בין חלום למציאות..
לקחו לנו 3 שנים..3 שנים להבין שזה הדבר האמיתי.. ישבנו כמעט כול יום מול קופסת החוטים הזאת..מתקתקים מילים...מילים שלפני זה רק ידעו את מצבם האוראלי..מילים שקיבלו משמעות אחרת ברגע שנכנסו אל תוך תיבת ההודעות והועלו כשלחצנו על התיבה הקטנה שהיבהבה בתחתית המסך.. התאהבנו...זה היה ברור..למרות שזה נגד כול מוסכמה אפשרית...ידענו שזאת אהבה..אבל השכל לא נתן לנו את הפתח להמלט מתוך העולם הזה..הוירטואלי..הכ"כ מוכר..אל העולם האמיתי..שם בחוץ..שם הכול נגיש ומפחיד.. לקחנו החלטה לפני שבוע-נפגשים. החלטה קשה..בין הקשות בחיי..ידענו שזה לא יכול להמשך ככה יותר..היה חסר לנו משהו במסגרת הזאת..משהו ששום מילה ושום סמיילי לא יכול לתת..משהו כ"כ אלמנטרי עד שאפילו במהלך היומיום שוכחים עד חשיבותו. רציתי את המבט שלו.רציתי את המגע שלו.רציתי לשמוע קול שיוצא מהפה שמונע ע"י המוח הכי מדהים שהכרתי בחיי.. רציתי לראות הידיים שיצרו את המשפטים שגרמו לי לוותר על שעות שינה למענם..רציתי אותו.את כולו.לא משנה מה צורתו המקורית. נפגשנו.יום ראשון.טל בייגלס. ישבתי להנאתי בכיסא בחוץ ..בשעה שאני לובשת את מיטב בגדיי..ומתרגשת רק מהמחשבה שגבר חלומותיי עומד לצעוד לעברי בכול רגע. פתאום..הוא הגיע.. קשה לי להסביר את זה ..אבל אם הייתי רואה אותו ברחוב סתם ככה הייתי אומרת לעצמי:" טוב..חמוד..לא יותר מזה..."..אבל ברגע שהוא קיבל את הזהות האינטרנטית שלו.."קוקי בחופש"...התאהבתי. הוא לא היה חסון במיוחד..וגם לא גבוה במיוחד..לא הטעם האישי שלי בגברים..אבל זה לא שינה לי..ידעתי שאני אוהבת אותו..והעובדה אותו..את מי שהוא באמת..נתנה לי את הזכות לדלג על ההכרות ברמה השטחית ולקפוץ ישר לאן שכולנו רוצות להגיע...לאושר הנכסף..לקשר החם והאוהב.. שלושה ימים עברו ועדיין הלב שלי פועם בחוזקה...אנחנו מדברים כול יום בטלפון..נפגשים בכול הזדמנות..קמים ביחד עם טלפון ראשון והולכים לישון עם הודעת אייסיקיו אחרונה..אני מאוהבת.אף פעם לא הייתי ככה..מצאתי את גבר חלומותיי..פרצתי את גבולות האנטרנט והגעתי לארץ המובטחת..בה נשים מתעוררות בבוקר לצלילי אהובם וגברים הולכים לישון עטופים בחום נשותיהם.. אל תוותרו על האהבות כאן רק בגלל שזה לא הנוהל הסטנדרטי בו גבר פוגש אישה..אל תתנו לכמה מוסכמות לטשטש את הרגשות שלכם.אתם מאוהבים?צאו מכאן ולכו בשבילי האחו אל אותה מציאות..שהייתה פעם בלתי מושגת והיום היא נחלת רבים.מי כמוני יודעת..
לקחו לנו 3 שנים..3 שנים להבין שזה הדבר האמיתי.. ישבנו כמעט כול יום מול קופסת החוטים הזאת..מתקתקים מילים...מילים שלפני זה רק ידעו את מצבם האוראלי..מילים שקיבלו משמעות אחרת ברגע שנכנסו אל תוך תיבת ההודעות והועלו כשלחצנו על התיבה הקטנה שהיבהבה בתחתית המסך.. התאהבנו...זה היה ברור..למרות שזה נגד כול מוסכמה אפשרית...ידענו שזאת אהבה..אבל השכל לא נתן לנו את הפתח להמלט מתוך העולם הזה..הוירטואלי..הכ"כ מוכר..אל העולם האמיתי..שם בחוץ..שם הכול נגיש ומפחיד.. לקחנו החלטה לפני שבוע-נפגשים. החלטה קשה..בין הקשות בחיי..ידענו שזה לא יכול להמשך ככה יותר..היה חסר לנו משהו במסגרת הזאת..משהו ששום מילה ושום סמיילי לא יכול לתת..משהו כ"כ אלמנטרי עד שאפילו במהלך היומיום שוכחים עד חשיבותו. רציתי את המבט שלו.רציתי את המגע שלו.רציתי לשמוע קול שיוצא מהפה שמונע ע"י המוח הכי מדהים שהכרתי בחיי.. רציתי לראות הידיים שיצרו את המשפטים שגרמו לי לוותר על שעות שינה למענם..רציתי אותו.את כולו.לא משנה מה צורתו המקורית. נפגשנו.יום ראשון.טל בייגלס. ישבתי להנאתי בכיסא בחוץ ..בשעה שאני לובשת את מיטב בגדיי..ומתרגשת רק מהמחשבה שגבר חלומותיי עומד לצעוד לעברי בכול רגע. פתאום..הוא הגיע.. קשה לי להסביר את זה ..אבל אם הייתי רואה אותו ברחוב סתם ככה הייתי אומרת לעצמי:" טוב..חמוד..לא יותר מזה..."..אבל ברגע שהוא קיבל את הזהות האינטרנטית שלו.."קוקי בחופש"...התאהבתי. הוא לא היה חסון במיוחד..וגם לא גבוה במיוחד..לא הטעם האישי שלי בגברים..אבל זה לא שינה לי..ידעתי שאני אוהבת אותו..והעובדה אותו..את מי שהוא באמת..נתנה לי את הזכות לדלג על ההכרות ברמה השטחית ולקפוץ ישר לאן שכולנו רוצות להגיע...לאושר הנכסף..לקשר החם והאוהב.. שלושה ימים עברו ועדיין הלב שלי פועם בחוזקה...אנחנו מדברים כול יום בטלפון..נפגשים בכול הזדמנות..קמים ביחד עם טלפון ראשון והולכים לישון עם הודעת אייסיקיו אחרונה..אני מאוהבת.אף פעם לא הייתי ככה..מצאתי את גבר חלומותיי..פרצתי את גבולות האנטרנט והגעתי לארץ המובטחת..בה נשים מתעוררות בבוקר לצלילי אהובם וגברים הולכים לישון עטופים בחום נשותיהם.. אל תוותרו על האהבות כאן רק בגלל שזה לא הנוהל הסטנדרטי בו גבר פוגש אישה..אל תתנו לכמה מוסכמות לטשטש את הרגשות שלכם.אתם מאוהבים?צאו מכאן ולכו בשבילי האחו אל אותה מציאות..שהייתה פעם בלתי מושגת והיום היא נחלת רבים.מי כמוני יודעת..
רק ש.. המח האנושי שלנו לא נותן לנו לפרוק אותה כי כמו שאמרת :"זה לא לפי הסטנדרט" אני נורא מפחדת מפגישה איתו.. וגם הוא נורא מפחד מהפגישה... אני כרגע נורא נבולבלת... ההודעה הזאת שלך גרמה לי לחשוב על המון דברים..