בין ייאוש לתקווה..
אז ככה... יש לי חבר כבר שש וחצי שנים (!), מאז היותי בת 16, העיניינים היו מאוד רציניים והתקדמו לכיוונים מחייבים כשבעיה אחת "קטנה" הביאה אותי לפני חודשיים לקחת הפסקה בלי דד ליין: אמא שלו... מאז שאנחנו ביחד, אמא שלו בכל מקום- מתקשרת אליו מספר פעמים ביום, לעיתים גם אלי (אולי אני יודעת היכן הוא...), מבקשת ממנו לאסוף אותה מהקניות, מחברות, מאחותו (היא איננה מעוניינת להוציא רשיון, ואבא שלו גרוש ממנה), מבשלת לו כל יום ואף שולחת לו אוכל לעבודה (הוא בן 24)!, מספרת לו על כמה אבא שלו לא בסדר ורוצה לדעת פרטים אודות היחסים ביננו (מתי רבנו, השלמנו, נפגשנו וכו'), היא מחליפה לו מצעים, קורה שאני מתקשרת הביתה והוא נרדם על הספה אחרי שקבענו והיא אומרת לי שהיא מרחמת עליו ולא מוכנה להעיר אותו.. העניין מעיק מאוד על היחסים ביננו. באיזשהו שלב כבר הפסקתי להיות נחמדה וצבועה ואני פשוט עושה לה פרצופים מפה ועד הודעה החדשה. בקיצור- היחסים ביננו מעורערים. השאלה שלי: מה לעשות?!? האם להישאר ולסבול (יש מכם שיגידו שאני חוצפנית, אבל המצב מאוד מציק ובלתי נסבל), או לחתוך סופית?
אז ככה... יש לי חבר כבר שש וחצי שנים (!), מאז היותי בת 16, העיניינים היו מאוד רציניים והתקדמו לכיוונים מחייבים כשבעיה אחת "קטנה" הביאה אותי לפני חודשיים לקחת הפסקה בלי דד ליין: אמא שלו... מאז שאנחנו ביחד, אמא שלו בכל מקום- מתקשרת אליו מספר פעמים ביום, לעיתים גם אלי (אולי אני יודעת היכן הוא...), מבקשת ממנו לאסוף אותה מהקניות, מחברות, מאחותו (היא איננה מעוניינת להוציא רשיון, ואבא שלו גרוש ממנה), מבשלת לו כל יום ואף שולחת לו אוכל לעבודה (הוא בן 24)!, מספרת לו על כמה אבא שלו לא בסדר ורוצה לדעת פרטים אודות היחסים ביננו (מתי רבנו, השלמנו, נפגשנו וכו'), היא מחליפה לו מצעים, קורה שאני מתקשרת הביתה והוא נרדם על הספה אחרי שקבענו והיא אומרת לי שהיא מרחמת עליו ולא מוכנה להעיר אותו.. העניין מעיק מאוד על היחסים ביננו. באיזשהו שלב כבר הפסקתי להיות נחמדה וצבועה ואני פשוט עושה לה פרצופים מפה ועד הודעה החדשה. בקיצור- היחסים ביננו מעורערים. השאלה שלי: מה לעשות?!? האם להישאר ולסבול (יש מכם שיגידו שאני חוצפנית, אבל המצב מאוד מציק ובלתי נסבל), או לחתוך סופית?
