בין משחק למשחק
קראתי את זה באתר וואלה!
"מכירים את כל הגופים הגדולים והחזקים והעשירים האלה, ששולטים בתקשורת ובתעשייה ובממשלה? אני לא רוצה לנקוב בשמות של אוליגרך או טייקון כזה או אחר, שלא ירדפו אותי, אבל אתם לא צריכים את זה. אתם יודעים על מה אני מדבר.
הסיבה שאני חושש לומר עליהם משהו רע היא כי יש להם לובי חזק ומהר מאוד יהיה טור מערכת בעיתון גדול שיסתור אותי, שלא לדבר על מאות הטוקבקיסטים בתשלום שיקרעו אותי לגזרים.
גם ב-NBA יש טייקון אחד כזה, שאסור להגיד עליו שום דבר רע. אתם יודעים על מי אני מדבר. אבל הוא לא קורא את זה, אז כאן אני יכול לומר את שמו במפורש: קובי ברייאנט.
הלובי של קובי (אה, זה אפילו חרוז!) כל כך חזק, שאיכשהו – עונה שנפתחה בציפיות מטורפות, בדיבורים על 70 ניצחונות ועל החזרת האליפות לאל.איי, אבל נגמרה בהשתחלות לפלייאוף בשנייה האחרונה – איכשהו אנחנו במצב שהדיבור עכשיו הוא שזה הישג ושזה בזכותו של קובי.
אז יש לי כמה דברים לומר, ובואו נעשה את זה מהר:
1) קובי השחקן הכי חשוב וטוב בקבוצה, ועל פיו יישק דבר – אפילו במינוי מאמנים, בטח שבכל פוזשן. אם לייקרס היו מצליחים – הקרדיט היה הולך אליו. הכישלון המהדהד (הכישלון הקבוצתי הגדול בתולדות הליגה, לטעמי) קרה במשמרת שלו, ולכן גם הקרדיט על זה חייב ללכת אליו.
2) מבין כל השחקנים הגדולים בהיסטוריה, קובי הוא הגרוע ביותר ב"לעשות את האחרים טובים יותר". האמת היא שהוא פשוט לא משפר את השחקנים שסביבו. תסתכלו על כל שחקן בערך שעבר בלייקרס מאז 2005 – מלבד השנים של ג'קסון. כלומר, כשקובי הוא האיש החזק והמחליט והקובע.
רק תראו כמה הם משחקים יפה מאז שקובי נפצע.
3) אם הייתם מחליפים העונה את קובי ברייאנט בכל שוטינג גארד פתוח ממוצע בליגה, לייקרס עדיין הייתה מנצחת בערך 45 משחקים. כלומר, קובי לא עשה את הקבוצה טובה יותר. ואם הייתם שמים במקומו SG כוכב כמו דוויין ווייד, למשל, זו קבוצה של 55-60. גם העונה, עם כל מה שקרה.
4) תזכרו את כל זה כשלייקרס תיתן פייט לספרס.
זהו, זה מה שהיה לי להגיד. הטיסה למקום מסתור מחכה לי.
(ניצן פלד)"
למען האמת, הסכמתי עם רוב מה שניצן אומר. אולי לא במאה אחוז לגבי 3, אבל הרי זה היפותטי, וכאמור היו מיליון סיבות ופציעות שהביאונו עד הלום.
כאמור, עם הרוב די הסכמתי עד שקראתי את מספר 4. ולא, לא הצלחתי להזכר איך נתנו (הלייקרס) פייט לספרס. פשוט לא. הייתי מת לראות את אותנו מתחברים מול הספרס, סוחבים סדרה ל 6-7 משחקים, יודעים מה, אפילו עושים משחקים צמודים, אבל זה לא קרה. כי כל העונה גמגמנו. כל העונה לא הייתה שיטה. כל העונה היו פציעות. כל העונה מחכים להווארד שייתחבר ויתאושש מהפציעה ולגאסול (שלטעמי היה היחיד שניסה משהו בסדרה) שיצליח לשחק עם הווארד (הנכה התקפית).
אז, לא, אני לא זוכר שום פייט.
אני גם לא חושב שצריך לקבל סדרה כזו כדי להזכיר את החשיבות של ברייאנט ללייקרס ולצחוק כשמדברים על טרייד. זה החוסר סבלנות. שלנו בארץ, של הפרנצ'ייז שנקרא לייקרס. יחד עם זאת, קובי, במידה ויחזור לשחק ברמה טובה, ייתן כך או כך גג שתי עונות לדעתי, וכך או כך האימפריה תבנה שוב. אולי לא בשנתיים הקרובות, אולי אפילו לא בחמש, אבל שוב. כי זה השוק, זה הזוהר וקוראים לזה NBA.
תחזרו להנות מממפיס, שיקגו וגולדן סטייט שנותנות צבע (אפילו אם הוא אפור) לפלייאוף הזה.
