חמניה מגורענת
New member
בין דמיון למציאות
מקווה שתתחברו לכתוב.
רוחניות היא דבר יפה. יפה מאוד.
היא יכולה לקחת אותך למקומות יפים ורחוקים מאוד.
למחוזות קסומים ועשירים בכל טוב.
לפעמים אתה מרגיש שאתה יחיד ומיוחד ורק אתה ויחידי סגולה יכולים להגיע לשם.
לפעמים אתה מבין שכל אחד יכול להגיע יחד איתך לשם.
לפעמים אתה מייחל לרפא, לפעמים אתה מרגיש בריא יותר, לפעמים בעל השראה,
לפעמים שמח, לפעמים שואף, לעיתים בעל מרץ או מחשבות שמעל מה שחשבת שאפשרי.
אתה הולך בראש מורם ומביט אל השמיים והטבע שסביבך ומבין כמה
הכל כל כך אדיר ומונח שם רק שתיקח ותשאף.
ואתה לוקח ושואף ונושף ושואף ונושף ושמח וקופץ ומדלג ועף וכיף לך.
ויום אחד לאחר דילוגים רבים אתה מבחין שיש כמה שאלות שלך שעדיין נמצאות בהמתנה כבר הרבה מאוד זמן.
ולמרות שכיף לך לקפוץ, לשיר ולשמוח, לא נוח לך כל כך להתעלם מהשאלות האלה, שלשמיים הרוחניים אין תשובה עליהן.
ולאט לאט אתה מוריד את ראשך המורם ונזכר באדמה. באדמה המשובחת והפוריה, במים הנעימים שמשקים אותה,
אתה נזכר בשאלה הזאת שהציקה לך, ועונה בעצמך בלי שכל הטוב הזה יפריע לך, מותר לך לבכות ולהיות רע, ואכזכי, להציב גבולות כמו שבא לך,
כי באדמה יש גבול שלא כמו בשמיים, ואתה מבין שלאט לאט אתה מתנתק מהשמיים, ומהרהר
אם אולי כל הרוחניות הייתה מניפולציה רגשית אחת גדולה, אתה מגעיל ונמצא רק עם מי שבא לך, אתה חם ולא קר, אתה אדמה ולא רוחני, אתה אנושי, ואתה מאושר באמת כי פתרת את הבעיה שהציקה לך מלפני שנים תוך יום והגעת להבנה בנוגע לעצמך. ואתה מבין, שאם היית ממשיך בדרך הרוחנית שלך, היית ממשיך לשגות בחלומות על טוב ויופי אינסופיים ותקוע.
אז תודה לעצמי. זהו. אין לי מישהו אחר להודות לו. חוץ מאולי להורים הנפלאים שלי.
מקווה שתתחברו לכתוב.
רוחניות היא דבר יפה. יפה מאוד.
היא יכולה לקחת אותך למקומות יפים ורחוקים מאוד.
למחוזות קסומים ועשירים בכל טוב.
לפעמים אתה מרגיש שאתה יחיד ומיוחד ורק אתה ויחידי סגולה יכולים להגיע לשם.
לפעמים אתה מבין שכל אחד יכול להגיע יחד איתך לשם.
לפעמים אתה מייחל לרפא, לפעמים אתה מרגיש בריא יותר, לפעמים בעל השראה,
לפעמים שמח, לפעמים שואף, לעיתים בעל מרץ או מחשבות שמעל מה שחשבת שאפשרי.
אתה הולך בראש מורם ומביט אל השמיים והטבע שסביבך ומבין כמה
הכל כל כך אדיר ומונח שם רק שתיקח ותשאף.
ואתה לוקח ושואף ונושף ושואף ונושף ושמח וקופץ ומדלג ועף וכיף לך.
ויום אחד לאחר דילוגים רבים אתה מבחין שיש כמה שאלות שלך שעדיין נמצאות בהמתנה כבר הרבה מאוד זמן.
ולמרות שכיף לך לקפוץ, לשיר ולשמוח, לא נוח לך כל כך להתעלם מהשאלות האלה, שלשמיים הרוחניים אין תשובה עליהן.
ולאט לאט אתה מוריד את ראשך המורם ונזכר באדמה. באדמה המשובחת והפוריה, במים הנעימים שמשקים אותה,
אתה נזכר בשאלה הזאת שהציקה לך, ועונה בעצמך בלי שכל הטוב הזה יפריע לך, מותר לך לבכות ולהיות רע, ואכזכי, להציב גבולות כמו שבא לך,
כי באדמה יש גבול שלא כמו בשמיים, ואתה מבין שלאט לאט אתה מתנתק מהשמיים, ומהרהר
אם אולי כל הרוחניות הייתה מניפולציה רגשית אחת גדולה, אתה מגעיל ונמצא רק עם מי שבא לך, אתה חם ולא קר, אתה אדמה ולא רוחני, אתה אנושי, ואתה מאושר באמת כי פתרת את הבעיה שהציקה לך מלפני שנים תוך יום והגעת להבנה בנוגע לעצמך. ואתה מבין, שאם היית ממשיך בדרך הרוחנית שלך, היית ממשיך לשגות בחלומות על טוב ויופי אינסופיים ותקוע.
אז תודה לעצמי. זהו. אין לי מישהו אחר להודות לו. חוץ מאולי להורים הנפלאים שלי.
