ההחלטה שלכם שגויה
המהנדס שלכם לא מבין כלום בשיפוץ.
יועץ הקרקע עוד פחות.
אני כותב זאת בפסקנות היות וכמי שעוסק מזה 40 ויותר בפתרונות לשימור מבנים ושפוץ בתים צמודי קרקע וגם בפתרונות נכונים (!) לתמ"א 38/1, בלי לראות את המבנה, אבל מתוך הכרות מעמיקה בגיאולוגיה של ארץ ישראל כולה, אני יכול לקבוע בוודאות כאן בפורום שבחרת את האנשים הטכניים הלא נכונים ולכן ההחלטה שלכם שגויה בעליל!
 
להלן כמה תובנות:
אדמות רמת גן אינן יכולות להיות חרסיתיות בשום מקרה היות וכל מישור החוף שאדמות רמת גן (גבעות ר"ג) שייכות אליו מעולם לא היו בתחום הגעשי, אלא תוצר של ים "טטיס" יחד עם חול בעוביים שונים שהגיעו לאורך מיליוני שנים של אובך כפי שהוא קרוי היום מאזור הסהרה כשהגרגרים הגדולים נופלים ראשונים (חול צורני) והגרגרים הקטנים (שבטעות מוגדרים "חרסיתיים") נופלים אחרונים, בדרך-כלל כתוצאה של התעבות האוויר ו/או ירידת גשמים המחדירים אותם לקרקע.
 
סוג הקרקע הזה שקיבל את שמו היות והפך לאדום לאורך עשרות מליוני שנים כתוצאה מהתחמצנות של מולקולות ברזל שהגיעו עם האובך (עד היום) אינו פורה במיוחד אבל היה מצויין לגידול והתרבות עצי פרי ההדר בגלל שהאדמה איננה חרסיתית תופחת(!) אלא תערובת מדורגת של גרגרים שנתנו למים לחלחל בצורה שהתאימה לשורשי העץ הזה.
 
מי שהכיר את "המכתש", אותו מגרש כדורגל מיתולוגי של הפועל ר"ג, יכול היה לראות את חתך הקרקע של כל רמת גן.
במקומות הנמוכים יחסית, בעת הגשמים תמיד היו נקוות שלוליות כשרמת-גן עוד הייתה תערובת של משקי עזר (בית עם שטח לגידול ירקות, עצי הדר, גויאבה, אגסים וכיו"ב ועופות ועזים/כבשים) שבהם הבעלים היו יוצאים לעמל יומם בבניית העיר ת"א והנשים עסקו במשק העזר וכמובן בכל ענפי השירותים הידועים.
 
בתים בר"ג הזקוקים לשיפוץ מתאפיינים בבניה יחסית קלה של בלוקים שבוצעו עם מעט מלט יחסית להיות שיובשו בשמש, אותם בנו על רפסודות, על יסודות בודדים על פלטות בעומקים יחסית רדודים או אפילו על יסוד עובר מתחת לקיר כשהרצוף בוצע על שכבת חול על הקרקע המפולסת.
 
עניין הכלונסאות הוא טרנד שנכנס לבניה צמודת הקרקע שלא לצורך, למעט ל-"כיסוי תחת" של גורמים אינטרסנטיים (יועצי הקרקע והמהנדסים) שיש עליהם 2 איומים מרכזיים בזמנים המודרניים:
1) חברות הבטוח שגוזלות אותם בבטוח מקצועי ללא שום פרופורציה ;
2) עורכי דין שמתמחים בתביעות חסרות שחר נגדם שי להם משת"פים = מהנדסים יריבים לנתבעים שנקראים "מומחים" באותה תביעה, אשר ממציאים כל מיני תיאוריות לאותו משפט שאפילו השופטים יוצאים מופחדים מהם...קובעים אשמה אפילו אם זו לא באמת קיימת ואז, כתוצאה מהפעלת הבטוח, באופן אוטומאטי עולה סכום הבטוח המקצועי של כלל המהנדסים שלא לדבר על אותו מהנדס מסכן שבמקרה נפל קורבן לאותו עו"ד (היחידי שבאמת מרוויח מהעסק) ואותם "מהנדסים "מומחים" , הקולגות של הנאשם שבבוא העת יחזיר להם מנה אחת אפיים...
 
