ביקורת על Greatest Hits 73-88

[ErezLahat7]

ביקורת על Greatest Hits 73-88

חלק 1

ביקורת 2NO בסדרת אירוארז – אלבומי אירוסמית' אלבום האוסף Greatest Hits 1973-1988

אוקי, אני במשמרת , קצת משעמם – אתם יודעים מה? נכתוב ביקורת. לפחות יצא מזה משהו טוב. אז הבטחתי לכמה אנשים פה שהביקורת הבאה שלי תהיה על '88-'73 GH. הבטחות צריך לקיים. עדיין אין לי את הספר Walk This Way ואני בהחלט מסתמך על טעמי האישי ונקודת המבט מהשקפת העולם של מעריץ. כמובן שדברים אלו הם לא 'תורה מסיני' אם כי בהחלט קרובים (נראה לכם).

השנה – 2001 , או ליתר דיוק, יולי 2001. עבדכם הנאמן כעתודאי מתחיל מסיים טירונות מנצל את חודש החופש שנותר לו וטס לטורקיה (איזה כיף). אז כבר היה לי את Rocks , Get a Grip , Big Ones ו- Pump. כולם אלבומים מצוינים. את הראשון אגב מבניהם (Rocks) היה לי הכי קשה לעכל. פעם ראשונה ששמעתי רוק של אירוסמית משנות ה-70. אבל תנחשו מה – הקסם עשה את שלו ואט אט התחלתי להתאהב ולהתחבר לחומר הישן של הלהקה. רציתי עוד אירוסמית אבל אירוסמית של ה-70! אז הלכתי כמובן למקום בו אפשר לשמוע (דוגמאות שירים כי אני בכללי, נגד הורדות) מצאתי קטעי wave שונים באתרי רדיו אינטרנטיים וחיפשתי להשיג מזה כמה שיותר. אז שמעתי כמה חלקים וגרסאות מ-Dream On ו- Mamma Kin אבל זה עדין לא היה באופן מלא ובאיכות טובה. למרות שיכולתי לחפש בחנויות – לא עבדתי ובכלל לא היה לי גרוש על הכיס. ואז הגיע הטיול הזה לחו"ל ובדיוטי-פרי במקרה נתקלתי באוסף הזה. הפעם לא יכולתי להתאפק ובכסף שקבלתי (בזמנו מההורים) החלטתי לקנות אותו בתקווה להכיר את להיטי ה-70' של אירו ובכך להשלים חלק נכבד בפאזל של הכרת השירים של הלהקה.

אני חושב שהסיבה שהוציאו את Greatest Hits 1973-1988 היא בדיוק הסיבה הזאת. טוב נו לא בדיוק. הסיבה היא כמובן להרוויח כסף. אבל ייתכן שחברי הלהקה עצמה (או מה שנותר מהם - יוסבר בהמשך) אישרו או יזמו את הוצאת האוסף בכדי לסכם תקופה שרובה הייתה זוהרת מבחינה מוזיקאלית. (אולי מישהו שם חשב והרגיש ש-'זה הסוף?' אולי הם יתפרקו עוד כמה חודשים? מי יודע). כך שבהחלט היה מקום להוציא את האוסף הזה, מה חבל רק חברת התקליטים (קולומביה) פישלה בגדול כאשר הוציאו אותו לראשונה ב-1980. הם לפחות זכרו לתקן חלק מהפשלה ב-1997 (יוסבר בהמשך – תחכו בסבלנות נו..).

