בין הכיסאות /סיפור
שירי היתה ילדה כמו כל הילדים שעולים לכיתה א´ , מאד נרגשת ונלהבת , מאד שמחה בדברים החדשים שקנו לה לבית הספר, הילקוט, הקלמר ,הצבעים, שירי אהבה את המורים , את החברים , ההפסקות , המשחקים ואפילו את השיעורים , בייחוד את שיעורי ההתעמלות.... למרות ששירי מאד השתדלה היא היתה מאותם ילדים שההורים שלהם שמעו פיזמון קבוע כל אסיפת הורים – "הילדה לא מרוכזת מספיק, חולמנית, אינה משתדלת , לא משקיעה מספיק, אינה מפתחת את הפוטנציאל הטמון בה.." ואפילו בכיתות הגבוהות יותר של חטה"ב היו מורים שאף אמרו להורים ששירי "פשוט עצלנית וזה עניין של חינוך .." וכך זה היה לאורך השנים , איכשהו שירי עברה את בית הספר היסודי ואת החטיבה , עם ציונים בינוניים ומטה והצליחה להתקבל לתיכון די טוב בשל כשרונה במשחק הספורטיבי – כי שירי אולי לא היתה תלמידה טובה אבל היא היתה מאד גבוהה אז ההורים שלה ניתבו אותה מהר מאד לכדורסל. שירי מצידה , אהבה מאד לשחק , כשרונה במשחק הכדורסל החזיר לה חלק מכבודה העצמי שנרמס בהיותה קטנה יותר, הרי אף אחד לא אוהב להשקיע את כל נשמתו ואז שיאמרו לו שהוא לא משתדל מספיק... מנהל התיכון שבו למדה שירי אהב מאד ספורט וטיפח באהבה רבה את נבחרת הכדורסל של בית סיפרו, כדי לגייס את השחקנים הטובים ביותר,הוא נטה אם היה צורך אף לעשות הנחות בתחומים "פחות חשובים" מהיכולת הספורטאית של התלמיד, למשל יכולות לימודיות והישגים... וכך שירי הרוויחה הזדמנות ללימודים בבית ספר טוב למדיי.. אבל האימונים והמשחקים גזלו שעות מרובות כך שלא יצא כמעט להשקיע בלימודים, ועם הגיען של בחינות הבגרות התברר שהנהלת בית הספר באה לקראתם של הספורטאים בכל מיני הקלות.. אז שוב, איכשהו שירי סיימה את התיכון עם תעודת בגרות ביד... גם במהלך שירותה הצבאי התרכזה שירי בעיקר בספורט, מסתבר שאף בצבא יש תנאי שירות מיוחדים .. "לספורטאים מצטיינים"... רק כששירי השתחררה והחליטה ללמוד באוניברסיטה, זה היה המקום שבו יכולת המשחק לא היתה יכולה להגן מן האמת לדפוק על דלתה.. בכל מהלך שנתה הראשונה ללימודים , נלחמה שירי נואשות בלימודים הקשים והיתה יושבת ימים ולילות מול הספרים ואח"כ.. הדמעות מול הציונים, בזה אחר זה הופיעו להם הנכשלים ואף אחד לא הבין, כי שירי הרגישה שהיא מבינה בבית את החומר , אולי בכיתה היה לה קצת קשה לפעמים, אבל יש הרבה רעש והרבה המולה באודיטוריום אז סביר שהיא תצטרך לחשוב בשקט בבית כדי להבין, אבל שירי נכשלה אפילו בקורסים שנחשבו קלילים.. לכל יתר הסטודנטים... קשה לתאר את הרגשתה של שירי במילים אבל אפשר לנסות להבין זאת אם חושבים על דרך שאתה הולך בה וכל הזמן נתקל במכשולים לא צפויים , לכאורה הכל פתוח בפניך אם רק תרצה , אם רק תיתן הכל ,תנסה בכל מאודך , אתה יכול להצליח..אבל למעשה שירי הלכה במבוך עם קירות שקופים בזמן שכולם צעדו וטיפסו הלאה.. היא כל הזמן מצאה עצמה נתקעת במבוי סתום בלי הסברים פרט לחוסר השקעה או רצון..כשבתוכה היא ידעה שאין זאת הסיבה באמת...אך לא היתה בנראה סיבה אחרת כי את המכשולים הטבעיים שעמדו בפניה ..איש לא ראה.. לא ההורים, המורים , החברים וגם לא שירי...... בסוף השנה כשהמשך לימודים במחלקה שבה למדה כבר לא נראה כאפשרות, היא פגשה חברה ישנה מהצבא, במקרה, בקפיטריה וגוללה בפניה את הסיפור..