בימים אלו ממש
לפני הרבה שנים עזבתי אתכם לקצת ,יצאתי לטיול יחודי ומאוד משמעותי: חשתי כיצד הדם מפסיק לזרום בגופי...את פעימת הלב האחרונה.... ואת הלחץ בריאות המשוועות לחמצן. יכולתי לשמוע את השקט המוחלט,כזה שמעולם,לא לפני ולא אחרי שמעתי כמוהו. זוכר את ההבנה שאני פשוט מת ומופתע מכך שחש שלווה מופלאה ,ללא פחד כל שהוא.... אלא סוג של צלילת ריחוף נעימה לתוך עצמי. זוכר גם רואה עצמי מלמעלה , מונח על הרצפה בחדר הבדיקות בבית חולים וחבורה של רופאים ואחיות היסטריים ואובדי עצות מנסים להחזיר אותי אליכם, תחושת הריחוף בענן לבן היתה כל כך נעימה שחייכתי לעצמי חיוך מדושן ולעגני משהו על ניסיונותיהם, משהו כמו "בחיאתתת תניחו לי כבר,אל תקלקלו לי את העונג הזה". הדבר הבא שזוכר... מה שהתברר בדיעבד כאחרי ארבעה ימים.... זה את פניה היפות של האחות שהציצה לתוך עיני הנפתחות בהפתעה . תאמינו לי,בכלל לא מפחיד למות,להיפך. וגם.. כיף לחיות.
לפני הרבה שנים עזבתי אתכם לקצת ,יצאתי לטיול יחודי ומאוד משמעותי: חשתי כיצד הדם מפסיק לזרום בגופי...את פעימת הלב האחרונה.... ואת הלחץ בריאות המשוועות לחמצן. יכולתי לשמוע את השקט המוחלט,כזה שמעולם,לא לפני ולא אחרי שמעתי כמוהו. זוכר את ההבנה שאני פשוט מת ומופתע מכך שחש שלווה מופלאה ,ללא פחד כל שהוא.... אלא סוג של צלילת ריחוף נעימה לתוך עצמי. זוכר גם רואה עצמי מלמעלה , מונח על הרצפה בחדר הבדיקות בבית חולים וחבורה של רופאים ואחיות היסטריים ואובדי עצות מנסים להחזיר אותי אליכם, תחושת הריחוף בענן לבן היתה כל כך נעימה שחייכתי לעצמי חיוך מדושן ולעגני משהו על ניסיונותיהם, משהו כמו "בחיאתתת תניחו לי כבר,אל תקלקלו לי את העונג הזה". הדבר הבא שזוכר... מה שהתברר בדיעבד כאחרי ארבעה ימים.... זה את פניה היפות של האחות שהציצה לתוך עיני הנפתחות בהפתעה . תאמינו לי,בכלל לא מפחיד למות,להיפך. וגם.. כיף לחיות.