קצת רקע היסטורי השנה 1980 – לאחר הוצאת אלבום הסטודיו השישי – Night in the Ruts שבמהלכו הגיטריסט המוביל ג'ו פרי פרש מהלהקה, הקים את Joe Perry Project והוציא אלבום סולו. הלהקה הייתה במהלך סיבוב הופעות לקידום אלבום הסטודיו עם גיטריסט מחליף בשם ג'ימי קרספו. ג'ימי אפילו השלים חלקים סופיים מהאלבום בגלל שג'ו עזב באמצע העבודה עליו. המשברים לא הפסיקו ותחושת המיאוס והכעס עדיין לא נפסקה עקב עזיבתו של ג'ו אלא רק החמירה.הלהקה הייתה בירידה תלולה לתחתית החבית. ג'ו מצידו לא היה במצב הכי טוב: למרות שהאלבום שלו לא היה ממש נפילה (שאר האלבומים שלו כבר היו), הוא גם לא היה ממש הצלחה. יום אחד לאחר הופעה, מגיע אליו מעריץ ומבקש ממנו לחתום על אוסף. - אוסף? שואל את עצמו ג'ו. 'מעולם לא הוצאתי אוסף'. מה רבה הייתה ההפתעה כאשר גילה שהוא צודק. הוא מעולם לא הוציא שום אוסף, אבל החברים שלו כן!! האוסף הוא : Greatest Hits 1973-1980 Aerosmith מנקודה זו ג'ו שלנו קלט 2 דברים: 1- הלהקה המשיכה בלעדיו. איך הם מעיזים להוציא אלבום שכולל שירים שכיכב בהן מבלי ידיעתו?!! 2- הסיבה היחידה כנראה שהאלבום שלו מכר היא בזכות אירוסמית' ולא בזכות עצמו. עדיין מזוהה עם הלהקה אשר המשיכה בלעדיו – ג'ו שנא את סטיבן יותר מתמיד. לאחר הוצאת האוסף – בראד וויטפורד הגיטריסט השני (והגאון) החליט לעזוב גם לקידום קרירה אישית. הדבק שמאחד בין חברי הלהקה מתחיל להתפורר. זו כבר לא אותה להקה מפעם. אז האוסף יצא – ותאמינו או לא הוא הצליח מאוד. יותר מידי הצליח כאשר הגיע לראש מצעדי המכירות עם 10,000 עותקים זה האלבום של אירו בינתיים שמכר הכי הרבה!! (כמובן שלקחו כמה שנים טובות עד שזה קרה). מה שכואב ומפתיע כאחד בעניין הזה הוא שלא היו בו את כל הלהיטים ובנוסף רוב השירים ששוחררו הם לא השירים המקוריים מאלבום הסטודיו שממנו נלקחו . זאת אומרת-אלו השירים המקוריים לפי סדר כרונולוגי של הוצאתם, אבל לאחר תהליך כואב במיוחד (מישהו פעם קרא לזה סירוס בביקורת שלו) פשוט קיצרו אותם. אבוי.

 

[ErezLahat7]

חלק 2

השנה 1997- אירוסמית באחת התקופות הטובות ביותר שלה. ההרכב המקורי כבר מזמן חזר. להיטים חדשים נולדו לעולם. עם הצלחה עולמית שהקסימה המון אוהבי מוזיקה ודור חדש של מעריצים. אירוסמית' כבר החלו להיחשב כ-'אגדת רוק' אבל מזדקנת. האלבום Nine Lives נחשב כהצלחה מסחררת, קוטפים פרסים על ימין ועל שמאל וכשהם נקיים מסמים וחזרו לחברת התקליטים הישנה שלהם קולומביה לא צריך לבקש יותר NO MORE NO MORE.. ואז למישהו מקולומביה או מהלהקה (שאולי עקב ההתפכחות מהסמים) ירד האסימון ונתן דעתו לאוסף הזה. כיצד יתכן שאוסף שמתיימר לסכם להיטים של שנות ה-'70 שנמכר ביותר מ-פנדורה (עם כל הכבוד פנדורה יקרה יותר) יקבל כזה זלזול? אז הוחלט לדחוף עוד שירים (שוב לפי סדר כרונולוגי) :-\ אבל עדיין השירים בעלי הגרסאות הקצרות נשמרו קצרות. מה שכן הוסיפו – כמה שירי בונוס מעולים כשבניהם שיר שכבר כיכב באוסף אולם הפעם בגרסתו הרגילה. בגלל שלהיט הסטודיו האחרון שלו נסגר ב-1988 (אם כי יצא לפני). החליטו לקרוא למהדורה החדשה Greatest Hits 1973-1988 !

