקנה שאולי יש שם מחאה נגד הסגירה המוקדמת הבלתי הגיונית.

לפי זמני הנסיעות היו 2 דקות בין הגעת הרק"ל האחרונה מדרום לשאול המלך והגעת הרק"ל האחרונה מצפון, כך שהייתי אמור להיות מסוגל לנסוע דרך יהודית, לראות אם "כצעקתה" ולנסוע חזרה.

מה שקרה היה שתחנת יהודית היתה ריקה במפלס הרציפים שהרק"ל נסעה דרכם בלי לעצור, ובתחנת שאול המלך הדלתות של הרכבת האחרונה נסגרו בפני לפני שהצלחתי לעלות. בושה וחרפה שהרק"ל האחרונה לא עושה מאמץ גדול יותר לאסוף נוסעים.

עליתי לפני השטח, לתחנת אוטובוס בשאול המלך שסומנה על המפה בתוך התחנה בצהוב בולט שגרם לי לחשוב שהיא היציאה. איכשהו - זה שהתאפסתי עליה גרם לי להמשיך אליה גם כשלא יצאתי שם. גם הידיעה שקווי בגין יביאו אותי לתחנה המרכזית הידועה לשימצה חיזקו את ההחלטה.

בתחנה היו נוסעות שהמתינו לאוטובוס האחרון שהיה אמור לשרת אותה: קו 249 של 16:40 שעדיין לא הגיע לתחנה, אך ליד מספרו על השלט היה כתוב "הורדה בלבד".

ככה לא בונים תחבורה ציבורית.

בסוף הן עלו על מונית לבת ים או חולון בעלות גבוהה ואני תפסתי מונית משלי למתחם התחנה בסכום סביר יחסית של ₪50 שהיה טיפה פחות ממה שנכתב במונה. הנהג עיגל לי את המחיר למטה כדי להחזיר ₪50 מ ₪100, אבל באמצע שיחת מונית שרובה היתה בסדר חטפתי גם הרצאה פרו פוטינית על זה שרוסיה וסין המציאו מטבע חדש והדולר יקרוס. זו היתה המונית הראשונה והאחרונה שנסעתי בה בארץ מאז 2019.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

מסילה תפעולית צפונה משדרות ירושלים לקאופמן, ובהמשך - מקטע מסילה צרה ביפו העתיקה.

הרעיון של קו רק"ל על הטיילת אינו הזוי כאשר ישנם כבר שני חיבורים לשם - המסילה התפעולית שבתמונות אלו ורצועת המסילה בתחתית רחוב אלנבי שתיעדתי במרץ השנה. כעיר חוף עם מלונות, נמלים תיירותיים, נחל ואזור תערוכה - תל אביב יכולה בהחלט להנות מקו שיקשר את מוקדי התיירות שלה בחיבור אחד של המערכת הראשית ההולכת ונבנית.

המפלג לפני הסיבוב לאליפלט מעניין כי הוא מאפשר גם חיוג בקצה הצפוני של שדרות ירושלים ללא קשר למקטע התת קרקעי.

המשכתי ליפו העתיקה לאזור כיכר השעון. בדרך עברתי את המסילה הצרה שתיעדתי. היא מובנית אל תוך ריצוף המדרכה באופן לא כל כך סימפטי שאינו מאפשר להשתמש בכמה עשרות המטרים שלה אפילו כמסילה לקרוניות. יתכן שהיא חלק מהמסילה הצרה הבריטית מתחנת הרכבת לנמל יפו, מסילה מודולרית מהסוג ששימש במלחמת העולם הראשונה ולא נועד להיות קבוע.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

כיכר השעון, יפו, יום שישי בערב.

שילבתי שלט של קווי נעים בשבת שמחזיר את התמונות לתחום התח"צ, אך בכל מקרה תחבורה היא איפה שנוסעים אליו וממנו.

וכמובן שאי אפשר בלי דיוקנה של אום כולתום.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

שישי בערב, המתנה לאוטובוס של נעים בסופ"ש. בתחנה היו שני קווים, אחד שהגיע ממש עד למלון ואחר שהמשיך לאורך הטיילת. המתנתי לזה שהגיע אלי אז התחנה התרוקנה קצת מנוסעי הקו לטיילת שהגיע ראשון.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

נסיעה ראשונה באוטובוס של נעים בסופ"ש.

אמנם כבר העליתי את התמונות האלו בשירשור שהוקדש לכך, אך אני מעלה אותן שוב בשירשור הזה בהקשרן המלא.

שוב ההצדעה לשבוס הירושלמית, ושוב תמונות ראשי הנוסעים ששומרות פרטיות מחד, אך מראות שדרישה יש ויש.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

ואחרי מנוחת ערב קלה - יציאה לדרך בקו אחר של נעים בסופ"ש.