אותה חברה חשבה שיש פה משהו מוזר והציעה לשירי ללכת לבדוק אם יש לה קשיי למידה.. בהתחלה שירי גיחכה.. ואמרה "איך יש לי קשיי למידה ועד עכשיו לא גיליתי את זה ?" .. "זה לא כל כך מצחיק לצערי, " אמרה חברתה.." תתפלאי כמה ילדים נופלים בין הכיסאות לאורך כל השנים שלהם במערכת החינוך.." ..הם נפרדו לשלום ובביתה שירי התקשרה להוריה וסיפרה להם...גם הם היו ספקנים, אך מכיוון שהיו ערים למצוקתה של הבת ... הציעו בכל זאת לגשת לתהליכי האיבחון.. פגשתי את שירי .. שלושה חודשים מאוחר יותר..בימים הראשונים של תחילת שנת הלימודים הנוכחית היא היתה אמורה להתחיל שנה ב´ ואני שנה ג´ ..פיטפטנו קצת על הקיץ ועל העבודה ..(משם אנחנו מכירות) ואז כשכמעט נפרדנו איחלתי לה בהצלחה ב"כיתה ב´" ..אז היא חייכה בבישנות ואמרה שהיא עושה עכשיו שוב מהתחלה את שנה א´..מיותר לציין שהייתי קצת המומה ..ואז היא סיפרה לי שגילו אצלה שני סוגים של קשיי למידה האחד קשור ליכולת ריכוז והשני ליכולת ביטוי בכתב.. בהחלט תסכימו איתי שאלו שתי יכולות מאד חשובות ללימודים ובחינות באקדמיה....ובכן לאחר דין ודברים עם האוניברסיטה אושר לה לבקשתה לחזור על שנת הלימודים ולקבל את ההקלות המתאימות בתנאי הבחינה וכדומה.. מה שאותי הקסים יותר מכל במפגש עם הסיפור הזה ( השם והתפאורה אולי בדויים במידה אך העיקר אמיתי) היה לראות ששירי בחרה להחליף כעס וטינה שיכלה להרגיש כלפי כל אותם הגורמים שלא גילו את העניין מוקדם יותר בנקודת מבט אופטימית לעתיד.. כעת כשבידיה התשובות היא גם בחרה לא להתייאש, כשהקירות במבוך כבר לא שקופים והיא יודעת בדיוק היכן המכשולים ,היא גם תצליח להתגבר עליהם ולמצוא דרכה למטרה אליה היא שואפת...
שירי היתה ילדה כמו כל הילדים שעולים לכיתה א´ , מאד נרגשת ונלהבת , מאד שמחה בדברים החדשים שקנו לה לבית הספר, הילקוט, הקלמר ,הצבעים, שירי אהבה את המורים , את החברים , ההפסקות , המשחקים ואפילו את השיעורים , בייחוד את שיעורי ההתעמלות.... למרות ששירי מאד השתדלה היא היתה מאותם ילדים שההורים שלהם שמעו פיזמון קבוע כל אסיפת הורים – "הילדה לא מרוכזת מספיק, חולמנית, אינה משתדלת , לא משקיעה מספיק, אינה מפתחת את הפוטנציאל הטמון בה.." ואפילו בכיתות הגבוהות יותר של חטה"ב היו מורים שאף אמרו להורים ששירי "פשוט עצלנית וזה עניין של חינוך .." וכך זה היה לאורך השנים , איכשהו שירי עברה את בית הספר היסודי ואת החטיבה , עם ציונים בינוניים ומטה והצליחה להתקבל לתיכון די טוב בשל כשרונה במשחק הספורטיבי – כי שירי אולי לא היתה תלמידה טובה אבל היא היתה מאד גבוהה אז ההורים שלה ניתבו אותה מהר מאד לכדורסל. שירי מצידה , אהבה מאד לשחק , כשרונה במשחק הכדורסל החזיר לה חלק מכבודה העצמי שנרמס בהיותה קטנה יותר, הרי אף אחד לא אוהב להשקיע את כל נשמתו ואז שיאמרו לו שהוא לא משתדל מספיק... מנהל התיכון שבו למדה שירי אהב מאד ספורט וטיפח באהבה רבה את נבחרת הכדורסל של בית סיפרו, כדי לגייס את השחקנים הטובים ביותר,הוא נטה אם היה צורך אף לעשות הנחות בתחומים "פחות חשובים" מהיכולת הספורטאית של התלמיד, למשל יכולות לימודיות והישגים... וכך שירי הרוויחה הזדמנות ללימודים בבית ספר טוב למדיי.. אבל האימונים והמשחקים גזלו שעות מרובות כך שלא יצא כמעט להשקיע בלימודים, ועם הגיען של בחינות הבגרות התברר שהנהלת בית הספר באה לקראתם של