אבל מספיק עם זיבולי השכל הבה נעבור לשירים:

Dream On – השיר הפותח באוסף. נדיר לשמוע פתיחה בבלדה מאירוסמית' שבדרך כלל פותחים בשיר קצבי. אז תגידו ש- Dream פותח בגלל שהוא יצא ראשון. אבל אני גם חושב שזה משדר משהו למאזין. גם אם לא התכוונו , זה יוצר את הרושם הראשוני של אלבום איכותי ולא סטנדרטי. לפי מה שזכור לי. Mamma Kin - נוסף לגרסה מ-97'. השיר כמובן במלואו ופשוט תענוג לשמוע אותו. האנרגיה של האלבום מתחילה אט אט להמריא. Same Old Song & Dance – כן גם אני מנפגעי הגרסא המקוצרת. לא הייתי מסוגל להעריך עד כמה השיר הזה טוב עד שלא שמעתי גרסת לייב שלו. מה שעשו לשיר הזה כאן פשוט בזיון! הורידו את כל ההתחלה וגם מקטעי הנגינה באמצע חתכו קצת. אבל זה כלום לעומת מה שעשו לשירים האחרים. הוא די שידר בזמנו המון פשטות, הזכיר לי את השירים החדשים של בון ג'ובי ובאמת ולא הבנתי ממה יש להתלהב. היום אני יודע שזה לא היה בדיוק השיר הזה. Seasons of Wither –נוסף לגרסה מ-97' וטוב שכך! מזל שאת זה לא חתכו. כי אחרת הייתי חותך למי שחתך את זה את.. עזבו לא משנה. בכל מקרה מה שיש לנו פה זאת יצירת מופת שבמילה אחת אני אתאר מה שאמרתי אז כששמעתי את השיר לראשונה מכאן – וואו. (ככל שעובר הזמן מגלים עד כמה הלהקה הזאת טובה). Sweet Emotion – מה שעשו לשיר הזה זה לא סתם ברית מילה. אם השיר הזה היה בן אדם, אז אני לא חושב שהוא היה מסוגל בכלל לנסות לחשוב על להביא ילדים. הפעם הורידו את מנגינת הפתיחה ואת קטעי הנגינה שבפזמון, וגם את הקטע המסיים בקיצור – כמעט הכל! למרות זאת – זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את Sweet, לא הכרתי משהו אחר ו.. מאוד אהבתי. (ומזל שהייתה לשיר באוסף זה גרסא נוספת ) Walk This Way – לפני זה הכרתי את הגרסא המשותפת עם –RUN DMC. פעם ראשונה ששמעתי את הגרסא המקורית וזי די שונה, נכון להודות. הרבה יותר גרובי עם דגש יותר על נגינת הגיטרות ברקע. השיר נשמע כל כך 70' אבל קליט ומקפיץ על הפעם הראשונה. Big 10' Record – נוסף לגרסא מ-'97. לא התלהבתי ממנו ודי היה קשה לי להתחבר לבלוז על ההתחלה. השיר נשמע לי כל כך רחוק מאירוסמית כששמעתי אותו לראשונה. (רק מוכיח כמה לא הכרתי את הלהקה בזמנו). אבל הוא באמת נשמע יוצא דופן יחסית לשאר השירים שבאלבום. היום אני בכלל לא חושב ככה. במיוחד ברגע ששמעתי אותו בלייב (מ-Pandora's Box) – דעתי השתנתה לגביו (ולגבי בלוז בכלל) מן הקצה אל הקצה. Last Child – הכרתי את השיר עוד ממקודם. אין מה להוסיף שיר ענק בגרסה ללא הצליל סירנה בסוף שגם פותח את השיר הבא אחריו באלבום המקורי ממנו הוא לקוח Rocks. Back in the Saddle – מעלים אנרגיה. אירו נשמעים קצביים יותר ויותר. שיר טוב, אבל למען האמת מתאים לו יותר לפתוח אלבומים מאשר לשבת באמצע. דבר שמוריד לו חלק מהקסם. Draw the Line – פשוט גדול!! אנחנו עדיין עם שירים קצביים והוא משתלב יפה לאחר Saddle. אני זוכר תקופה לא מבוטלת שהשיר הזה פשוט זמזם לי בראש ולא עזב. טוב שלא נגעו בו.