אחרי רחבת הבימה יעדי היה במורד איבן גבירול באזור תחנת קפלן העתידית של הקו הירוק והלאה בכיוון תחנת קרליבך.

פתאום באמצע ההליכה מהבימה ראיתי אוטובוס של אגד היסעים נוסע לו כמה דקות לחצות בליל שישי, במהלך השבת.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

רבע לשלוש בבוקר שבת, אחרי לילה שבו הדי ג'יי שם בין השאר גם גירסאת רמיקס טכנולוגית ל"לי-ביירות" של פיירוז (בעצמו גירסאת כיסוי לקונצרטו דה ארנחואז של המלחין הספרדי יוהקין רודריגו).

עשיתי את דרכי חזרה לשדרות רוטשילד באזור הבימה כדי לעלות על אוטובוס נעים בסופ"ש חזרה למלון. במקום ללכת 1.6 ק"מ התח"צ איפשר לי ללכת 300 מטר, לקחת אוטובוס 1.2 ק"מ כמו בן אדם וללכת איזה 150 מטרים נוספים.

אזור רוטשילד הומה אדם גם ב 3 בבוקר שבת.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

רוטשיחד פינת נחלת בינימין, 3 בבוקר שבת.

לילה טוב.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

7.10.2023

ב 7 בבוקר קיבלתי שיחת טלפון ממארחיי ששאלו אם שמעתי את האזעקות. אחרי 4 שעות שינה הן לא העירו אותי.

אין צורך לפרט על החדשות מאותו היום, אך עם ההכרזה שלא להגיע לחופי תל אביב היה ברור שאין מה לצאת מהמלון. התוכניות המקוריות היו לנסוע לנמל תל אביב בקווי נעים בסופ"ש.

בחדר האוכל של המלון רוח נכאים של הבוקר הראשון למלחמה. הוא היה מלא באורחים ישראלים ברובם בשבת האחרונה של תקופת החגים. היה שקט, אנשים התעדכנו בטלפונים, היו אנשים שדיברו במונחים של ביטול השהות וחזרה הביתה.

את רוב היום העברתי או בחדר או בחדר המדרגות (היה מרחב מוגן אבל עובדי המלון אמרו שחדר המדרגות בטוח יותר).

צילמתי את השקיעה.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

תחנת אלנבי שומרת פצצות, 7/10/2023

לפי עידכונים בפורום זה השתנה בשבת שעברה. פירסמתי שירשור מקוצר בנושא.

הבידור לערב היה אימייל מחברת התעופה שטיסת החזור למחרת מבוטלת. מייד אחר כך - הזמנת טיסה אחרת במחיר סביר - במקרה שלי טיסה של TUS ללרנקה בקפריסין ומשם טיסה לנמל שבו הייתי אמור להחליף מלכתחילה לקונקשן ללונדון. התקשרתי לחברת התעופה שלי שיחזיקו את הקונקשן פתוח כי במקור הוא בוטל יחד עם הטיסה מהארץ ורק בשיחה הוא הופעל מחדש.

הדפסתי את הכל, בהתחלה איזה אימייל ראשוני ואחרי כחצי שעה - אימייל עם הבורדינג. צוות הקבלה היה במצב רוח חצי התנצלותי על המצב. אמרתי שזה דבר שמביאים בחשבון שבאים לארץ, כמו הר הגעש ווזוב באמאלפי ונאפולי או רעידות האדמה ביפן או סן פרנסיסקו.

אחרי שהכל הופעל, תואם והודפס (לא התכוונתי להוריד אפליקציה שלמה לטיסה אחת) חשבתי שאנצל את המשך הערב לראות את תחנת קרליבך, שבה יהיה מעבר לקו הירוק. יצאתי לעבר תחנת אלנבי, בעיקר לאורך הבניינים בצד הדרומי של לילינבלום.

הנה מה שמצאתי - תחנה סגורה ומסוגרת למרות שיכלה לשמש כמקלט לציבור. צירפתי גם את הלו"ז של הקו האדום בתחנה כפי שהופיע במפות גוגל. התחנות היו אמורות להיות פתוחות.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

יום א' 8/10/2023

הכל ארוז ומוכן. הקדמתי לחדר האוכל לארוחת הבוקר והיה די ריק. אחד האורחים היחידים היה תייר ממדינה אירופאית כלשהי שהטיסה שלו בוטלה. הצעתי לו להשתמש ב Google Flights ולנסות טיסות דרך לרנקה כי בצורה כזו רק הטיסה מישראל תהיה יקרה באופן מיוחד.