סדיקה ברמת גן קיימת במבנים, לא בגלל תזוזות קרקע.
הקרקע ברמת גן מאוד יציבה ומצויינת לבניה, כפי שהייתה טובה לעצי ההדר.
סדיקה ברמת גן מגיעה בעיקר מהתישנות הציפוי החיצוני, הטיט המחבר בין הבלוקים שיובשו בשמש וכמובן הגגות ששוקים בגלל עייפות העץ ששימש לבנייתם ולא עבר מעולם טיפול או חיזוק למרות פגיעות של חרקים מסוגים שונים ולחות ויובש לסירוגין לאורך שנים רבות וכתוצאה מכך שקיעה שגם נובעת מתקרות "רביץ" = טיח מרוח על רשת שמחוברת עם מסמרים ללאטות שמחוברות לאגדי הגג, שמשקלן עלה עם השנים כתוצאה משכבות רבות של תיקוני סדיקה וסיוד אין סופי לפני כל פסח...
 
הרחבה של מבנים מסוג זה שעומדים שנים רבות על אותה קרקע שהשינוי היחידי בה היה לאורך השנים הגינון = שורשים שגדלו והתעבו, חרקים שעשו מה שעשו ורמות שונות של רטיבות ויובש באוויר שגרמו לשינויי רטיבות יחסית לא משפיעים בכלל על הקרקע, אמורה להתבצע בשווה ערך לקיים במבנה אחרת 2 חלקיו = הישן והחדש לא "יעבדו" ביחד.
 
בצוע כלונסאות בתוך חול מפספס את יעודה של שיטת הביסוס על כלונסאות שהוא חדירה דרך קרקע שאינה טובה לבסוס ולקרקע שטובה לביסוס היות ואיננה ממשתנה בתכולת הרטיבות שלה בעומק והיות והיא בלחץ גבוה יותר בעומק בגלל משקלה ולכן הסברה היא שהמבנה שיוקם מעל הכלונסאות לא יזוז ובעיקר לא ייסדק.
 
אלא מה...?
על הכלונסאות האלה מבצעים קורות יסוד שאמורות לקבל את משקל המבנה שיוקם מעליו אבל גם לקשור את הכלונסאות כדי שלא "יזוזו"...וזאת לאחר שהוחדרו לעומק כזה שבתאוריה לא יאפשר את תזוזתן והן מבוצעות בקוטר כזה שגם בחלק העליון של הקרקע שקראו לה "חרסיתית" רק בגלל עובי גרגר קטן, הן לא יזוזו לשום מקום.
 
להוסיף עוד לבזבוז כספו של הבונה שאינו מבין בכלל על מה ולמה...קובעים שהיות והקרקע "עובדת" הקורות יבוצעו על ארגזי קל-קר שיפרידו אותן למהקרקע בחלק התחתון כדי למנוע "לחצים" מלמטה שכבר אמרנו שלא יכולים להיות בכלל קיימים בסוג הקרקע הזה ובצידי הקורות דורשים לוחות מחומר כלשהו שימנע חיבור כלשהו בין הקרקע לקורות כדי למנוע "לחצי צד".
גם לרצפה "התלויה" מחייבים להתקין ארגזי קל-קר (יש כמה מפעלים שמרוויחים נהדר מהשיטה הזאת...רוצו לרכוש מניות שלהם), שעליהם יוצקים את הרצפה ולסיכום הבצוע מחייבים "לאטום" את קורות היסוד והרצפה בהיקף כדי למנוע "עליה קפילארית" של המים מהקרקע (למי שלא למד מה זו "עליה קפילארית" זה מה שקורה כשמטייחים את הבית לתוך הקרקע עם כמעט כל סוגי הטיח = זחילה איטטית של רטיבות במעלה החומר (תדמיינו מין צנורות נימיים כאלה בחומר), כי אלה חוקי הפיזיקה...וכתוצאה מכך גורמים להתפוררות החומר לאורך השנים וחימצון = החלדה של ברזל הבניה שכמותו המוגזמת הותקנה בקורות היסוד וברצפות האלה.
 
