בן האלוהים2
New member
בין סוכות לכיפורים
רציתי לשתף אותכם באיזה הרהור שחלף במוחי בנוגע לסוכות ויום הכיפורים. כשהייתי ילד בישיבה למדתי שתקופת החגים היא למעשה עלייה ברמה המתחילה בראש השנה נמשכת ביום כיפור ונגמרת בשיא של סוכות ושמחת תורה. אני זוכר שכילד זה התמיה אותי ללמוד את זה הרי זה ברור שכרגע השיא של תקופת החגים ביהדות הוא יום כיפור. עכשיו לאחר שהשכלתי קצת וקיבלתי הבנה קצת יותר עמוקה על היהדות התעמקתי בשאלה הזאת שנית. חשבתי שלמעשה ההבדל בין מיקום השיא מסמל את ההבדל בין היהדות של פעם ושל היום. אם תחשבו על זה היהדות של פעם הייתה דת פחות של תפילות יותר של טקסים(התפילות תוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה, הטקסים כגון קרבנות, חגים, הלכות וכו'). היהדות של היום היא המון תפילות (אומרים 100 ברכות ביום תפילות לכל מעשה ומעשה תפילות ארוכות קצרות וכן הלאה). אבל זה למעשה יותר עמוק מזה. היהדות של פעם הייתה דת של קהילתיות מתוך הפנימיות של הסתכלות פנימה אבל בשביל לצאת החוצה. היום היהדות היא בעיקר ההסתכלות פנימה, התפילה, חשבון הנפש, ההתבודדות וכו' אם יש התקהלות היא מתוך מקום של למידה(שיעורים, ישיבות) או תפילה מעטות ההתקהלויות שבאים בשביל החגיגה ש"לא על מנת לקבל פרס"(יענו לא על מנת ללמוד משהוא להפיק משהוא אלא חגיגה פשוטה). יוצאים מהכלל הם שמחת תורה ופורים(שגם היום בהרבה מקומות חוגגים את פורים כי צריך ולא מהמקום של החגיגה האמיתית והפנימית). היהדות של היום נעצרת ביום כיפור לא מגיעה לשיא השיאים. אחרי ההסתכלות הפנימית וחשבון הנפש לאורך חודש אלול ראש השנה עשרת ימי תשובה ויום כיפור משהוא נשבר. במקום לשמר את השיא הפנימי של יום כיפור ולהפוך אותו לשיא כללי לשיא של חגיגה של קדושה של טהרה שיהיה בסוכות ובשמיני עצרת. שיא של שמחה טהורה וריקודים. "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". שמחה שנחגגת לאחר תהליך פנימי עמוק של חשבון נפש וזיקוק הנפש היא גדולה ועצומה. אנחנו צריכים לזכור את סוכות כמה שהוא היה ולנסות להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את השמחה לליבותינו. לקחת את הגל העצום הזה שנבנה בתקופת הסליחות והזיכוך ולנפץ אותו לשמחה טהורה לקדושה לשכינה לחגיגה אחת גדולה של החיים. שיהיה לכם חג שמח ושבוע טוב
רציתי לשתף אותכם באיזה הרהור שחלף במוחי בנוגע לסוכות ויום הכיפורים. כשהייתי ילד בישיבה למדתי שתקופת החגים היא למעשה עלייה ברמה המתחילה בראש השנה נמשכת ביום כיפור ונגמרת בשיא של סוכות ושמחת תורה. אני זוכר שכילד זה התמיה אותי ללמוד את זה הרי זה ברור שכרגע השיא של תקופת החגים ביהדות הוא יום כיפור. עכשיו לאחר שהשכלתי קצת וקיבלתי הבנה קצת יותר עמוקה על היהדות התעמקתי בשאלה הזאת שנית. חשבתי שלמעשה ההבדל בין מיקום השיא מסמל את ההבדל בין היהדות של פעם ושל היום. אם תחשבו על זה היהדות של פעם הייתה דת פחות של תפילות יותר של טקסים(התפילות תוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה, הטקסים כגון קרבנות, חגים, הלכות וכו'). היהדות של היום היא המון תפילות (אומרים 100 ברכות ביום תפילות לכל מעשה ומעשה תפילות ארוכות קצרות וכן הלאה). אבל זה למעשה יותר עמוק מזה. היהדות של פעם הייתה דת של קהילתיות מתוך הפנימיות של הסתכלות פנימה אבל בשביל לצאת החוצה. היום היהדות היא בעיקר ההסתכלות פנימה, התפילה, חשבון הנפש, ההתבודדות וכו' אם יש התקהלות היא מתוך מקום של למידה(שיעורים, ישיבות) או תפילה מעטות ההתקהלויות שבאים בשביל החגיגה ש"לא על מנת לקבל פרס"(יענו לא על מנת ללמוד משהוא להפיק משהוא אלא חגיגה פשוטה). יוצאים מהכלל הם שמחת תורה ופורים(שגם היום בהרבה מקומות חוגגים את פורים כי צריך ולא מהמקום של החגיגה האמיתית והפנימית). היהדות של היום נעצרת ביום כיפור לא מגיעה לשיא השיאים. אחרי ההסתכלות הפנימית וחשבון הנפש לאורך חודש אלול ראש השנה עשרת ימי תשובה ויום כיפור משהוא נשבר. במקום לשמר את השיא הפנימי של יום כיפור ולהפוך אותו לשיא כללי לשיא של חגיגה של קדושה של טהרה שיהיה בסוכות ובשמיני עצרת. שיא של שמחה טהורה וריקודים. "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". שמחה שנחגגת לאחר תהליך פנימי עמוק של חשבון נפש וזיקוק הנפש היא גדולה ועצומה. אנחנו צריכים לזכור את סוכות כמה שהוא היה ולנסות להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את השמחה לליבותינו. לקחת את הגל העצום הזה שנבנה בתקופת הסליחות והזיכוך ולנפץ אותו לשמחה טהורה לקדושה לשכינה לחגיגה אחת גדולה של החיים. שיהיה לכם חג שמח ושבוע טוב