ביקורות ספרים

[Moondust]

ביקורות ספרים../images/Emo41.gif

מה דעתכם לפתוח פינה לביקורות ספרים? כל חבר פורום יבקר את אחד הספרים שהוא קרא. לדעתי עדיף שיהיה באנגלית, כי הספרים בעברית מוכרים כאן לרוב הפורום, גם אם לא כולם קראו את הכול. אפשר לדוגמא לבקר את אחד הספרים ממלחמת הנשמות, TALES, או כל דבר אחר, ברומח לא חסרים לנו ספרים. אני חושבת שהביקורת צריכה להתחלק לכמה חלקים: 1. תקציר העלילה (בלי

ים) 2. מה אהבתם ולמה. 3. מה לא אהבתם ולמה. 4. ציון סופי. מה אתם חושבים?

 

[רייסטלין מאגר]

אני חושב שיפה מאוד שאת מזיזה את

הפורום כל פעם עם טופיק חדש! קבלי ח"ח! לא מגיע לה משהו על זה, סייבר? שקל או שניים, למשל (ואם את מקבלת תזכרי בזכות מי זה

). אין לי שום רעיון על איזה ספר לכתוב.

 

[SaberTooth]

אמממ...

בראשיתו של הפורום היה נסיון לעשות דבר דומה והוא לא הצליח. אם הפעם אנשים יתנדבו, אז למה לא

.

 

[FiRePOweR]

איך אפשר בלי איזה ספוילר קטן ?

 

[Moondust]

אפשר...../images/Emo41.gif

אם אתה ממש חייב לתקוע

אז תעשה אותו קטן ותסמן מתי הוא מתחיל ונגמר. אני מוכנה לכתוב ביקורת על SPIRIT OF THE WIND.

 

[FiRePOweR]

אני מוכן על lost histories

קראתי 5 מתוך השישה ודי נחמדים . רק צריך להתעדן בחומר

 

[גילתנאס קוץ אש]

אין לי בעיה שיעשו

אבל בגלל שלא קראתי אף ספר באנגלית, ולא סביר שאני אקרא בזמן הקרוב (והרחוק. מאוד), אני חושש שאני לא ממש אוכל להועיל לכם...

 

[Moondust]

הביקורת שלי ^_^../images/Emo41.gif

Spirit of the Wind, מאת כריס פירסון. הספר הראשון מסדרת Bridges of the Time, שמספרת מה קרה בין מלחמת כאוס למלחמת הנשמות. תקציר הספר: דרקונית העל האדומה, מליס, מגיעה לקנדרמור ומחוללת הרס. היא גורמת לחלק מהקנדרים להפוך ל"נגועים" - כלומר יודעים מהו פחד, ומאבדים את "הקנדריות" שלהם. מי-נהר מגיע עם בנותיו לביקור בסולאס. גם הילדים של קרונין טיסלקנוט - קרון וקאט - מגיעים לשם, ומבקשים שמישהו יבוא לעזור בקנדרמור נגד מליס וצבא העוגים שלה. מי-נהר מתנדב, ויחד עם בתו שחר בהיר והחבר שלה, יוצא לקנדרמור. מאוחר יותר יצטרפו אליהם גם הבת השנייה, שיר-ירח, והארוס שלה, לב-אייל. מה אהבתי בספר: 1. מי-נהר. כריס פירסון עשה עבודה נהדרת עם הדמות שלו. אי אפשר להשוות בין מי-נהר של רשומות, שהיה בעיקר דמות תומכת, למי-נהר הזה. הוא לא היה מהדמויות החביבות עלי, אבל אחרי הספר הזה למדתי לחבב אותו. הוא דמות עם פוטנציאל, שפירסון הצליח לנצל. 2. שיר ירח ושחר בהיר. אחרי שראינו תאומים בנים (קרמון ורייסטלין, סיתאס וקית'-קאנאן), סוף סוף פוגשים שתי תאומות בנות, שמשחקות תפקיד מרכזי ומקבלות אישיות יפה ומעניינת. חוץ מזה, הן לא נלחמות או מקנאות/שונאות זו את זו, כמו תאומים אחרים ברומח. שמחתי גם נראות שהן לא מרי-קייט ואשלי של הרומח. 3. קרון, קאט ופקסינה טיסלקנוט. סוף סוף קנדרים שלא מזכירים שכפול גנטי של גדיל. 4. מליס. היא הייתה ערמומית ואכזרית. כמו שיצור מפלצתי כמוה צריך להיות. 5. הביקור בחזיר והמשרוקית". נוסטלגיה מרשומות? אולי. אבל היה נחמד לראות את מי-נהר נפרד מכל מיני תחנות בחייו. מה לא אהבתי: 1. כל הקטע של "אתה רק חושב שהם נעלמו". זה נשמע כמו הדהוד חיוור של משל אבן החן.