קראתי את זה באתר וואלה!
"מכירים את כל הגופים הגדולים והחזקים והעשירים האלה, ששולטים בתקשורת ובתעשייה ובממשלה? אני לא רוצה לנקוב בשמות של אוליגרך או טייקון כזה או אחר, שלא ירדפו אותי, אבל אתם לא צריכים את זה. אתם יודעים על מה אני מדבר.
הסיבה שאני חושש לומר עליהם משהו רע היא כי יש להם לובי חזק ומהר מאוד יהיה טור מערכת בעיתון גדול שיסתור אותי, שלא לדבר על מאות הטוקבקיסטים בתשלום שיקרעו אותי לגזרים.
גם ב-NBA יש טייקון אחד כזה, שאסור להגיד עליו שום דבר רע. אתם יודעים על מי אני מדבר. אבל הוא לא קורא את זה, אז כאן אני יכול לומר את שמו במפורש: קובי ברייאנט.
הלובי של קובי (אה, זה אפילו חרוז!) כל כך חזק, שאיכשהו – עונה שנפתחה בציפיות מטורפות, בדיבורים על 70 ניצחונות ועל החזרת האליפות לאל.איי, אבל נגמרה בהשתחלות לפלייאוף בשנייה האחרונה – איכשהו אנחנו במצב שהדיבור עכשיו הוא שזה הישג ושזה בזכותו של קובי.
אז יש לי כמה דברים לומר, ובואו נעשה את זה מהר:
1) קובי השחקן הכי חשוב וטוב בקבוצה, ועל פיו יישק דבר – אפילו במינוי מאמנים, בטח שבכל פוזשן. אם לייקרס היו מצליחים – הקרדיט היה הולך אליו. הכישלון המהדהד (הכישלון הקבוצתי הגדול בתולדות הליגה, לטעמי) קרה במשמרת שלו, ולכן גם הקרדיט על זה חייב ללכת אליו.
2) מבין כל השחקנים הגדולים בהיסטוריה, קובי הוא הגרוע ביותר ב"לעשות את האחרים טובים יותר". האמת היא שהוא פשוט לא משפר את השחקנים שסביבו. תסתכלו על כל שחקן בערך שעבר בלייקרס מאז 2005 – מלבד השנים של ג'קסון. כלומר, כשקובי הוא האיש החזק והמחליט והקובע.
רק תראו כמה הם משחקים יפה מאז שקובי נפצע.
3) אם הייתם מחליפים העונה את קובי ברייאנט בכל שוטינג גארד פתוח ממוצע בליגה, לייקרס עדיין הייתה מנצחת בערך 45 משחקים. כלומר, קובי לא עשה את הקבוצה טובה יותר. ואם הייתם שמים במקומו SG כוכב כמו דוויין ווייד, למשל, זו קבוצה של 55-60. גם העונה, עם כל מה שקרה.
4) תזכרו את כל זה כשלייקרס תיתן פייט לספרס.
זהו, זה מה שהיה לי להגיד. הטיסה למקום מסתור מחכה לי.
(ניצן פלד)"
למען האמת, הסכמתי עם רוב מה שניצן אומר. אולי לא במאה אחוז לגבי 3, אבל הרי זה היפותטי, וכאמור היו מיליון סיבות ופציעות שהביאונו עד הלום.
כאמור, עם הרוב די הסכמתי עד שקראתי את מספר 4. ולא, לא הצלחתי להזכר איך נתנו (הלייקרס) פייט לספרס. פשוט לא. הייתי מת לראות את אותנו מתחברים מול הספרס, סוחבים סדרה ל 6-7 משחקים, יודעים מה, אפילו עושים משחקים צמודים, אבל זה לא קרה. כי כל העונה גמגמנו. כל העונה לא הייתה שיטה. כל העונה היו פציעות. כל העונה מחכים להווארד שייתחבר ויתאושש מהפציעה ולגאסול (שלטעמי היה היחיד שניסה משהו בסדרה) שיצליח לשחק עם הווארד (הנכה התקפית).
אז, לא, אני לא זוכר שום פייט.
אני גם לא חושב שצריך לקבל סדרה כזו כדי להזכיר את החשיבות של ברייאנט ללייקרס ולצחוק כשמדברים על טרייד. זה החוסר סבלנות. שלנו בארץ, של הפרנצ'ייז שנקרא לייקרס. יחד עם זאת, קובי, במידה ויחזור לשחק ברמה טובה, ייתן כך או כך גג שתי עונות לדעתי, וכך או כך האימפריה תבנה שוב. אולי לא בשנתיים הקרובות, אולי אפילו לא בחמש, אבל שוב. כי זה השוק, זה הזוהר וקוראים לזה NBA.
תחזרו להנות מממפיס, שיקגו וגולדן סטייט שנותנות צבע (אפילו אם הוא אפור) לפלייאוף הזה.