הבטחות יש לקיים....................
מתנצלת מראש על האורך .[ אשתדל לקצר ] מתוך מדריך מעשי לחופש אישי ארבע ההסכמות / דון מיגל רואיס מדובר על חוכמה עתיקה בת 3000 שנה שעברה מדור לדור ע"י הטולטקים ברחבי מקסיקו הדרומית. אנשים אלה נודעו כ"גברים ונשים בעלי ידע". הוא מדבר על התודעה - תשומת הלב האישית שלנו היא היכולת להבחין ולהתמקד אך ורק במה שאנו ר-ו-צ-י-ם לקלוט ולראות. אנו יכולים לקלוט ולראות מיליוני דברים בו בזמן, אך באמצעות השימוש בתשומת ליבנו אנו מכילים את מה שב-ר-צ-ו-נ-נ-ו להציב במקום בולט בתודעתנו. באמצעות השימוש בתשומת ליבנו למדנו מציאות שלמה : איך להתנהג בחברה , במה להאמין ובמה לא להאמין, מה מקובל ומה לא מקובל, ההבדל בין טוב ורע, בין יפה למכוער, בין מה נכון ומה לא נכון. עוצבנו לאמונות אלו מאז היותנו ילדים. זו לא הייתה הבחירה שלנו לדבר עיברית, לא בחרנו את הדת שלנו ולא את אמות המוסר ( הכל כבר היה קיים לפני שנולדנו).מעולם לא בחרנו את ההסכם הקטן ביותר מבין ההסכמים הללו, אפילו את שמנו לא בחרנו. כשהיינו ילדים,אנו הסכמנו עם המידע שהועבר אלינו דרך אנשים אחרים. הדרך היחידה חאחסן מידע היא בהסכמה. אם איננו מסכימים איננו מאחסנים את המידע. ברגע שאנו מסכימים אנו מאמינים בו, וכך צומחת אמונה. אמונה משמעה להאמין ללא תנאי. כך גדלנו כשאנו נכנעים למערכת אמונות- זהו תהליך אילוף לבני האדם. באמצעות תהליך זה אנו לומדים איך לחיות ואיך לחלום. אומרים לנו "את/ה ילד/ה טוב/ה" כשאנו עושים מה שאמא ואבא רוצים . וכשאיננו נוהגים כך אנו "ילדים רעים". כשפעלנו בניגוד לכללים הענישו אותנו - וכשפעלנו לפיהם נתנו לנו פרס. ולאחר עונשים ותגמולים רבים התחלו להרתע מהעונש ולפחד מכך שלא נקבל פרס. הפרס הוא תשומת הלב שהעניקו לנו אנשים משמעותיים בחיינו. מהר מאד פיתחנו צורך ללכוד את תשומת הלב של אנשים אחרים בכדי ללכוד את ה"פרס". הפרס מעניק לנו הרגשה טובה, ואנו ממשיכים לעשות מה שאחרים רוצים שנעשה כדי לקבל אותו. בגלל הפחד מעונש והפחד שמא לא נקבל את הפרס , אנו מתחילים להעמיד פנים שאנחנו מה שאיננו, רק כדי לרצות אחרים, רק כדי להיות טובים מספיק בעיני מישהו אחר. אנו מנסים לרצות את ההורים, המורים וכו'. אנו מעמידים פנים שאנחנו מה שאיננו מפני שאנו חוששים מדחיה. הפחד מדחיה הופך לפחד מכך שאיננו מספיק טובים.בסופו של דבר אנו הופכים למישהו אחר, מישהו שהוא לא אנחנו. כל הנטיות הטבעיות שלנו אובדות בתהליך האילוף. וכשאנו מבוגרים מספיק כדי שתודעתנו תוכל להבין , אנו לומדים לומר "לא" . אנו מתקוממים כי אנו מגוננים על מי שאנחנו / על החופש שלנו. איננו זקוקים להורים ולמורים או לכל מסגרת אחרת שתאלף אותנו - אנו מאולפים כל כך שאנחנו כבר מאלפים את עצמינו. כעתאנו יכולים לאלף את עצמנו עפ'י אותה מע' אומונות שניתנה לנו,ולהשתמש באותה שיטה של שכר ועונש. אנו מענישים את עצמנו כאשר איננו מצייתים לחוקים ולכללים של מע' האמונות שלנו. אנו מתגמלים את עצמנו כאשר אנו "ילדים טובים". מע' האמונות משולה לספר חוקים השולט בתודעתנו. אנו מקבלים ללא עירעור,את כל מה שמצוי בספר כאמת שלנו. כל הדעות שלנו מבוססות על ספר החוקים , גם אם הן מנוגדות לטבענו הפנימי. בתודעתנו קיים דבר מה השופט כל אחד וכל דבר.