ביקורת - "טפאו"
ביקורת – "טפאו" אני, איך לאמר, חששנית גדולה, ככל שהדבר נוגע לנשק לא קונבנצינלי. לפיכך, עם פרוץ "דזרט סטורם" – the sequel, הידועה ביותר בשם "שחרור עיראק 2003" (???) ארזתי את הגבר, וכמה בגדים, ונדדנו מלב תל-אביב אל הגבול הדק שבין אזור א' לאזור ג', אל חברים המתגוררים בפריפריה. שבוע וחצי שהינו אצלם, עד שנאלצתי להכיר בכך שהענין עלול להימשך חודשים ארוכים – ואי אפשר לגור אצל חברים לצמיתות. אז חזרנו. לאות תודה, החלטנו להזמין את החברים לארוחת ערב. מאחר שהיא – חובבת גדולה של בישול ספרדי, אמרנו לעצמנו שאולי הגיעה העת לנסות את "טפאו", אשר ברח' הארבעה – תל-אביב. וכך יצאנו, ארבעה חברים, לעבר "טפאו". המסעדה – הצמודה לאונמי (אותם הבעלים) מעוצבת מן הבחינה העקרונית – באופן דומה – בר גדול מרכזי, וסביבו שולחנות. המקום נחמד ביותר, ורועש בדיוק במידה בה צריך לרעוש בר טפאסים. מעצב הפנים הלך על הכיוון ה"גאודיני" (רוצה לאמר – "של גאודי") – ומי שהיה בברצלונה – יזהה מיד. הקונספציה – מפתיעה למדינתנו הקטנטונת – אבל כיפית ביותר. יש כמעט אך ורק טפאסים (חוץ מפאייה שחורה ופאייה לבנה – שלא ניסינו). אז הזמנו לנו טפאסים, סיבוב אחר סיבוב, וכך ארע שגם ניסינו ואכלנו שלל מאכלים, גם הקצב היה אטי ומשביע רצון וגם יצאנו שבעים אך לא מפוצצים – ויכולנו לעצור בדיוק כשהיה "בול". אז מה היה לנו שם: כבד אווז ברוטב בלסמי מתקתק – אני לא ממעריצי כבד האווז – אבל המעריצים רוו רוב נחת; אמפנאדס בשר – בינוני בלבד (ובשביל המדקדקים אציין זה מאכל דרום אמריקאי ולא ספרדי); לחם (ממשפחת הפוקצ'ה) – עם פלפלים ובייקון – משהו משהו – מתלבש נהדר כמעט על כל רוטב שהגיע לשולחן; בייבי קלאמרי עם שעועית שחורה – טעים – אך להיזהר – טעם חזק של ים (שיש מי שנחרד ממנו ויש מי שנמס למולו); שיפודי קבב טלה – ה-מנה בה' הידיעה של הערב – קבבונים מדהימים, רכים ומתובלים למשעי, בדיוק בדיוק בדיוק – קצת פיקנטי – אבל לא מדי, משהו שקשה לעמוד בפניו! אוף אוף אוף!; שרימפס על הגריל – לא מקולפים, עסיסיים, וטעימים ביותר (בספר שלנו כתוב שקשה ליפול עם שרימפס על הגריל); שיפודי קוקי-סאן-ז'ק עם בייקון – שוב – מנה מנצחת! כל כך מנצחת ששכחתי להציע ביס לגבר...; שיפודי פילה בקר – נמסר לי שטעים – אבל לא מפתיע; פטריות ממולאות בגבינות וצנוברים – מסרתי לאחרים שטעים – אבל לא מפתיע; צלעות טלה – מוגש עם "בייבי מג'דרה" קרה (זה השם שאנחנו הענקנו למנה – העשויה מאוד דומה למג'דרה – אבל המוצרים קטנים בהרבה מאורז רגיל ומעדשים רגילות). הצלעות עצמן – בעיני היו טפלות קצת, הגברים דווקא אהבו; 6 שבלולים – מהסוג הגדול והבשרני, עם רוטב ששילב פסטו עם עגבניות וחמאה בצורה מלבבת. דווקא החברה – שהזמינה את המנה – לא נפלה ממנה. כשלעצמי – חשבתי שהמנה נאה ומוצלחת. קלאמרי מטוגן עם רוטב איולי – רגיל וטעים כתמיד; ונדמה לי שזהו באגף הטפאסים. הכל נשטף לו בנעימות ובשמחה, עם שני קנקני סנגרייה שהזמנו – שהיו פירותיים ועמדו יפה ברף שהצבנו לאחר הטיול שלנו לספרד. לקינוחים – הגבר הזמין קרם קטלן עליו נמזג, ליד שולחננו, מיץ תפוחים שנסחט במקום – תוספת חיננית ביותר. הקרם קטלן היה נחמד – אבל זהו. קצת הגזימו לדעתי בתוספת הקינמון (28 ₪). אני הלכתי על שלושה כדורי סורבה, - אלא שבמקום כדור של אשכוליות קאמפרי, כדור פסיפלורה וכדור פירות יער, ביקשתי שני פסיפלורה ואחד פירות יער (מאז שאני בהריון – יש לי פטיש נואש בכל הקשור לפסיפלורות). החברה לקחה דבלים טמפורה שהוגשו עם גלידה – והיו ממש ממש ממש סתם. הסה"כ – מצוין! השירות – נחמד – אבל לא יותר מזה. הנזק – 680 ₪ לארבעה אנשים – כולל את הסנגרייה ולא כולל את השירות.