 

[ErezLahat7]

חלק 3

Kings & Queens – אני גוזר מאסר עולם ללא אפשרות חנינה למי שהעז לפגוע בשיר הזה! אם הייתי שומע את הגרסא המקורית לפני, כבר מזמן הייתי זורק את הדיסק לפח ומקלל את המוהל האלמוני ה-$#% (כן – הרשתי לעצמי אפילו לכתוב עם % ) שחתך אותו. אין מנגינת התחלה בכלל ישר סטיבן מתחיל לשיר (נשמע מוכר כבר?) בהמשך יורדים מספר קטעים נבחרים. אבל הכי חשוב זה הסולו של בראד (שבכלל לא ידעתי שקיים) כמה עצוב להכיר את השיר הזה בפעם הראשונה מכאן . בגלל זה לא החשבתי אותו מי יודע מה כיצירת מופת ועוד ניסיתי להשוות בינו לבין השיר Janie's (השוואה מעליבה ולא הוגנת). Come Together – אף פעם לא התלהבתי מגרסת הסטודיו. במקור השיר לקוח מפסקול לסרט מחווה של הביטלס:Band Sgt Peppers & Lonely Heart Club. השיר סתם מיותר לדעתי באוסף של אירוסמית והסיבה היחידה שהכניסו אותו לדעתי היא משום שהוא היה להיט של הביטלס. אם כבר, היה עדיף את הגרסה של ה-'בוטלג' שהייתה הרבה יותר טובה בכמה וכמה רמות. Remember (Walkin' in the Sand) – היה צריך שיר שייצג את האלבום Night in The Ruts ובחרו בקאבר הזה של ג'ורג 'הצל' מורטון. לדעתי ייצוג לא רע. כי הוא הכי הרבה משדר את המצב בו הייתה שרויה הלהקה באותה תקופה. (אפשר בקלות לתרגם אותו לעברית ובכך להפוך אותו לשיר דיכאון מזרחי ואף אחד לא ירגיש בהבדל ) במקור זה היה השיר שסיים את המהדורה הראשונה של האוסף ונתן סיום עצוב. כמו שאלבום הסטודיו השישי (בזמנו האחרון) נתן סיום הזוי עם השיר Mia. שאר השירים כבר נוספו מהמדורה של '97: Lightning' Strikes – שיר שמייצג את אלבום הסטודיו השביעי – Rock in a Hard Place אשר אינו כולל בתוכו את ג'ו פרי ובראד וויטפורד. מאוד אהבתי אותו על פני שמיעה ראשונית ואף העדפתי אותו בזמנו על פני-Same Old Song & Dance (תראו איזה השוואות עושים כאשר שומעים לראשונה גרסאות חתוכות). עד היום אני לא חושב שהוא שיר רע בכלל אבל אם המצב היה תלוי בי, אז הייתי בוחר בנציג ראוי יותר ל- Rock in a Hard Place, נציג שישקף את הרוח האמיתית של האלבום. Chip Away the Stone – מגיע לו לככב באוסף יותר מ- Come Together. לראשונה שוחרר באלבום ההופעה Live Bootlegבשנת 1978. עשר שנים לאחר שנכתב שוחרר לסטודיו עבור אוסף שיצא באותה שנה (Gems) ובכך לייצג אותו . משום מה השיר נועד לספק סיום סטנדרטי לשנת 1988. (הרי לא קוראים לזה 73-88GH סתם ככה). אז רשמית האוסף הסתיים – אבל למעשה הוא רק התחיל כשמכאן מתחילים הקטעים המעניינים ביותר:קטעי הבונוס: Sweet Emotion – גרסה ערוכה (יותר מוגברת) של השיר המקורי מהאלבום השלישי. השיר, שבמקום יצא עבור אלבום הסטודיו Toys in the Attic -1975 זוכה לעריכה קלה עם תוספת ווליום. אני אישית לא מרגיש בהבדל. הגרסא הזאת הפעם מלאה מההתחלה ועד הסוף הוקלטה ב- 1991 באותו זמן בו יצא לשיר הזה קליפ ב-MTV, היא אכן בעוצמה גדולה יותר ממה שיש באוסף ושם ההבדל הוא דווקא עצום. כאשר שמעתי את Sweet הזה כבר הייתי באקסטאזה. חוויה שבלתי ניתן לתאר במילים. אחד השירים האהובים עליי ולעולם לא יימאס. One Way Street (Live) –השיר לקוח מהופעה חיה ב-94 ממועדון שכבר נסגר לצערנו (שמו Mamma Kins). לקח לי קצת זמן לעכל אותו אבל לאחר שמיעה שלישית כבר התאהבתי בו לגמרי. השיר זורם חלק. וגם הוא – לא הפסיק להתנגן לי בראש. תפארת הסיום במיטבה!