יצאתי לדרכי לנתב"ג. בבוקר יום א' הרק"ל פעלה. בתחנת קרליבך ראיתי שיש שני גרמי דרגנועים מהרציפים למעלה, אחד מהם חסום במחסומי פלסטיק - כנראה החיבור לרציפי הקו הירוק.

בעזריאלי לא צילמתי את ההליכה מהתחנה לקניון כדי לא לצלם את הקרייה בעת מלחמה. עליתי במעלית העגולה לגשר קלטראווה. לשלום יצאתי בשער הרכבת של עזריאלי.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

נסיעת הרכבת לנתב"ג והגעה לשער.

הגעתי מנתב"ג לתל אביב ברכבת ורק"ל תת קרקעית וחזרתי ממנה ברק"ל ורכבת. מחר העיר תחגוג חודשיים ליכולת לנסוע בה כך כמו בכל עיר גדולה ומפותחת. מהבחינה הזו השגתי את מטרת הביקור.

במקום מסילה בחפיר או על ויאדוקטים הרכבת טסה לה כמו בישראל בין תעלת האיילון לנתיבי הכביש המהיר.

בפוסט הראשון בשירשור הראשון אמרתי שאין אצלנו W. אין הצדקה לעמידה של 20 דקות כשברובן יש רק אדם אחד שמטפל בתור הענק (ו 2 שמכווינים אנשים לעמוד בו) רק כדי לדבר עם אישה צעירה מאד נחמדה שנעלמת לכם עם הדרכון ל 5 דקות ובמקומה בא איש ששואל שאלות קרש. אחרי 25 דקות העיכוב האלו עוד היתה לו החוצפה לשאול למה אני נראה מתוח. אם לא היה לי דחוף לטוס הביתה הייתי אומר לו שבאירופה הוא לא קיים.

בצורה הנפוצה בישראל שהחוכמה נמצאת אצל אנשים שלא מצפים מהם הסתבר לי מה הלך שם. מסתבר שמילוי מספר הדרכון הזר על פרטי הטיסה גורמת לרשויות הישראליות לדרוש לראות את הזר ואף לשים את המדבקה המטופשת (בחו"ל היא קיימת רק לנוסעים עם מזוודות) על הדרכון הזר בסוף השאלות. אני בהחלט מבין ששיטת השאלות נועדה להראות שיתוף פעולה, ושזה היה במצב מתוח, אך מה שעשו לי במקום לשאול את השאלה על הדרכון הזר ולהסביר לא היה יפה.

המשכתי לתור של הדרכונים, הצגתי את הדרכון הישראלי לאישה שנתנה גישה לתור וסורבתי. היא אמרה שאין מדבקה והיא לא יכולה לתת לי לעבור בלעדיה. חזרתי לדסק שבו תיחקרו אותי, האיש נעלם ובמקומו היה אדם שלא ראיתי לפני כן. הסברתי שלא נתנו לי מדבקה, ביקשתי לדבר עם האישה הצעירה שעיכבה לי את הדרכון (היא היתה בדסק ליד) והיא אמרה לי ששמו לי את המדבקה על הדרכון הזר.

ב 40 שנות טיסות לארץ וממנה תמיד הראיתי את הישראלי לישראלים ואת הבריטי לבריטים. חזרתי לאישה של תור הדרכונים והראיתי לה את המדבקה על הדרכון הבריטי. חצי התנצלתי בפניה ואמרתי שזו אשמת אלו ששמו לי את המדבקה על הזר ולא על הישראלי. בתור של הביטחון המאבטחת שעזרה לאנשים לארגן את המטען ושאלה על לפטופים הסבירה לי מה קרה - ברגע שממלאים דרכון זר עם חברת התעופה המידע נמצא עם הצוות של W וכך הם מתייחסים אליו כדרכון הראשי. זה לא קרה לי בפעם שעברה שטסתי W באביב 2022.

בכל אופן, הגעתי בסופו של דבר לשער של הטיסה ללרנקה.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

טיסת TUS לקפריסין ותמונה מנמל התעופה של לרנקה.

אני חושב שרוב הנוסעים היו ישראלים, אם כי היו כמה זרים. מסלול הטיסה היה מוזר מעל מקומות שהשתיקה יפה להם וחצינו את קו החוף מצפון לחדרה.

בגלל איסור הצילום האווירי מעל ישראל אני מפרסם רק תמונות של הים התיכון וקפריסין.

בלרנקה הייתי לקוח טיסות ההמשך היחיד, או לפחות היחיד שהבין שהולכים לשער ייחודי לכך ולא לביקורת הדרכונים. הדלת היתה נעולה אך איש צוות הוציא אותי חזרה לאזור המסלול וחזרה דרך דלת אחרת לפרוזדור של טיסות ההמשך. הגעתי לטרמינל ושם המתנתי לטיסת ההמשך לויינה.

