ביפ,ביפ, אפשר כבר לנסוע?
האוטוסטרדות של נורטל, המחלפים של פתח תקווה האינטרנט נחנק! פיזיקאים ישראלים יודעי דבר מתבקשים להתגייס למשימת חילוץ הפקק. תעבורת האינטרנט מכפילה את עצמה מדי 3-4 חודשים אך הקיבולת של הסיבים האופטיים איטית פי 4. השלב הבא של צווארי הבקבוק כבר נרקם בצמתי המפגש של הסיבים. חברות התקשורת הגדולות מחזרות בבהלה אחר סטארט אפים ישראלים עם פתרונות יצירתיים: השתלות סיליקון, בועות מבעבעות, גביש ירושלמי פלאי או אולי שברי מראה זעירים. מראה מראה שעל הסיב, האם האינטרנט יכזיב? ---------------------------------------------------------- כתבתה של כרמל וייסמן(פורטל המחשבים והאינטרנט סיון.קום) שפורסמה במגזין תרבות דיגיטלית בתפוז ---------------------------------------------------- ``חברות התקשורת בנו לאינטרנט יופי של אוטוסטרדות, מהירות ורחבות`` מספר לי פרופסור רוני אגרנט מהאוניברסיטה העברית, ``אבל המחלפים שלו נראים כמו הרמזורים של… איפה את גרה?`` ``פתח תקווה`` ``זהו בדיוק! אז את מבינה`` הרובד הפיזי של האינטרנט ישן ובלוי, כך שבעצם, את האוטוסטרדות החדישות ממתגות טכנולוגיות ישנות. תעבורת הרשת מכפילה את עצמה כל 3-4 חודשים, אך הקיבולת של סיב אופטי מוכפלת רק מדי 12 חודשים, כלומר, פי 4 יותר איטית. חברות התקשורת הגדולות מרחיבות כל הזמן את הסיבים, כך שצווארי הבקבוק עוברים לשלב הבא, לצמתי המפגש של הסיבים. בצמתים הללו יושבים רכיבים מיקרו-אלקטרוניים האחראים להעברת הביטים לצומת הבאה, בצורה של קרני אור. בנקודות הקישור הללו בהן קרני האור מתרכזות, יש צורך מוגבר במהירות תעבורה, אך הקיבולת של הרכיבים המיקרו-אלקטרוניים איטית עוד יותר מהסיבים עצמם ומכפילה את עצמה כל 18 חודשים בלבד. בינתיים אנחנו משכפלים את כל התעבורה של הרשת ומנסים לדחוס אותה (web caching ,mirorring), אבל אם יש משהו שכל מומחי התקשורת והפיזיקאים מסכימים עליו, זה שהמיקרו-אלקטרוניקה מיצתה את עצמה. אם לא יוכנסו טכנולוגיות חדשות ויצירתיות למערך הזה, האינטרנט פשוט יקבל דום לב. ייחנק. יעצור. אמא`לה, מה עושים? אין לנו כיום אף פתרון מסחרי פעיל לפתרון הבעיה אך המדענים מציגים בפנינו כמה אפשרויות. לדוגמא, אם נשתיל קצת סיליקון בצמתי המפגש של הסיבים וניצור מיתוג באמצעות חימום, זה יכול לקנות לנו זמן. רעיון אחר הוא להחליף את רכיבי המיקרו-אלקטרוניקה בשברי מראה מיקרוסקופיים שיחזירו קרני אור של מידע וכך יניעו אותם מהר יותר מהרכיבים, שהופכים אותם לאות אלקטרוני ורק אז מקרינים אותם חזרה. עם זאת, רוב המדענים וחברות התקשורת הגדולות בעקבותיהם, מאמינים כי יש לעבור לרכיבים אופטיים בצמתים וכי הדור הבא הוא הצ`יפ הפוטוני. גביש הפלא שגדל בירושלים שוק המתגים האופטיים, המוערך השנה ב- 544 מיליון דולר בלבד, עתיד לגדול לכדי 15 מיליארד דולר עד 2004. הטכנולוגיות החמות ביותר בתחום האופטי מפותחות אצלנו בישראל. 