הספורטאים בכל מיני הקלות.. אז שוב, איכשהו שירי סיימה את התיכון עם תעודת בגרות ביד... גם במהלך שירותה הצבאי התרכזה שירי בעיקר בספורט, מסתבר שאף בצבא יש תנאי שירות מיוחדים .. "לספורטאים מצטיינים"... רק כששירי השתחררה והחליטה ללמוד באוניברסיטה, זה היה המקום שבו יכולת המשחק לא היתה יכולה להגן מן האמת לדפוק על דלתה.. בכל מהלך שנתה הראשונה ללימודים , נלחמה שירי נואשות בלימודים הקשים והיתה יושבת ימים ולילות מול הספרים ואח"כ.. הדמעות מול הציונים, בזה אחר זה הופיעו להם הנכשלים ואף אחד לא הבין, כי שירי הרגישה שהיא מבינה בבית את החומר , אולי בכיתה היה לה קצת קשה לפעמים, אבל יש הרבה רעש והרבה המולה באודיטוריום אז סביר שהיא תצטרך לחשוב בשקט בבית כדי להבין, אבל שירי נכשלה אפילו בקורסים שנחשבו קלילים.. לכל יתר הסטודנטים... קשה לתאר את הרגשתה של שירי במילים אבל אפשר לנסות להבין זאת אם חושבים על דרך שאתה הולך בה וכל הזמן נתקל במכשולים לא צפויים , לכאורה הכל פתוח בפניך אם רק תרצה , אם רק תיתן הכל ,תנסה בכל מאודך , אתה יכול להצליח..אבל למעשה שירי הלכה במבוך עם קירות שקופים בזמן שכולם צעדו וטיפסו הלאה.. היא כל הזמן מצאה עצמה נתקעת במבוי סתום בלי הסברים פרט לחוסר השקעה או רצון..כשבתוכה היא ידעה שאין זאת הסיבה באמת...אך לא היתה בנראה סיבה אחרת כי את המכשולים הטבעיים שעמדו בפניה ..איש לא ראה.. לא ההורים, המורים , החברים וגם לא שירי...... בסוף השנה כשהמשך לימודים במחלקה שבה למדה כבר לא נראה כאפשרות, היא פגשה חברה ישנה מהצבא, במקרה, בקפיטריה וגוללה בפניה את הסיפור..אותה חברה חשבה שיש פה משהו מוזר והציעה לשירי ללכת לבדוק אם יש לה קשיי למידה.. בהתחלה שירי גיחכה.. ואמרה "איך יש לי קשיי למידה ועד עכשיו לא גיליתי את זה ?" .. "זה לא כל כך מצחיק לצערי, " אמרה חברתה.." תתפלאי כמה ילדים נופלים בין הכיסאות לאורך כל השנים שלהם במערכת החינוך.." ..הם נפרדו לשלום ובביתה שירי התקשרה להוריה וסיפרה להם...גם הם היו ספקנים, אך מכיוון שהיו ערים למצוקתה של הבת ... הציעו בכל זאת לגשת לתהליכי האיבחון.. פגשתי את שירי .. שלושה חודשים מאוחר יותר..בימים הראשונים של תחילת שנת הלימודים הנוכחית היא היתה אמורה להתחיל שנה ב´ ואני שנה ג´ ..פיטפטנו קצת על הקיץ ועל העבודה ..(משם אנחנו מכירות) ואז כשכמעט נפרדנו איחלתי לה בהצלחה ב"כיתה ב´" ..אז היא חייכה בבישנות ואמרה שהיא עושה עכשיו שוב מהתחלה את שנה א´..מיותר לציין שהייתי קצת המומה ..ואז היא סיפרה לי שגילו אצלה שני סוגים של קשיי למידה האחד קשור ליכולת ריכוז והשני ליכולת ביטוי בכתב.. בהחלט תסכימו איתי שאלו שתי יכולות מאד חשובות ללימודים ובחינות באקדמיה....ובכן לאחר דין ודברים עם האוניברסיטה אושר לה לבקשתה לחזור על שנת הלימודים ולקבל את ההקלות המתאימות בתנאי הבחינה וכדומה.. מה שאותי הקסים יותר מכל במפגש עם הסיפור הזה ( השם והתפאורה אולי בדויים במידה אך העיקר אמיתי) היה לראות ששירי בחרה להחליף כעס וטינה שיכלה להרגיש כלפי כל אותם הגורמים שלא גילו את העניין מוקדם יותר בנקודת מבט אופטימית לעתיד.. כעת כשבידיה התשובות היא גם בחרה לא להתייאש, כשהקירות במבוך כבר לא שקופים והיא יודעת בדיוק היכן המכשולים ,היא גם תצליח להתגבר עליהם ולמצוא דרכה למטרה אליה היא שואפת...