טסתי מעל קפריסין עשרות פעמים, היה לי פעם בעל בית קפריסאי (ללא אזרחות קפריסאית כי הוא עבר לבריטניה לפני עצמאות קפריסין), אך מעולם לא דרכה כף רגלי בקפריסין.

הטרמינל היה מעניין מבחינת השפעות. היו הרבה רשתות בריטיות ושימוש בסמלי הרכבת התחתית ודגל בריטניה בחנות הדיוטי פרי, אולי כחלק ממורשת השלטון הבריטי ומנוכחות הבסיסים הצבאיים הבריטיים באי. יש לציין שבבריטניה אין גיוס חובה כבר מ 1960 ומדובר במתנדבים.

מצד שני ישנה גם השפעה ישראלית ומוכרים בחנויות מסויימות גם ביסלי ובמבה.

מבחינת צליאק - שום כלום. איזה חטיף דינוזאורים והצגה של רשימות אלרגנים בסטנדרט אירופאי (קפריסין חברה באיחוד) שבכל אחד אחד מהן הטור של הגלוטן מסומן. אפילו ברשת הקפה הבריטית Costa שבבריטניה יש לה עוגיות ללא גלוטן לא הכי אטרקטיביות בעטיפות פלסטיק - כלום. בסופו של דבר אני תמיד לוקח דברים לאכול אז לא היה נורא אבל יש להם הרבה לשפר.

במצב שהיה היו הרבה נוסעים ישראלים שהתעדכנו בסמארטפונים מהארץ. היה ברור שהחדשות היו גרועות בהרבה ממה שהפורסם במהלך השבת.

את שאר הנסיעה הביתה לא תיעדתי.

בויינה לא היה לי זמן לצלם, רק לרוץ. משום מה החליטו שבמקום שרוול והליכה של 5 דקות מהמטוס לשער (מה שהיה משאיר לי 15-20 דקות בשדה) ישלחו למטוס אוטובוס. האוטובוס אכל 10 דקות, תור דרכונים באזור להחלפת טיסות עוד 5, מסדרון אינסופי לשערים לא עזר וכך גם הליכה ארוכה בין השערים. איכשהו השער שלי ללונדון עוד היה פתוח והעבירו אותל למעבר לשרוול. בשרוול עצמו היתה דלת אוטומטית סגורה שנפתחה כשהגעתי אליה, הגישה למטוס היתה ב 90 מעלות לשרוול אז לא ראיתי שהמטוס שם עד שממש הגעתי, אך בסוף הגעתי ולמושב המקורי שהזמנתי במחלקת העסקים.

אחרי שהעלתי את הטרולי לתא המטען (ומזל שלא היו לי מזוודות- הן לא היו עוברות ממטוס למטוס, כך נאמר לי במפורש עוד בשלב שביקשתי להשאיר את הקונקשן פתוח) היה לי בדיוק זמן להתקשר הביתה ולומר לבעלי שהצלחתי להגיע למטוס. בגלל המיקום שלנו יחסית להית'רו ולרכבות עדיף להגיע לשם ברכב ואם הוא לא היה מקפיץ אותי הביתה לא הייתי מגיע הביתה עד יום שני. היינו בקשר לכמה דקות לפני שהיה צריך לעבור למצב טיסה.

בהית'רו הכל עבר חלק, האיסוף היה בסדר וחזרנו דרך מנהרת הכביש של טרמינלים 2-3 שהגעתי ממנה לישראל בפעם הראשונה בתחילת שנות השמונים.

חופשה עם הקללה הסינית המפורסמת - מי יתן שתחיו בזמנים מעניינים.

מצד שני הרכבת התחתית של תל אביב (במידה כזו או אחרת) היא חלום בלתי אפשרי עוד מהרבה לפני שנולדתי או עליתי, אז לנסוע בה מוכיח שישראל מסוגלת להגשים את מה שנראה בלתי אפשרי לכאורה.

 

[Ccyclist]

מבט נופי מזרחה מטרקלין העסקים של המלון. אלו נופים שלא היו מהחדר שפנה צפונה ומערבה.

המשכתי מהמלון לאלנבי ותחנת אלנבי.

תחנת אליפלט ופורטל אליפלט. לצערי לא היתה שם פעילות.

הפורטל מעניין, יש לו אמצעים נגד הולכי רגל, אך חבל שאין שם שער, אולי היה אפשר לדייר שם רק"לות אם היה. חבל גם שאין יציאה בכיוון החוף.

פארק המסילה מעניין, אם כי לא המשכתי בכיוון נווה צדק.