30 מתוך 100 הסטארט אפים החדשים שחברות הון הסיכון בארץ הקימו השנה, עוסקות בתחום האופטי. לוסנט, נורטל ואלקטל, מחפשות אחרי טכנולוגיות אופטיות שיאפשרו להן להרחיב את האינטרנט, באותה בהילות שהספרדים חיפשו זהב בדרום אמריקה. למי שלא יודע, זוהי בדיוק הסיבה שלוסנט קנתה את כרומטיס. הטכנולוגיה של כרומטיס הגבירה פי 4 את מהירות הרכיבים האופטיים של לוסנט. הבאות בתור שכבר נמצאות על הכוונת של כורות הזהב התקשורתי, הן חברות כדוגמת סייאופטיקס וטרליס פוטוניקס. גם בין המסכימים על כך שעידן המתגים האופטיים הגיע, הדעות חלוקות באלו טכנולוגיות אופטיות להשתמש. טרליס פוטוניקס, למשל, המציאה גביש אופטי מיוחד, דרכו ניתן להעביר עשרות ובעתיד מאות אורכי גל בתוך סיב, על בסיס מחקר רב שנים של אחד ממייסדיה, פרופסור רוני אגרנט מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ``האינטרנט כבר חנוק, ככה לפחות אני מבין מהתלונות של הבן שלי`` אומר אגרנט. ``לספקיות האינטרנט קשה להרוויח כי הן נדרשות להשקיע בתשתית יקרה, אבל לקוחותיה לא מוכנים לשלם מחיר יקר על חיבור. השוק מחכה לטכנולוגיות חדשות, זולות ויעילות יותר. הגביש שלנו הוא חלק מהפתרון הזה, מדובר בהמצאה מאד מיוחדת שתשנה את פני התקשורת בכמה מובנים``. האם גביש הפלא מארץ הקודש הוא שיציל את האינטרנט? בועות וקורי עכביש ``האינטרנט לעולם לא ייגמר לנו. סוף האינטרנט הוא סוף השאיפה של האדם לדעת`` מרגיע אותי אמנון עמית, מנהל תחום הטלקום באג`ילנט. אג`ילנט היא אחת המשקיעות בטרליס פוטוניקס ומאמינה בגביש, אך במרכז הפיתוח שלה בארץ מנסים טכנולוגיה מהפכנית אחרת של מתג פוטוני, המבוסס על ניתוב של אור דרך בועות. המתכון, בצורה גסה, מבוסס על חימום הנוזל בתוך הסיב האופטי עד להיווצרות בועות. אג`ילנט היא ספין-אוף של אלטקטל ו-HP .HP, בשעתה, השתמשה בטכנולוגית בועות במדפסות הזרקת הדיו שלה. ``התוצאה תתבטא במיתוג מהיר, הורדה בצריכת האנרגיה ובממדים הפיזיים של המתגים, כך שגם חדרי התקשורת בארגונים יהיו קטנים יותר פיזית`` אומר עמית. ``זה כאילו שהמצאנו רמזורים קטנים יותר ואז יכולנו לבנות פשוט יותר מחלפים ולנתב יותר טוב את התעבורה ליעדיה``. בטרם הגיע המיתוג האופטי אל השכבה הפיזית של האינטרנט, יש כבר דיבורים על ראוטינג אופטי, בשכבה השלישית של תשתית האינטרנט, שכבת ה-IP עצמה. בעולם הראוטרים שולטות סיסקו וג`וניפר, אך הראוטר המהיר ביותר בעולם כיום, להעברת אינפורמציה על אור בצמתי הסיבים האופטיים, לא מצוי בידיהן, אלא בידינו. יותר נכון, אצל חברה קטנה מיקנעם בשם שרלוט`ס ווב, הקרויה על שם סיפור ילדים מקסים אודות עכבישה שטוותה קורים סביב חזירון ושמרה עליו. אילן שמעוני, נשיא שרלוט`ס, מספר כי הראוטר שלו צפוף פי שניים, ולכן מהיר פי שניים, משל סיסקו וג`וניפר. הראוטר של שרלוט כרגע בבטא והוא צפוי לצאת לשוק ברבעון הראשון של 2001.