ביקורת – "טפאו" אני, איך לאמר, חששנית גדולה, ככל שהדבר נוגע לנשק לא קונבנצינלי. לפיכך, עם פרוץ "דזרט סטורם" – the sequel, הידועה ביותר בשם "שחרור עיראק 2003" (???) ארזתי את הגבר, וכמה בגדים, ונדדנו מלב תל-אביב אל הגבול הדק שבין אזור א' לאזור ג', אל חברים המתגוררים בפריפריה. שבוע וחצי שהינו אצלם, עד שנאלצתי להכיר בכך שהענין עלול להימשך חודשים ארוכים – ואי אפשר לגור אצל חברים לצמיתות. אז חזרנו. לאות תודה, החלטנו להזמין את החברים לארוחת ערב. מאחר שהיא – חובבת גדולה של בישול ספרדי, אמרנו לעצמנו שאולי הגיעה העת לנסות את "טפאו", אשר ברח' הארבעה – תל-אביב. וכך יצאנו, ארבעה חברים, לעבר "טפאו". המסעדה – הצמודה לאונמי (אותם הבעלים) מעוצבת מן הבחינה העקרונית – באופן דומה – בר גדול מרכזי, וסביבו שולחנות. המקום נחמד ביותר, ורועש בדיוק במידה בה צריך לרעוש בר טפאסים. מעצב הפנים הלך על הכיוון ה"גאודיני" (רוצה לאמר – "של גאודי") – ומי שהיה בברצלונה – יזהה מיד. הקונספציה – מפתיעה למדינתנו הקטנטונת – אבל כיפית ביותר. יש כמעט אך ורק טפאסים (חוץ מפאייה שחורה ופאייה לבנה – שלא ניסינו). אז הזמנו לנו טפאסים, סיבוב אחר סיבוב, וכך ארע שגם ניסינו ואכלנו שלל מאכלים, גם הקצב היה אטי ומשביע רצון וגם יצאנו שבעים אך לא מפוצצים – ויכולנו לעצור בדיוק כשהיה "בול". אז מה היה לנו שם: כבד אווז ברוטב בלסמי מתקתק – אני לא ממעריצי כבד האווז – אבל המעריצים רוו רוב נחת; אמפנאדס בשר – בינוני בלבד (ובשביל המדקדקים אציין זה מאכל דרום אמריקאי ולא ספרדי); לחם (ממשפחת הפוקצ'ה) – עם פלפלים ובייקון – משהו משהו – מתלבש נהדר כמעט על כל רוטב שהגיע לשולחן; בייבי קלאמרי עם שעועית שחורה – טעים – אך להיזהר – טעם חזק של ים (שיש מי שנחרד ממנו ויש מי שנמס למולו); שיפודי קבב טלה – ה-מנה בה' הידיעה של הערב – קבבונים מדהימים, רכים ומתובלים למשעי, בדיוק בדיוק בדיוק – קצת פיקנטי – אבל לא מדי, משהו שקשה לעמוד בפניו! אוף אוף אוף!; שרימפס על הגריל – לא מקולפים, עסיסיים, וטעימים ביותר (בספר שלנו כתוב שקשה ליפול עם שרימפס על הגריל); שיפודי קוקי-סאן-ז'ק עם בייקון – שוב – מנה מנצחת! כל כך מנצחת ששכחתי להציע ביס לגבר...; שיפודי פילה בקר – נמסר לי שטעים – אבל לא מפתיע; פטריות ממולאות בגבינות וצנוברים – מסרתי לאחרים שטעים – אבל לא מפתיע; צלעות טלה – מוגש עם "בייבי מג'דרה" קרה (זה השם שאנחנו הענקנו למנה – העשויה מאוד דומה למג'דרה – אבל המוצרים קטנים בהרבה מאורז רגיל ומעדשים רגילות). הצלעות עצמן – בעיני היו טפלות קצת, הגברים דווקא אהבו; 6 שבלולים – מהסוג הגדול והבשרני, עם רוטב ששילב פסטו עם עגבניות וחמאה בצורה מלבבת. דווקא החברה – שהזמינה את המנה – לא נפלה ממנה. כשלעצמי – חשבתי שהמנה נאה ומוצלחת. קלאמרי מטוגן עם רוטב איולי – רגיל וטעים כתמיד; ונדמה לי שזהו באגף הטפאסים. הכל נשטף לו בנעימות ובשמחה, עם שני קנקני סנגרייה שהזמנו – שהיו פירותיים ועמדו יפה ברף שהצבנו לאחר הטיול שלנו לספרד. לקינוחים – הגבר הזמין קרם קטלן עליו נמזג, ליד שולחננו, מיץ תפוחים שנסחט במקום – תוספת חיננית ביותר. הקרם קטלן היה נחמד – אבל זהו. קצת הגזימו לדעתי בתוספת הקינמון (28 ₪). אני הלכתי על שלושה כדורי סורבה, - אלא שבמקום כדור של אשכוליות קאמפרי, כדור פסיפלורה וכדור פירות יער, ביקשתי שני פסיפלורה ואחד פירות יער (מאז שאני בהריון – יש לי פטיש נואש בכל הקשור לפסיפלורות). החברה לקחה דבלים טמפורה שהוגשו עם גלידה – והיו ממש ממש ממש סתם. הסה"כ – מצוין! השירות – נחמד – אבל לא יותר מזה. הנזק – 680 ₪ לארבעה אנשים – כולל את הסנגרייה ולא כולל את השירות.