אז מה הבעיה?
אל קורות היסוד שופכים חזרה את "החמרה" שמשמשת גם לגינון כי יש לה צבע יפה ושחייבים לערב בה קומפוסט כדי שתוכל לגדל משהו...או מבצעים משטחים מסוגים שונים שהתוצאה הבלתי נמנעת של כל הנ"ל היא שהמים מתנקזים באופן טבעי להיכן שנוח להם ומגיעים, איך לא...אל מתחת לרצפה התלויה, כי יש המון אוויר מתחת לארגזי הקל-קר וכבר אמרנו בתחילת כתבה זו, שהקרקע הזאת מנקזת טוב ומהר את המים שממשיכים לרדת דרך הפירים של הכלונסאות ומתפזרים בקרקע בעומקים שלא תוכננו בכלל להגיע אליהם...
 
מה שיוצא מה"חוכמה" הזאת היא שתמיד תיווצר הפרדה בין החלק החדש שנוסף לחלק הישן שיושב לבטח ורק צריך לחדש לו את הציפוי החיצוני...
להפרדה הזאת ה-"מומחים" קוראים "תפר מתוכנן" שבו מטפלים בנפרד וגם בגין התפרים האלה יש כמה מפעלים בעולם ובארץ שמתפרנסים מצויים מחומרי האטימה שהם משווקים/מוכרים לכולם.
 
עכשיו נעלה אל הגג של המבנה ולא נשכח שבהזדמנות זו של השפוץ, המהנדס המסכן שצריך לקחת אחריות גם על המבנה הישן שאין לו שום דרך לחשב את חוזקו באמת...אבל הוא מספיק טוב כדי להרחיבו ולשפצו בלי שיתפרק, חייב לתת פתרון לגג שתקרתו "רביץ" או אם זה בית שנבנה משנות ה-70 של המאה הקודמת...סוג אחר מתקרת בטון קלה (שאינה בנויה לשאת עוד קומה) או אפילו תקרת "נוטפדר" (לוחות אורן מוקצעים בעובי של 1.5ס"מ ומטה מעץ) או גבס (רחמנא לצלן)...
 
המהנדס חייב לחבר את הגג החדש עם הישן, אבל ברוב המקרים יעדיף שלא היות והוא לא למד איך לעשות זאת אבל מצד שני הוא דווקא יודע איך לחשב ולתכנן מבנה שמתחיל עם כלונסאות, קורות יסוד, עמודי בטון ותקרה "מקשית" או "צלעות" בעובי 27ס"מ ומעלה שבנויה לקבלת קומה מעליה אם צריך או לא צריך...
כאן מגיע לעזרתו ה-"תפר המתוכנן" שהתחיל בחבור של ישן וחדש מהיסודות, דרך הקירות ועכשו הגיע לגג שאם יש לו מזל, הישן יחפוף מעליו בגלל שמראש בלט החוצה ואם אין לא מזל יאלץ למצוא פתרון שלא יחדיר לו מים בתפר הזה...שלו פתרונות מרובים כמספר קבלני האיטום במדינת ישראל...
 
עכשיו נחזור להתחלה...
מה דעתכם שבמקום כל הנ"ל פשוט ייצקו על הקרקע הקיימת המהודקת למכסימום (יתרון החמרה שהיא מתהדקת שלא כמו חול ים שלא ניתן להדקו), יסוד רפסודה עם עיבויי קורות בהיקפו ומתחת לקירות הממ"ד (שיש לו "עומס מחולק שווה בכל היקפו") ואשר חובה לבנות כשמבצעים שפוץ למבנה שאין לו ממ"ד כי זה החוק, אשר בו הקורה הצמודה למבנה הקיים תיכנס מתחת לשוליו החיצוניים לרוחב פנימה (עומק אנכי) שלא יעלה על 40ס"מ