ביקורת עצמית

[Shuye]

ביקורת עצמית

איך מתמודדים עם ביקורת עצמית? או איך נמנעים?

 

[שנטידווה]

האם אינך מבלבל בין

אשמה לביקורת עצמית חסרת פניות שהיא כשלעצמה חיובית?

 

[Shuye]

תגדיר לי בבקשה

אשמה עצמית? ביקורת עצמית שיכולה להיות חיובית אני מזהה מהר, אבל הרוב הביקורת אצלי היא של הרס עצמי.

 

[jongler]

מפסיקים להזדהות

 

[בדיחהקוסמית]

אחלה תשובה ../images/Emo140.gif

אבל אל תזדהה עם הביקורת החיובית שלי

 

[alissa]

../images/Emo13.gif נשמה מתוקה אתה Jongler

 

[Shuye]

כל כך פשוטה התשובה. ../images/Emo13.gif

 

[בדיחהקוסמית]

כרטיסים לביקורת בבקשה ../images/Emo196.gif

לא יודע איך להימנע ממה שכבר עלה לפני השטח? אבל אפשר להפריד בין העיקר לטפל, בין המועיל למרעיל?

הרי מדובר במחשבות או רגשות או תחושות שעניינן להגיד לנו "אני לא בסדר". אז אפשר להתבונן במושא הביקורת שעלה, כמה הוא מציאותי או כמה הוא דמיוני ונובע מפחדים, הלקאה עצמית, הגנה על דימוי עצמי או אמונה במגבלות ונכון/אסור...

 

[Shuye]

בבקשה../images/Emo198.gif../images/Emo30.gif

אני לא מצליח שלא להצמד, אני חי את הקונפליקטים ומתווכח עם עצמי ללא סוף, לא משנה כמה אני מנסה להתבונן עדיין יש לי הערכה עצמית שנוטה להיות שלילית כך שגם אם אני בטוח שהבנתי משהו והפסקתי לכמה דקות לנתח את "עצמי", מיד חוזרת לי הביקורת ברגע שאני חושב שהייתי יכול להגיב אחרת לסיטואציה וכו'. איך אני יכול להועיל את הדברים מכאן?

 

[בדיחהקוסמית]

תודה ../images/Emo195.gif אתה יכול לעבור

איך? לא יודע! אוקיי, עכשיו כשעומס השאלה ירד מכתפיי

אפשר לענות בניחותא קודם כל, מי אמר שזה יהיה קל ומיידי? לא! זה קשה ומאתגר, כי האגו או הזהות העצמית הזאת וספיחיה נלחמים והם חזקים ומושרשים עמוק, זה מה שהם יודעים לעשות בצורה לא מודעת במשך כל חייך, והם מתנגדים לכל אפשרות של נסיגה וויתור. בעצם אפשר לצפות שכך יקרה, אני אתאכזב אם זה לא יקרה

במקביל לנסיונות התבוננות ומודעות, אולי גישה חיובית אחרת יכולה לעזור - אני למשל משתמש בצחוק עצמי על הזהות שאני מאמין בה. ואז עצת ה"לא להזדהות" מתממשת. משהו בסגנון, אם אתה מכיר את הארי פוטר - הקסם ridiculous? הגיחוך שבמלחמת הקיום של האגו להגן על עצמו. ככה אני. איך אתה? אתה מכיר את עצמך האישי יותר מכל אחד אחר... מה יוכל להועיל לך לקראת הפנמה והכרה אמיתית שאותו "עצמי" הוא ישות שמונעת ממך לחיות את המציאות? אולי כניסה בכוונה למצבים בהם אין שיפוט של אחרים או של עצמך ויש רק חוויה אוהבת ואנרגטית? סתם בא לי להגיד איזה פסטיבל ניו אייג'י שבו תטעם אפשרות אחרת... שים לב שלכאורה אתה מבקר את עצמך לשלילה, אבל בעצם הביקורת הזאת היא ההישרדות של אותו עצמי. דימוי הוא דימוי, בין אם הוא מגלומני ומושלם או שלילי ומוחלש. הוא רק דימוי. לפעמים הדימוי נובע מאיך שאנחנו רוצים להיראות בעיני אחרים, לפעמים מאיך שאנחנו שואפים להיות בעצמנו. בכך, דרך רוחנית או מוסרית שלקחנו על עצמנו עם פרשנות מוטית עלולה אפילו להזיק כי הקונפליקט יתעצם אל מול אידיאל בלתי-מושג? אבל השורה התחתונה לדעתי היא, שאנחנו הננו כפי שאנו כבר ברגע הזה. אתה כמו שאתה, זאת נקודת התחלה מעניינת, לא?