2. אוקיי, אז לשיר-ירח היה סיוט בקשר לאחותה. היא לוקחת את הארוס ויוצאת לקנדרמור. כל הדרך עוברת בסבבה (בזמן שלמי-נהר והשאר היו צרות רציניות בדרך), עד שמגיעים. אז היא מצליחה ליפול בשבי (ולהיות מחולצת, כמובן). לא נראה, כל העניין. במקום להגן על אחותה היא עושה בלגנים. ציון מ-1 עד 10: 9. הספר נהדר.

 

[Moondust]

ותוספת קטנה לביקורת../images/Emo41.gif

ציטוטים שאהבתי: "'הוא לא האיש שהיה פעם, אתה יודע. הוא זקן, שמן, איטי - והוא אף פעם לא היה מבריק במיוחד. אני בספק אם הוא יכול להרוג הובגובלין בימים האלה.' 'תודה, טיקה', מלמל קרמון." "קאט הנהנה. 'אז מה התוכנית שלך?' 'תוכנית?' אמר קרון. 'התוכנית היא להציל אותם.' קאט עשתה פרצוף. 'ואיך אנחנו אמורים לארגן את זה?' 'אני עובד על החלק הזה'". (קנדרים מעליבים עוגים) "יש לך תבשיל חזיר על - אה, סליחה, זה הפנים שלך." "ואו! יבלת מהלכת במשקל 250 קילו!" "אז, מתי גילית שאחותך וסבתך היו אותה אחת?" "רירוקס הגדול, אתה מכוער. מבט אחד ממך יגרום ללורד סות' לבכות לאימא." "מלקקי רפש!" "משריצי חזירים!"

 

[EverMan]

הירידות גאוניותתתתתתת

 

[ברינסלי]

הפקסינה הזו כבר הוזכרה איפשהו.

Thistleknot... כלומר "ניצת-ברקן" בתרגום רשומות. זהו זה, היא היתה הבת של קרונין ניצת-ברקן, הקנדר הגיבור שהרג את טודי ושחרר את קנדרמור. שכחתי רק באיזה ספר בדיוק היא הוזכרה... מישהו זוכר?

 

[Moondust]

