smile2life
New member
בין הפיגוע לפציעה
יצאתי מישיבה באזור המסגר, השעה 21:00 וקצת מקפיץ ידידה שלי לתחנה מרכזית ובוםהאוטו רועד. בין סרטים שרצים בראש אני מנסה להתאפס על עצמי לראות שהכל בסדר אצלי, אצל הידידה שנסעה איתי, עם האוטו, האנשים מסביב ונזכר.... שוב נזכר באירועים שקרו לפני שמונה שנים, נזכר בסיפורים שאני שומע מחברים שעברו את הבוץ הלבנוני, התעלה, את החפירות בששת הימים והאבק של מבצע קדש, נזכר בסיפורים של סבא על מלחמת העצמאות. זה אחרת כשאתה על מדים, שאתה יודע שאתה שאתה נלחם בשטח הררי או בשטח מדברים וזה רחוק לך מהבית. זה מרגיש אחרת שאתה יודע שאתה "שם" בשליחות. הייתי "שם" בשנית אבל על אזרחי, נסעתי בחלל ובזמן והכל תודות למרצח מתועב, שהחליט לשבור את הכלים ולהעביר את המלחמה אלינו. שוקל למלא את הגוף בתרופות כדי לעבור את הלילה. גם אצלכם זה ככה?
יצאתי מישיבה באזור המסגר, השעה 21:00 וקצת מקפיץ ידידה שלי לתחנה מרכזית ובוםהאוטו רועד. בין סרטים שרצים בראש אני מנסה להתאפס על עצמי לראות שהכל בסדר אצלי, אצל הידידה שנסעה איתי, עם האוטו, האנשים מסביב ונזכר.... שוב נזכר באירועים שקרו לפני שמונה שנים, נזכר בסיפורים שאני שומע מחברים שעברו את הבוץ הלבנוני, התעלה, את החפירות בששת הימים והאבק של מבצע קדש, נזכר בסיפורים של סבא על מלחמת העצמאות. זה אחרת כשאתה על מדים, שאתה יודע שאתה שאתה נלחם בשטח הררי או בשטח מדברים וזה רחוק לך מהבית. זה מרגיש אחרת שאתה יודע שאתה "שם" בשליחות. הייתי "שם" בשנית אבל על אזרחי, נסעתי בחלל ובזמן והכל תודות למרצח מתועב, שהחליט לשבור את הכלים ולהעביר את המלחמה אלינו. שוקל למלא את הגוף בתרופות כדי לעבור את הלילה. גם אצלכם זה ככה?
