ביצת קולומבוס
ישב קולומבוס עם כמה מחבריו, הניח ביצה על השולחן והציב בפניהם אתגר - להעמיד אותה כשקודקודה כלפי מעלה. ניסו כולם במשך שעה ארוכה וכמובן שלא הצליחו. לבסוף לקח קולומבוס את הביצה, הניף ידו והניח אותה על השולחן בטפיחה. מטרתו היתה להוכיח להם שלפעמים הדרך הנכונה ביותר לפתרון בעיה מונחת ממש מול עינינו, צריך רק הגיון פשוט. ואת הבעיה עם גוש הטרור המכונה "רשות פלשתינית" צריך לגמור בטפיחה. ניסינו כבר את כל הדרכים להעמיד את הביצה על השולחן - ניסינו אוטונומיה, נסיגה, משא ומתן, דו"ח טנט, דו"ח מיטשל, אזורי a,b,c, ניסינו הסכמים בשלבים, ניסינו לתת הכל. הפתרון הפשוט ביותר, שפרס ובני פלוגתו משקרים לנו שהוא "בלתי אפשרי" - את זה עוד לא ניסינו. ואין פתרון אחר. לפני שהאמריקנים דפקו את הצורה לאפגניסטן וגירשו את הטליבן, ניבאו להם המון נבואות זעם. הרוסים סיפרו באריכות כמה בלתי אפשרי לגבור על הטליבן, איך הם נלחמים עד הסוף ומתישים את האויב, איך האמריקנים מכניסים את עצמם לצרה איומה, לווייטנם שניה. באו האמריקנים ובמשך חודש אחד קטן הטילו על הטליבן צרורות של ביצי קולומבוס, עד שהטליבן קם וברח. האמריקנים למדו מווייטנם איך לא לנהל מלחמה. נסיון זה דבר שאתה לומד ממנו, לא משהו שאתה נושא כטראומה משתקת. אז די לדוגמאות הבוץ. יש כאן בעיה שאפשר לפתור בחודש אחד של הגיון. יש שמכירים את המשל הזה בגירסת הקשר הגורדי, אישית אני מעדיף את קולומבוס על אלכסנדר מוקדון. אני לא אוהב כובשים, ועם זאת ברור לי לחלוטין מתי דרושה הפעלת כוח להשגת פתרון פשוט.
ישב קולומבוס עם כמה מחבריו, הניח ביצה על השולחן והציב בפניהם אתגר - להעמיד אותה כשקודקודה כלפי מעלה. ניסו כולם במשך שעה ארוכה וכמובן שלא הצליחו. לבסוף לקח קולומבוס את הביצה, הניף ידו והניח אותה על השולחן בטפיחה. מטרתו היתה להוכיח להם שלפעמים הדרך הנכונה ביותר לפתרון בעיה מונחת ממש מול עינינו, צריך רק הגיון פשוט. ואת הבעיה עם גוש הטרור המכונה "רשות פלשתינית" צריך לגמור בטפיחה. ניסינו כבר את כל הדרכים להעמיד את הביצה על השולחן - ניסינו אוטונומיה, נסיגה, משא ומתן, דו"ח טנט, דו"ח מיטשל, אזורי a,b,c, ניסינו הסכמים בשלבים, ניסינו לתת הכל. הפתרון הפשוט ביותר, שפרס ובני פלוגתו משקרים לנו שהוא "בלתי אפשרי" - את זה עוד לא ניסינו. ואין פתרון אחר. לפני שהאמריקנים דפקו את הצורה לאפגניסטן וגירשו את הטליבן, ניבאו להם המון נבואות זעם. הרוסים סיפרו באריכות כמה בלתי אפשרי לגבור על הטליבן, איך הם נלחמים עד הסוף ומתישים את האויב, איך האמריקנים מכניסים את עצמם לצרה איומה, לווייטנם שניה. באו האמריקנים ובמשך חודש אחד קטן הטילו על הטליבן צרורות של ביצי קולומבוס, עד שהטליבן קם וברח. האמריקנים למדו מווייטנם איך לא לנהל מלחמה. נסיון זה דבר שאתה לומד ממנו, לא משהו שאתה נושא כטראומה משתקת. אז די לדוגמאות הבוץ. יש כאן בעיה שאפשר לפתור בחודש אחד של הגיון. יש שמכירים את המשל הזה בגירסת הקשר הגורדי, אישית אני מעדיף את קולומבוס על אלכסנדר מוקדון. אני לא אוהב כובשים, ועם זאת ברור לי לחלוטין מתי דרושה הפעלת כוח להשגת פתרון פשוט.