האוטוסטרדות של נורטל, המחלפים של פתח תקווה האינטרנט נחנק! פיזיקאים ישראלים יודעי דבר מתבקשים להתגייס למשימת חילוץ הפקק. תעבורת האינטרנט מכפילה את עצמה מדי 3-4 חודשים אך הקיבולת של הסיבים האופטיים איטית פי 4. השלב הבא של צווארי הבקבוק כבר נרקם בצמתי המפגש של הסיבים. חברות התקשורת הגדולות מחזרות בבהלה אחר סטארט אפים ישראלים עם פתרונות יצירתיים: השתלות סיליקון, בועות מבעבעות, גביש ירושלמי פלאי או אולי שברי מראה זעירים. מראה מראה שעל הסיב, האם האינטרנט יכזיב? ---------------------------------------------------------- כתבתה של כרמל וייסמן(פורטל המחשבים והאינטרנט סיון.קום) שפורסמה במגזין תרבות דיגיטלית בתפוז ---------------------------------------------------- ``חברות התקשורת בנו לאינטרנט יופי של אוטוסטרדות, מהירות ורחבות`` מספר לי פרופסור רוני אגרנט מהאוניברסיטה העברית, ``אבל המחלפים שלו נראים כמו הרמזורים של… איפה את גרה?`` ``פתח תקווה`` ``זהו בדיוק! אז את מבינה`` הרובד הפיזי של האינטרנט ישן ובלוי, כך שבעצם, את האוטוסטרדות החדישות ממתגות טכנולוגיות ישנות. תעבורת הרשת מכפילה את עצמה כל 3-4 חודשים, אך הקיבולת של סיב אופטי מוכפלת רק מדי 12 חודשים, כלומר, פי 4 יותר איטית. חברות התקשורת הגדולות מרחיבות כל הזמן את הסיבים, כך שצווארי הבקבוק עוברים לשלב הבא, לצמתי המפגש של הסיבים. בצמתים הללו יושבים רכיבים מיקרו-אלקטרוניים האחראים להעברת הביטים לצומת הבאה, בצורה של קרני אור. בנקודות הקישור הללו בהן קרני האור מתרכזות, יש צורך מוגבר במהירות תעבורה, אך הקיבולת של הרכיבים המיקרו-אלקטרוניים איטית עוד יותר מהסיבים עצמם ומכפילה את עצמה כל 18 חודשים בלבד. בינתיים אנחנו משכפלים את כל התעבורה של הרשת ומנסים לדחוס אותה (web caching ,mirorring), אבל אם יש משהו שכל מומחי התקשורת והפיזיקאים מסכימים עליו, זה שהמיקרו-אלקטרוניקה מיצתה את עצמה. אם לא יוכנסו טכנולוגיות חדשות ויצירתיות למערך הזה, האינטרנט פשוט יקבל דום לב. ייחנק. יעצור. אמא`לה, מה עושים? אין לנו כיום אף פתרון מסחרי פעיל לפתרון הבעיה אך המדענים מציגים בפנינו כמה אפשרויות. לדוגמא, אם נשתיל קצת סיליקון בצמתי המפגש של הסיבים וניצור מיתוג באמצעות חימום, זה יכול לקנות לנו זמן. רעיון אחר הוא להחליף את רכיבי המיקרו-אלקטרוניקה בשברי מראה מיקרוסקופיים שיחזירו קרני אור של מידע וכך יניעו אותם מהר יותר מהרכיבים, שהופכים אותם לאות אלקטרוני ורק אז מקרינים אותם חזרה. עם זאת, רוב המדענים וחברות התקשורת הגדולות בעקבותיהם, מאמינים כי יש לעבור לרכיבים אופטיים בצמתים וכי הדור הבא הוא הצ`יפ הפוטוני. גביש הפלא שגדל בירושלים שוק המתגים האופטיים, המוערך השנה ב- 544 מיליון דולר בלבד, עתיד לגדול לכדי 15 מיליארד דולר עד 2004. הטכנולוגיות החמות ביותר בתחום האופטי מפותחות אצלנו בישראל. 