..חשבתי שהשלמתי את הפאזל של שירי שנות השבעים , אז חשבתי..

לסיכום – שורה תחתונה, נעשו הרבה פאשלות בהתחלה. עם המהדורה החדשה של האוסף (שרבים יראו זאת כהוצאה בפני עצמה) יש לנו משהו שמתחיל ומסתיים יפה אבל האמצע, בין טוב למאכזב. חבל שלפחות בהוצאה החדשה לא שחררו את השירים החתוכים במלואם. עד כמה סידור השירים נראה מאולץ, מצליחים לשמור על אוירה טובה כמעט נושקת לזו של אלבום סטודיו. אני אישית רואה יותר את GH כדלת פתיחה, ממנה יותר קל יהיה לרכוש את אלבומי הסטודיו הראשוניים לפי הסדר ולהתפעל מחדש מהשירים כפי שהם. היה לי כיף לגלות מחדש את King & Queens ואת .Sweet Emotion למרות הכל, האוסף מצליח פחות או יותר לשקף את שנות ה-70 אבל מי שרוצה באמת להכיר את התקופה דרך אוסף, עצה שלי – שילך על פנדורה.

 

[SaintJohn]

יופי של ביקורת ארז, כל הכבוד!../images/Emo47.gif

נהדר לראות שביקורות ממשיכות לעלות לפורום, ולא משנה על איזו הוצאה של אירוסמית'. גם ממש לא משנה שהכתיבה שלך התבססה על הידע האישי ונק' המבט שלך. בעצם להיפך - ככה אנחנו מקבלים את דעתך בצורה הרבה יותר נקיה ופשוטה. פרטי הידע שמסביב ושברקע חשובים פחות מהדעה עצמה של הכותב, כי זאת בעצם מטרת כתיבת הביקורת. כמה פרטים שהרגשתי צורך לתקן - GH המקורי נמכר ב-10,000,000 עותקים ולא ב-10,000, יחי ההבדל הקטן.

דבר נוסף - Lightning Strikes דווקא כן כולל בתוכו תרומה מוזיקלית של בראד וויטפורד, וזהו למעשה השיר היחיד מתוך Rock In A Hard Place שבראד השתתף בנגינה שלו. מעבר לקשרים הסמליים שמקשרים בין Remember לבין המצב של אירוסמית' באותה תקופה, הסיבה שאירו הכניסו אותו לאוסף היא בגלל שזהו הסינגל שיצא מתוך Night In The Ruts, ו-GH הוא במקור אוסף של סינגלים. הגרסאות המקוצצות (@$%#$%#@#%@!!!11אחדאחד) הן הגרסאות ששודרו ברדיו בתור סינגלים. Greatest Hits הוא יותר אוסף תקופתי שהתאים לאותה תקופה בה הוא יצא, ע"מ לתת לחובבי המוזיקה להכיר את הלהיטים של אירוסמית' כפי שהם היו אז. התוספות שהובאו לגרסה המחודשת של האוסף מעלות את ערכו לדעתי ועושות לו רק טוב. זה נחמד שיש בו את Sweet Emotion פעמיים, בשתי גרסאות שונות. קצת יציאה מהשבלוניות לא הזיקה לאף אחד, והיא מרעננת. נפלא גם שהם הוסיפו את One Way Street מתוך ההופעה ב-Mama Kin's. אחלה של ביקורת, תמיד כיף לקרוא את דעתם המורחבת (גם המורחבת פחות היא בסדר גמור, יש לציין) על הוצאות הלהקה. נקווה להמשיך ולראות ביקורות נוספות עולות כאן לפורום, של כל מי שירצה על כל מה שירצה. אם יתפתח כאן גם דיון על Greatest Hits בעקבות הביקורת זה יהיה אחלה.