עוד ביקורת אחת.../images/Emo41.gif

Riverwind the Plainsman מאת פול תומפסון וטוניה קרטר. הספר הרביעי בשישיית Preludes. תקציר הספר: נשלחתם למצוא ראיה לאלים העתיקים, אם ברצונכם להתחתן עם בת ראש השבט, אהובת ליבכם. אתם לוקחים איתכם את שוטה הכפר, חוזה עתידות זקן וקצת מסובב. לא עוברים יומיים ואתם נופלים לחור קסום באדמה, ומגלים עיר תת קרקעים של אלפים, שבדיוק נמצאת במלחמה רצינית. שם אתם פוגשים אלפית בת 200 שתקועה בגוף של ילדה. אתם בורחים מהעיר עם יחד עם הזקן והאלפית, שמסתבר שיש לה קראש עליכם. מלווים בנבואה מאיימת, אתם מגיעים לזק טרות, ומוצאים את מטה הבדולח הכחול. לבסוף, אתם חוזרים הביתה, חולים והוזים. מה אהבתי בספר: 1. מי-נהר. זה היה הסיפור הראשון שקראתי, שבו מי-נהר שיחק תפקיד ראשי. הוא התגלה כדמות נחמדה ביותר. 2. קצ'פלי (Chatchflea), מגיד העתידות הזקן. הוא שיעשע אותי לאורך כל העלילה. אהבתי את האמירות שלו לאורך כל הספר (" הזקן שלי יישבר!"), חוץ מהנטייה המעצבנת שלו לתקוע "כן" בכל משפט. יחסית לזקן מטורלל, הוא התגלה כטיפוס חכם מאוד. 3. לי-אל. אוי, כמה שהיא רעה. אחד הטיפוסים הכי מרושעים ואכזריים שראיתי. והקטע בו היא משתלטת למי-נהר על המוח - מפחיד. כמו שצריך. 4. הספר נותן הסבר טוב למה מי-נהר לא זכר הרבה מהמסע שלו. מה לא אהבתי: 1. די-אן. היא הייתה מעצבנת ובכיינית. נראה שכל מה שהיא עשתה בספר (בעיקר בזק טרות) היה כדי לגרום למי-נהר לשים לב אליה. בשם האלים, את לא מבינה שהוא אוהב מישהי אחרת? תרדי מזה כבר! 2. יש יותר מדי קטעים של זחילה במערות צרות ואינסופיות. 3. הקטע עם הזאבים בתחילת הספר. לצאת לציד ואז להיתקל בלהקת זאבים מדברים עם כפות ידיים בקצה הרגל? מיותר.

4. סתירות מעצבנות. קודם כל, הנודד היה סבא של מי-נהר, ולא אביו, כפי שטוענים בספר. שנית, לפי הספר מי-נהר היה בן 20 בערך כשיצא למסע, וחזר כעבור שנתיים בערך - מה שעושה אותו בן 22. ברשומות הוא בן 32, ואני לא מאמינה שלקח להם 10 שנים להגיע מקה-שו לסולאס. שלישית, ברשומות מציינים שמי-נהר לא ידע איך קוראים לאלה שלה שייך המטה. כאן, הוא יודע מה שמה ומכיר את הסמל שלה. 5. חסר הקטע שבו הוא נותן לראש השבט של המטה ואז מצווים לסקול אותו. הספר הזה נגמר כשהוא מחבק את סהר-פז. יופי, אבל יש סצנה שלמה שדילגתם עליה. וציטוטים שאהבתי: שיחה אינטלקטואלית בין הדרגון טאוריס למי-נהרו וקצ'פלי: "'טאוריס: בנים ובנות נמצאים ביחד כדי להזדווג, נכון?' מי-נהר: 'אה, הפעם זה לא ככה.' טאוריס: 'אז אתה מרגיש כמו האבא שלה?' (של די-אן) מי-נהר: 'אנחנו רק ידידים.' טאוריס: 'מממ. מה אני אמור לעשות עם שבויים כמוכם?' קצ'פלי: 'לתת אוכל!!!'"

 

[FiRePOweR]

יש ל wizard

איזה קטע כמו שאמרת הקטע עם הזאבים בתחילת הספר. לצאת לציד ואז להיתקל בלהקת זאבים מדברים עם כפות ידיים בקצה הרגל? מיותר לדחוף לנו מפלצות מתוך האוגדן מפלצות כאלה שלא קראנו אליהם בשאר הספרים ולכן כדאי לשים לב שבכל ספר יש איזה מפלצת שלא נתקלים בה לרוב וקצת מדברים עליה , לפי דעתי זה די נחמד .

 

[Knight of Darkness]

אני אביא מתי שיהיה לי זמן

וככל הנראה זה יהיה רק בפסח, על הספרים הבאים: *סדרת HEROES: 1)THE LEGEND OF HUMA 2)KAZ THE MINOTAUR 3)STORMBLADE ויש לי את שאר 3 הספרים בסדרה, נראה אם אסיים לקרוא אותם עד אז... *טרילוגיית WAR OF SOULS *DARKNESS&LIGHT מסדרת PRELUDES(לא היה שם שום דבר טוב...כמעט...) *טרילוגיית DRAGONS OF A NEW AGE.