30 מתוך 100 הסטארט אפים החדשים שחברות הון הסיכון בארץ הקימו השנה, עוסקות בתחום האופטי. לוסנט, נורטל ואלקטל, מחפשות אחרי טכנולוגיות אופטיות שיאפשרו להן להרחיב את האינטרנט, באותה בהילות שהספרדים חיפשו זהב בדרום אמריקה. למי שלא יודע, זוהי בדיוק הסיבה שלוסנט קנתה את כרומטיס. הטכנולוגיה של כרומטיס הגבירה פי 4 את מהירות הרכיבים האופטיים של לוסנט. הבאות בתור שכבר נמצאות על הכוונת של כורות הזהב התקשורתי, הן חברות כדוגמת סייאופטיקס וטרליס פוטוניקס. גם בין המסכימים על כך שעידן המתגים האופטיים הגיע, הדעות חלוקות באלו טכנולוגיות אופטיות להשתמש. טרליס פוטוניקס, למשל, המציאה גביש אופטי מיוחד, דרכו ניתן להעביר עשרות ובעתיד מאות אורכי גל בתוך סיב, על בסיס מחקר רב שנים של אחד ממייסדיה, פרופסור רוני אגרנט מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ``האינטרנט כבר חנוק, ככה לפחות אני מבין מהתלונות של הבן שלי`` אומר אגרנט. ``לספקיות האינטרנט קשה להרוויח כי הן נדרשות להשקיע בתשתית יקרה, אבל לקוחותיה לא מוכנים לשלם מחיר יקר על חיבור. השוק מחכה לטכנולוגיות חדשות, זולות ויעילות יותר. הגביש שלנו הוא חלק מהפתרון הזה, מדובר בהמצאה מאד מיוחדת שתשנה את פני התקשורת בכמה מובנים``. האם גביש הפלא מארץ הקודש הוא שיציל את האינטרנט? בועות וקורי עכביש ``האינטרנט לעולם לא ייגמר לנו. סוף האינטרנט הוא סוף השאיפה של האדם לדעת`` מרגיע אותי אמנון עמית, מנהל תחום הטלקום באג`ילנט. אג`ילנט היא אחת המשקיעות בטרליס פוטוניקס ומאמינה בגביש, אך במרכז הפיתוח שלה בארץ מנסים טכנולוגיה מהפכנית אחרת של מתג פוטוני, המבוסס על ניתוב של אור דרך בועות. המתכון, בצורה גסה, מבוסס על חימום הנוזל בתוך הסיב האופטי עד להיווצרות בועות. אג`ילנט היא ספין-אוף של אלטקטל ו-HP .HP, בשעתה, השתמשה בטכנולוגית בועות במדפסות הזרקת הדיו שלה. ``התוצאה תתבטא במיתוג מהיר, הורדה בצריכת האנרגיה ובממדים הפיזיים של המתגים, כך שגם חדרי התקשורת בארגונים יהיו קטנים יותר פיזית`` אומר עמית. ``זה כאילו שהמצאנו רמזורים קטנים יותר ואז יכולנו לבנות פשוט יותר מחלפים ולנתב יותר טוב את התעבורה ליעדיה``. בטרם הגיע המיתוג האופטי אל השכבה הפיזית של האינטרנט, יש כבר דיבורים על ראוטינג אופטי, בשכבה השלישית של תשתית האינטרנט, שכבת ה-IP עצמה. בעולם הראוטרים שולטות סיסקו וג`וניפר, אך הראוטר המהיר ביותר בעולם כיום, להעברת אינפורמציה על אור בצמתי הסיבים האופטיים, לא מצוי בידיהן, אלא בידינו. יותר נכון, אצל חברה קטנה מיקנעם בשם שרלוט`ס ווב, הקרויה על שם סיפור ילדים מקסים אודות עכבישה שטוותה קורים סביב חזירון ושמרה עליו. אילן שמעוני, נשיא שרלוט`ס, מספר כי הראוטר שלו צפוף פי שניים, ולכן מהיר פי שניים, משל סיסקו וג`וניפר. הראוטר של שרלוט כרגע בבטא והוא צפוי לצאת לשוק ברבעון הראשון של 2001.