בימים אלו ממש

מציץ

New member
בימים אלו ממש

לפני הרבה שנים עזבתי אתכם לקצת ,יצאתי לטיול יחודי ומאוד משמעותי: חשתי כיצד הדם מפסיק לזרום בגופי...את פעימת הלב האחרונה.... ואת הלחץ בריאות המשוועות לחמצן. יכולתי לשמוע את השקט המוחלט,כזה שמעולם,לא לפני ולא אחרי שמעתי כמוהו. זוכר את ההבנה שאני פשוט מת ומופתע מכך שחש שלווה מופלאה ,ללא פחד כל שהוא.... אלא סוג של צלילת ריחוף נעימה לתוך עצמי. זוכר גם רואה עצמי מלמעלה , מונח על הרצפה בחדר הבדיקות בבית חולים וחבורה של רופאים ואחיות היסטריים ואובדי עצות מנסים להחזיר אותי אליכם, תחושת הריחוף בענן לבן היתה כל כך נעימה שחייכתי לעצמי חיוך מדושן ולעגני משהו על ניסיונותיהם, משהו כמו "בחיאתתת תניחו לי כבר,אל תקלקלו לי את העונג הזה". הדבר הבא שזוכר... מה שהתברר בדיעבד כאחרי ארבעה ימים.... זה את פניה היפות של האחות שהציצה לתוך עיני הנפתחות בהפתעה . תאמינו לי,בכלל לא מפחיד למות,להיפך. וגם.. כיף לחיות.
 

אטיוד5

Active member
טוב לדעת

וכמה מנחם. ובכל זאת, נראה לי שאני מעדיף אחות פחות יפה משלווה מופלאה שכזאת.
 

אורמור

New member
גם אותי לא מפחיד

למות. אבל לא אכפת לי שזה ידחה קצת.. ועל תכעס בבקשה אם אומר שאני שמחה שהפריעו אותך מהשלווה ההיא ושנאלצת בעל כורחך לחזור לסבול אותנו.. טוב שאתה כאן מציץ אחד..
אור
 

חמעפה

New member
מציצון זותומרת שמתת מוות קליני?

אני די מקנאה בך המון פעמים אני מדמיינת את עצמי עולה ככה ומרחפת מעל הגוף ורואה אנשים רוכנים מעל הגוף שלי מה שלא סיפרת עליו הוא האם ראית איזו מנהרה עם אור בקצה ספר ספר לי אני מתה מסקרנות האם היו לך עוד תחושות
 

חמעפה

New member
ואני נסערת נורא לדעת שזה קרה לך

וגם צובט לי שכמעט איבדנו אותך אויששששש אור מור צודקת איזה כיף שאתה פה ושהצליחו להעיר אותך מהריחוף הזה האם היתה לך איזו בחירה בזמן שצפת?
 

מציץ

New member
לא כאב כלל,כלום.

והחירה לא רק שאינה קיימת היא כלל לא רלוונטית.
 
לא הכרנו אז

אבל אתה נראה מרשים כשאתה מרחף ומכייף... נו, את החיים... מזל טוב לך ליום ההולדת השני
אהובי גורם לי לריחופים לתוך עננים [איבר איבר מתפזרים ומתכנסים] עם לחץ בריאות המשוועות לחמצן [כשהוא מניח את ידו על חזי] רק השקט לא קיים [כי שוברים קירות בבית הסמוך, וגם אנחנו לא שקטים במיוחד] היתכן כי כך הוא גורם לי למות עליו? חג שמח, מציץ.
 

מציץ

New member
כבר היה מי שאמר...

"כל אורגזמה היא מוות קטן" עלי והצליחי... או שתרדי והצליחי.
 
ואם אני אעלה

הוא לא יצליח?
מציץ. נושא חווית המוות הוא מאד מיוחד ומסקרן. אייצג כאן גישה שכלתנית: האם יש דמיון כלשהו באותם חלקיקי זמן של "מוות" של האורגזמה, לבין תחושת המוות כמוות? האם ברגעים של שהייה בערפול עננים לבנים, לא באה לידי ביטוי צורת התמסרות מוחלטת למצב של חוסר שליטה מוחלט המסתכמים בחווית עונג. ואם כך, היתכן כי מה שחווית אינו מוות אלא חוויה "מוחית" של התמסרות מוחלטת למצב של חוסר שליטה מוחלט כתוצאה מהפסקה של פעילות הלב, או שיבוש בפעילות הלב, מצוקה הגורמת להפרשת חומרים מסויימים במוח המנטרלים את הצורך בשליטה, באחיזה. ואם כך אזי מדובר ב"מבוא" אל המוות ולא חווית המוות הסופי. והתנסות שכזו בחוויה קיצונית מבטלת מצבים של פחד מפני הלא נודע, ומכאן את הפחד מפני המוות ויוצרת את תחושת השלווה המיוחדת שסיפורך מקרין.
ומיד אפנה לאהובי המתרוצץ כעכברון מוטרף שבוי בעיסוקי יומו לבדוק של מי ההצלחה בתנאים של ירידה לצורך עליה, או של עליה לצורך ירידה. אם כי משוכנעת כי גם הוא חושב שההצלחה היא של שנינו
 

מציץ

New member
יתכן....

חושב ומניח שהתיאורים הדומים של אלו שעברו מוות קליני אכן נובעים מאותו מצב פיזיולוגי במוח שנגרם ככל הנראה מחוסר חמצן אשר "תופעות הלואי " שלו דומות.
 

מציץ

New member
לא אמר...

כנראה שאם הייתי רואה אותו היה אומר לי משהו כמו... "הנה אמא שלי,ההזדמנות שלך להיות עם בתולה, רוצה??"
 

יאצפן

New member
בימים אלו

וואלה, מכיר את זה, לפני 3 שנים חויתי חוויה כזו, ובאמת אין פחד שיהיה גרוע יותר, נאחל לך אריכות ימים, ושתמיד תהיה לידך אחות, נעימת סבר, ויפה. שווה לחיות.
 
יאצפן ומציץ

אני דווקא מאחלת לכם להיות בלי אחיות נעימות סבר, או גסות רוח, או רזות או שמנות או בכלל. רק בריאות.בשורוק, כן? אגב, מציץ, מתגעגע לריחוף ההוא? מדיטציה ואתה שם..... עדיף, פחות מדאיג את האישה ואת הרופאים. תהיו לכם בריאים
 

חמעפה

New member
האם זו הוכחה שבאמת יש נשמה?

האם ההסתכלות על הגוף מלמעלה פירושו שהנשמה מסתכלת על הגוף?
 
שלום גם לך..

גם אני חוויתי את זה, בסוף יולי, לפני כמה שנים. אבל ברגע האחרון... שניה לפני שעזבתי את כולם לתוך הלבן הלבן הזה, אין לי מושג מה דחף אותי ברגע האחרון להודיע לאחות באופן סטואי משהו ובשקט: סימה, אני עוזבת. הדבר הבא שאני זוכרת זה את מסכת החמצן שהוצמדה לפניי ואת הצעקות. וכל הטוהר הלבן הזה והשקט המופלא שנשאר כזכרון רחוק שהתפוגג. *** שלום לכולם, חזרתי.
 
למעלה