כולל מזג אויר ,ועוד דברים טריוויאליים הכל. הכל נשלט בידי רודנותו של השופט הפנימי שלנו. בכל פעם שאנו עושים משהו המנוגד לספר החוקים, השופט פוסק שאנו אשמים, שעלנו להענש, שעלנו להתבייש. כך קורה פעמים רבות, מדי יום, במשך כל ימי חיינו. קיים חלק נוסף המקבל את השפיטה -והוא נקרא הקורבן. הקורבן נושא את האשמה והבושה. (אני לא מספיק טוב/ אינטיליגנטי / מושך /רטוי לאהבה...). השופט הגדול מסכים : "כן, אתה לא מספיק טוב". וכל זה מבוסס על מע' אמונות שמעולם לא בחרנו בהן. במשך תהליך האילוף , אנו יוצרים בתודעתנו דימוי של מושלמות בכדי לנסות להיות טובים במידה מספקת. אנו יוצרים דימוי של מה שאנחנו אמורים להיות כדי לזכות בהסכמה ובאישור של כ-ו-ל-ם. אנו מנסים במיוחד לרצות את אלה שאוהבים אותנו (האנשים המשמעותיים בחיינו). כשאנו מנסים להיות מספיק טובים בשבילם, אנו יוצרים דימוי במבטא את כליל השלמות, אך למען האמת אנו לא תואמים דימוי זה, הוא אינו אמיתי. האמת היא שלעולם לא נהיה מושלמים. מכיוון שאיננו מושלמים, אנו דוחים את עצמינו. קשה לנו לסלוח לעצמנו על כך שאננו מושלמים. אנו חשים מזוייפים, מתוסכלים ולא אמיתיים, אנו מתיימרים להיות מה שאיננו, וכדי למנוע מאחרים לראות את הזיוף אנו עוטים מסכות חברתיות ומסתתרים מאחחוריהן. בנוסף אנו גם שופטים אחרים על פי דימוי המושלמות שלנו, וכמובן שהם אינם יכולים למלא אחר הציפיות שלנו. קיים בנו צורך להיות רצויים ואהובים ע'י אחרים, אך איננו יכולים לקבל ולאהוב את עצמנו. אם נקבל את העובדה שאיננו מושלמים ונקבל את עצמנו כפי שאנחנו נוכל גם לקבל אנשים אחרים כפי שהם. [ולא כפי שהם צריכים להיות]. הצעה למציאות חדשה מכל ההסכמים שעשינו עם עצמנו, עם אחרים,עם אלוהים, עם החברה,עם בני הזוג, עם הילדים - ההסכמים החשובים ביותר אלה ההסכמים שעשינו עם עצמנו. מה אנו חושבים + במה אנו מאמינים + איך עלינו לנהוג = האישיות שלנו. ישנם הסכמים שיצרנו והם מביאים אותנו לידי כשלונות. אם ברצוננו לחיות חיי שמחה והגשמה עלינו להיות אמיצים ולהפר את ההסכמים המושתתים על פחד. ברגע שהבנוכי ההסכמים שלנו הם השולטים בחיינו ומונעים מאיתנו הנאה, נסכים לשנותם. כעת יש 4 הסכמים רבי עוצמה שיעזרו לנו להפר את ההסכמים הנובעים מפחד ומדללים את האנרגיה שלנו. אם חיים בעזרת ההסכמים החדשים, מתחולל בחיים שינוי מדהים. ההסכם הראשון שימרו על טוהר המילה ההסכם השני אל תקחו שום דבר באופן אישי ההסכם השלישי אל תניחו הנחות ההסכם הרביעי עשו תמיד כמיטב יכולתכם מחר הפירוט של ארבעתם.
