חמור מאד
אם את לא מרגישה נוח עם החברות הטובות והקרובות, לא? הן לא מאכזבות אותי בידע שהן יודעות עליי הן מאכזבות בדברים ה"קטנים" שנמצאים מבחינתי בחוסר התחשבות. פעם מישהי אמרה לי (טוב, שתיים שונות אמרו) שחברות לא באמת קיימות והמטרת על היא בן זוג. הוא זה שמכיל אותך, שתומך בך, מבלה איתך ולהפך. זה עצוב!!!!!!!!!!! למה הכל מסתכם בבחור אחד? וכשלא יהיה בחור, מה אז? (הבעיה העיקרית שלי היא שאני אעשה שמיניות באוויר לפני שאעשה משהו שיכול לפגוע בסדר עדיפויות של חברה, מה שהן לא בהכרח יעשו. זה מרגיש כאלו "כל העולם כולו, אינטרס אחד גדול..."
ותאכלס כבר הבנתי שזה ככה אצל הרוב. פשוט לא מוכנה לקבל את זה בסביבה הקרובה שלי. כמו שאמרת, לברור. אני בוררת. בכל זאת נופלת, למה? הבעיה כבר אצלי. שאני מצפה להתחשבות יתר. ו... פה נכנס עניין הידידים. אלה שמבחינתי כרגע לא מקבלים שומדבר חוץ מאינטרקציה הדדית וטובה, נמדדים בעיניי כהכי אמיתיים, כי התקשורת מושתתת על אינטרקציה טהורה, עד כמה שניתן, אני לא מספקת להם שומדבר מעבר כמצופה מהטבע ואני יכולה להיות שקטה שהם שם בשביל האינטרקציה. אצל בנות זה קצת אחרת... ויש לגברים התייחסות שונה לחברים - ברוב המקרים האיכותיים - הכבוד הוא יותר חזק, בניגוד לבנות.)