ביקורת עם ספויילרים: "היא"
היא הוא כנראה הסרט הכי טוב שראיתי בזמן האחרון. יש סביבו המון אוסקר באז וזה מאוד ברור למה. הנה כמה דברים שהוא עשה נכון:
1. צילום וסטייג'ינג.
אז נכון, זה לא הטריק הכי חדש בספר שכשלגיבור רע בחוץ חשוך ויורד גשם, וכשלגיבור טוב בחוץ שמש, ואופטימיות זהירה נעשית על רקע זריחה. אבל באמת שבסרט הזה זה נעשה בצורה חלקה ומדהימה. בולטת במיוחד סצינה בה ת'יאודור, שנכווה מסמנתה, הולך עצוב בלילה מתחת לגג של אורות ניאון - ביטוי מאוד ברור לטכנולוגיה שלכאורה מאירה את החושך שלו אבל גם פורסת עליו גג מדכא ונמוך. גאוני
כשתאודור הולך לים, וכולם שם בבגדי ים, ואילו הוא בבגדי עבודה, בולט כמו חתיכת ירוק בשיניים של הנוף, ואז ברור לנו שהוא מתאהב בסמנתה, אבל גם שזה לא נורמטיבי
2. סקארלט ג'והנסן.
זה אפילו לא המשחק שלה. וזה לא שהיא לא טובה. היא טובה, ואפילו מצויינת. יש סיבה לכך שסקארלט היא אחת השחקניות המוערכות והנחשקות בהוליווד. היא מדהימה. היא אמינה כאן בתור אינטיליגנציה מלאכותית כמו שהיא אמינה בתור בימבו ב"דון ג'ון" וטרופי ווייף ב"אבודים בטוקיו" ומרגלת קשוחה ב"אבנג'רס", אבל|סגש| הגאונות פה היא לא שלה, או לא בדיוק שלה. היא שחקנית מצויינת, אבל סביר שברמה הרגשית יכלו לבצע את התפקיד הרבה מדובבות מקצועיות באותה מידה של רגש ואמינות. הגאונות כאן היא עצם הליהוק שלה. רובינו רואים את הסרט ויודעים שהקול שאנחנו שומעים הוא סקרלט ג'והנסן. אנחנו שומעים את הקול והפרצוף שאנחנו מצמידים לו הוא שלה. וזה הופך את סמנתה להרבה יותר אטרקטיבית בעינינו, ואת המשיכה של תאודור אליה להרבה יותר הגיונית.
3. חואקין פיניקס.
חואקין פיניקס סוחב את הסרט. מדובר בסרט עם הופעות מצויינות של אוליביה ווילד (בתפקיד קטן, אבל באמת שהיא קלעה בול למה שהיינו צריכים ממנה) ואיימי אדאמס (שחקנית בחסד. איפה כל האמוציות האלה היו כשהיית לואיס ליין, טינופת?), אבל ת'יאודור הוא הציר עליו הכל נשען, וחואקין פיניקס מצליח לקלוע בול למקום הזה בו אנחנו רוצים שיצליח לו, בו אנחנו אוהבים את הדמות, אבל גם לא ברמה שאנחנו עיוורים לכך שחלק ממה שהוא עושה הוא קצת קריפי ומשרה עלינו אי נוחות. היה כ"כ קל לקחת את התפקיד רחוק מדי לאחד הצדדים, ופיניקס לא עשה את זה. ובהוליווד כרגע יש אולי שלושה שחקנים שהיו יכולים לעשות את התפקיד הזה כראוי, וכרגע נאי לא מסוגל לדמיין אף אחד מהאחרים עושה את זה טוב יותר.
4. החלטות תסריטאיות/בימויות גאוניות
זה הכי חשוב, ובגלל זה נשאר לסוף. הסיפור בסרט הזה נשזר בצורה כ"כ חדה ומדוייקת שזה מדהים...
העובדה שאשתו הראשונה של תאודור עזבה אותו בגלל שלטענתה הוא לא יכל להתמודד עם אשה אמיתית (אני לא מצליח להזכר בשמה, מצטער), ואנחנו חושבים שהיא כלבה, ומישהו אחר בסרט אומר שכשאנשים גדלים ומתפתחים אז קשה להם להאחז בביחד. ואז סמנתה מוכיחה שהיא אשה אמיתית למרות שהיא אינטילגנציה מלאכותית בכך שהיא גדולה ומתפתחת ואז עוזבת אותו... גאוני. העובדה שלאורך כל הסרט אנחנו לא תמיד איתו, אנחנו רוצים מצד אחד לצעוק עליו "מטומם, למה עשית ככה ולא אחרת?!" אבל גם ברור לנו מאיפה זה מגיע, וזה לא נראה כיאלו הוא עושה טעויות רק כדי שהוא יעשה טעויות... התסריט הוא באמת מצויין
אולי הסרט הכי טוב שראיתי בכמה שנים האחרונות