 

[ErezLahat7]

תודה על התיקון.. ../images/Emo13.gif

אני יודע יודע שבראד השתתף בשיר אחד מ-RIAHP התבלבלתי פשוט באיזה שיר. (מישום מה הייתי בטוח שזה שיר הנושא

) ובאמת יחי ההבדל הקטן

- רק אם תוכל לתקן את זה במאמר לפני שאתה מעלה אודה לך מאוד. (על ידי מחיקת השורות השגוייות)..

 

[ErezLahat7]

אני רק אומר שגם חבל מאוד

שהמעריצים בשלהי שנות ה-70 לא קבלו את ו- Seasons, Mamma Kin באוסף שיצא. אולי בגלל חוסר מקום.. וחבל היה לשחרר במקום זה דווקא את Come Together (בגרסה מהפסקול)

 

[AeroSlash]

וואי, מעולה!! ../images/Emo45.gif

מאוד נהניתי לקרוא, יש לך כתיבה זורמת כזאת, זה ממכר... בכל אופן, גם אני תוהה לא פעם מה עבר בראשם כשהכניסו את השירים כמו שהם היו אבל את זה כנראה כבר לא נדע. בכל אופן, ביקורת מצויינת, כל הכבוד

 

[בָלבָל]

../images/Emo45.gifנפלא ארז!! אהבתי לקרוא!!

וכל הכבוד על ההשקעה!

 

[ErezLahat7]

שוב - תודה אנשים

ויהיו עוד הפתעות.. אני מבטיח.

 

[Hangman Jury 87]

ואייי!

ביקורת מעולה! אהבתי לקרוא... ובאמת שגם אני לא מבין למה היו להם פה קצת 'פאקים' כמו ב- kings And Queens או SOSAD.... חבל

 

[ErezLahat7]

כן

היו משחררים כבר את הגרסאות המקוריות מהאלבומים.. פחות עבודה בשבילם אני מאמין. אם דבר כזה אכן יצא כסינגל כאשר הוא מקוצץ אז יש משפט שאומר "כל המוסיף גורע" יפוטר העורך הב-%^^$#

 

[AeroTom]

עוד ביקורת. נהדר ../images/Emo45.gif

המחשב שלי קצת חזר לחיים היום. מקווה שיימשך ככה...אז טוב לראות עוד ביקורות כאן. אין לי הרבה מה להוסיף על ההוצאה הזאת והביקורת. נועם בערך אמר כל מה שהיה לי להגיב או לתקן

רק אוסיף שהתוספות פה בגרסה של 97 של Greatest Hits הם נחמדות מאוד. בעיקר התוספת של One Way מתוך ההופעה המופלאה של Mama Kin's 1994 בסוף סיבוב ההופעות הענק של Get a Grip. אני מאוד אוהב את הגרסה הזאת של One Way, למרות שסטיבן די מחרבש כאן במילים, אבל עושה זאת נהדר ומשעשע כרגיל. ביצוע ממש נהדר של השיר (כמו כל השירים מההופעה הזאת). כל הכבוד על הביקורת, ארז, וכן ירבו

. על כל אלבום והוצאה רשמית של הלהקה. טוב לקרוא את הביקורות והדעות השונות על האלבומים

 

[SaintJohn]

הביקורת הועלתה למאמרי הפורום../images/Emo9.gif

היא נמצאת תחת קטגוריית הביקורות, יחד עם שלל הביקורות הנפלאות הנוספות שכתבו חברי הפורום, ומי שעוד לא קרא אותן מוזמן לעשות זאת, אפשר גם להגיב שם במאמרים עצמם, ואני חוזר ומזמין את כל מי שיש לו דעה על כל אלבום שהוא שאירוסמית' הוציאו ורוצה לשתף אותנו בה, שלא יהסס ויעלה אותה לפורום. בכלל לא צריך להיות ידען גדול, או "להבין באירוסמית'" או משהו כזה. הביקורת גם בכלל לא חייבת להיות ארוכה ומפורטת. היא בסך הכל צריכה לכלול את הדעה שלכם על האלבום, תהיה אשר תהיה. תמיד כיף לקרוא ולגלות מה דעתכם על האלבומים של אירו, והפורום זאת הבמה הטובה ביותר בדיוק בשביל זה.

 

[ErezLahat7]

בהחלט כן ירבו - ואל תדאגו

יהיו עוד הפתעות .. הבטחה שלי.