במקום לנסות להיות מישהו אחר, אתה כבר מי שאתה. איזה קטע

 

[Shuye]

לצחוק על הזהות?

מחשבה מעניינת לאור העובדה שלקחתי את הביקורת העצמית תמיד ביתר רצינות.

אולי אני מכיר את עצמי הכי טוב, אבל אני לא מכיר את עצמי, אני לא יודע אילו דימויים הם נכונים ואילו לא, אני לא יודע איך אני נתפס בעיניי אנשים, בגלל זה כל הבלבול הזה נוצר, והוא לא סתם בילבול שאני חי איתו בסבבה, זה בילבול שהופך לתיסכול מהר מאוד, וכל הקטע הוא שאני לא מכיר משהו אחר, זווית אחרת להסתכל על הנושא, להתבונן, חלק מהזהות שלי כרגע זה אותו הביקורת העצמית מתי שיש זמן לחשוב, זה מעגל שהתמכרתי אליו, אבל הביקורת העצמית היא השלכה של משהו יותר גדולה ממנה, שהיא תנועת המחשבה הבלתי פוסקת אצלי. הממ, ואיך אני יכול לסיים בלי שאלה?

אתה מדבר על שאנחנו הננו כפי שאנחנו כבר ברגע הזה, אבל מי אני ברגע הזה? מרוב דימויים אני לא רואה את התמונה.

 

[בדיחהקוסמית]

אז דבר ראשון

תקבל את הדימויים הקיימים, את הזהות הקיימת, כעובדה שלא חייבים לבקר אותה כל הזמן אלא לקבל אותה. ככה אתה היום. ואולי מה שיכול לתרום לשינוי כיוון זה להיטמע בפעילויות שבהן תנועת המחשבה לא תשתלט עליך, כי פשוט לא יהיה בה צורך. וככה לבלות יותר זמן איכות בלי השגעון הזה

 

[Shuye]

אהה

אז הפיתרון הוא לברוח מהמחשבות שלנו עד כמה שניתן?

 

[בדיחהקוסמית]

אאאאאאאאאהההההההההההה

לא כי מה שבורחים ממנו יבוא לעקוץ אותנו בתחת

בסופו של דבר, כשתפתח יכולת כזו, תוכל להסתובב ולהסתכל למחשבות בלבן של העיניים, והן יישארו עירומות כפי שהן באמת, ולא ישלטו בך אבל העדת שככל שאתה מתאמץ ומנסה להתבונן, אתה מוצף בביקורת ובפטפוט פנימי. זה כל כך מושרש וחלק מאורח החיים שלך לכן הצעתי במתכוון לייצר מצבים שבהם המחשבות לא ישלטו לפחות לזמן קצר אפילו. מתוך כל שעות הערות שלך, תקדיש יותר לעשייה, תנועה, ודרך הגוף הראש נרגע, יכולת הריכוז עולה, שלווה נכנסת. אתה יודע מה, תיקח מטאטא ותטאטא את הבית רבע שעה, ותעשה את זה בצורה טוטאלית, כאילו חייך תלויים בזה או כאילו זה הדבר הכי כיפי בעולם. תרוץ חמש דקות עד שאין לך יותר אוויר (או אם אתה בכושר, אז תרוץ כמה שצריך ובסוף תן איזה ספרינט), ואחר כך תתבונן בתחושות הגוף, ואז נראה איפה הביקורת ואיפה אתה

תצחק ותצחק כמה דקות בלי הפסקה תעבוד בגינה ותנכש עשבים תצא לטיול בשכונה ותהנה מהשמש, החיים מסביבך, בלי מילים אנא עארף, תמצא משהו!

אבל חשיבה תאורטית וניתוח "מה יקרה" לא יעזרו, אלא הם חלק מהמעגל שאתה רגיל אליו (ואתה ממשיך אותו גם כאן בפורום). תעשה במקום לחשוב

 

[אינקה]

מי אתה?

 

[Shuye]

לא יודע, מי אני?

 

[אינקה]

השאלה היא התשובה

המשך לשאול כל הזמן... מי אני? מה הקשר ביני לבין המחשבות הללו? ואל תנסה לענות שכלית, נסה להרגיש.

 

[Shuye]

זאת תהיה מדיטציה טובה ../images/Emo13.gif

אבל האם יש קשר בין ההבנה של מי אני לבין השחרור מהביקורת והדימויים?

 

[אינקה]

מים זורמים תמיד למקום הנמוך יותר

 

[שנטידווה]

כן.