 

[Niminator]

הייתי עושה על DOAFS

אבל סיימתי את זה לפני חצי שנה ואני לא זוכר כלום. אני כרגע קורא את DOALS אז אני אעשה על זה כשאני אסיים

 

[strahd]

ביקורת שלי

היי חבר'ה, למי שזוכר אותי (לה גמבה, knight, ושאר ותיקי הפורום) אני מתנצל כל היעדרותי הארוכה, אך מחיבותי בעולם האמיתי אכן משתלטות על זמני (איזה זמן?) ועתה קצת יותר התפניתי לחזור לפורום. כדי להתחיל ברגל ימין, אפתח בביקורת על ספר שאני חושב שלא הרבה אנשים קראו אותו וחבל שכך: נבחר האלים טרילוגיית המלך-הכוהן מאת כריס פירסון עלילת הסיפור: אימפריית איסטר כבר קיימת זה אלף שנים והיא רק מתעצמת, את המינוטאורים הם דחקו לפינה נידחת, הם סוחרים עם ארגות ואפילו אבירי סולאמניה משרתים בבזיליקה של המלך הכוהן. אבל לא הכול ורוד כפי שנראה. קורנוס, היורש למלך הכוהן, תאב לכוח והוא מחליט להיעזר בכוחות האופל. תוך כדי כך, מגפה פורצת בקצה המרוחק של אימפרית איסטר וחלק מהמחוזות מחליטים למרוד. בין כל האירועים האלו הבת הנערצת של פאלאדין רואה בחזיון שהיא צריכה להביא גואל לאימפריה, האיש אשר מוקף באור ויוכל להשליט סדר וטוב באימפריה כולה, מביא האור, נבחר האלים. מה אהבתי: קודם כל, אני חושב שמה שכריס פירסון נוגע בו הופך לזהב. הבן אדם פשוט יודע לכתוב. כמו הביקורת הקודמת של מונדסט, גם הספר הזה כתוב בצורה נהדרת ומאוד קריאה. הטון של הספר הוא הרבה יותר אפל מאשר שאר הסדרה (מלבד מלחמת הנשמות) והוא מעביר את האווירה של אימפרית איסטר, כמו ותיקן אפלה, בצורה נהדרת. הנה עוד מספר נקודות: 1. איסטר - לא הרבה ידוע על התקופה מלבד "עת התאומים" ועוד ספרים אחרים שהס מלהזכיר ואסור לגעת בהם (ראה ערך: מלכת האופל). כשקוראים את הספר, ניתן להתעלם בכלל ממה שקראנו ברשומות ובאגדות ולהנות מספר פנטזיה מצויין. מי שקרא את רומח הדרקון פשוט יהנה יותר. 2. הופעות אורח - אני לא אספר מי מופיע בספר, אבל המון אורחים מסדרות קודמות של רומח הדרקון מציצות לרגע כמו בסרט של טרנס מליק, אומרים שלום והולכים, אבל אני לא אספר כדי לא להרוס את ההופעות המפתיעות. 3. רמזים לעתיד - הספר מתרחש בעבר היחסית רחוק (400 שנה לפני הרשומות), ומכיוון שאנחנו כבר נמצאים במלחמת הנשמות, כריס פירסוןזורק מדי פעם רמזים לדברים אשר יקרו בעתיד וזה פשוט רעיון נחמד ומאוד מקורי. מה לא אהבתי: 1. מכיוון שהספר הוא חלק מטרילוגייה, אשר מכילה תקופת זמן מאוד חשובה, נראה שהוא מנסה להכניס המון חומר בקצת זמן. הספר הוא קצת דחוס מנסיון להכיל את כל המקומות של האימפריה ולהראות את כל נפלאותיה, אבל זה מכביד לעיתים. ציון כללי: 9 מתוך 10. (רק וייס והיקמן זה 10). כדי לקרוא. מומלץ מאוד מטעמי. אני כעת יכול להתפנות לקרוא גם את הספר השני בסדרה: הפטיש האלוהי, ואתן עליו ביקורת בקרוב.