בים
המסך של הנייד מהבהב עם שיחה נכנסת ממספר לא מזוהה. אני שונאת כשזה קורה, בטח פרסומת או איזה סקר, חשבתי והחלטתי להתעלם. ממילא הטלפון על שקט, הנחתי אותו בצד והמשכתי בענייני.
דווקא היום, כשסוף סוף לקחתי יום חופש מהעבודה, והילדים עדיין בקייטנות, הייתי נחושה להעביר בוקר רגוע עם עצמי, בלי הפרעות ובלי טלפונים מיותרים.
התהפכתי על הבטן, יישרתי את המגבת עליה שכבתי, נזהרת לא לכסות אותה בחול החם של החוף, הנחתי את לחיי על כף ידי, והתמסרתי לקרני השמש המלטפות את גבי, ולאיוושת הגלים הרוחשים ברקע.
הנייד מהבהב שוב. אותו המספר. אני מהססת האם לענות, לבסוף מחליטה לענות, ולפני שאני מתחרטת כבר שמעתי ׳הלו? אני מדבר עם זהבה?׳
׳כן, מדברת זהבה, מי מבקש?׳ עניתי ביבושת, מודה ביני לבין עצמי שיש לו קול רדיופוני לבחור, אבל ממש אין לי חשק לשיחה עם איש מכירות מכל סוג שהוא.
׳זהבה, שלום, סליחה על ההפרעה, יש לך אולי כמה רגעים פנויים? רציתי להתייעץ איתך באיזה עניין, ותהיתי האם נוח לך לשוחח עכשיו?׳
וואו... כמה חלקלק! חשבתי לעצמי, ועניתי בקצרה ׳דבר. אני שומעת׳
האיש עם קול הבס החל לגולל באוזני את דבריו, למען האמת לא האזנתי ממש, משהו על המלצה שקיבל עליי כיועצת לפיתוח עסקי, הוא שוקל לפתוח מלון בוטיק קטן, יש לו כבר לוקיישן ותוכנית עבודה, אבל הוא לא שלם עם המספרים ועם המתודה....׳ הרבה מידע ומילים כבדות של עבודה, ואני רוצה רק להתחרדן, ואולי תכף לטבול שוב בים, שהחליט להיות סוער היום ברוב חוצפתו, כאילו לעשות לי דווקא ביום החופשי שלי...
׳זהבה, את איתי?׳ שאלתו פילחה את תודעתי המרחפת והחזירה אותי לשיחה.
׳תראה, אני מתנצלת, אני ביום חופש היום וממש לא מצליחה לשמוע אותך כראוי, אני מציעה שאחזור אליך מחר בבוקר כשאגיע למשרד׳
הוא נשמע מאוכזב אך גם להוט, והתאמץ משום מה להמשיך את השיחה הטלפונית ׳אני שומע אותך ממש מצוין, וגם את הגלים אני שומע היטב, באיזה חוף את? אולי אקפוץ ונשתה קפה קר יחד?׳
׳תשמע, אני בחוף מציצים, ואין לי עוד הרבה זמן לרשותי בחוף..׳
׳אני מבין, לא רוצה להפריע לך, אז אולי תקדישי לי עוד כמה דקות ואז אשחרר אותך׳ אמר בקול הבריטון המקסים שלו.
׳טוב, בוא, תסביר לי שוב מההתחלה׳ מצאתי את עצמי אומרת, נופלת שוב בפח ה׳נחמדות׳ במקום לחתוך את שיחת העבודה הזו, ולחזור ולהנות מהשקט והדממה של החוף ושל עצמי.
אבל הטון הנמוך והרגוע שלו חילחל אלי והיפנט אותי, התדר שלו הדהד בגופי ופשטה בו תחושה של נועם ושלווה.
הוא גולל באוזני את הדילמה שלו, הקשבתי בשיא הריכוז, אפילו נתתי לו כמה עצות ככה בשלוף מהשרוול, וקבענו לשוב ולשוחח בעוד מספר ימים, כשיהיו בידיו כל מיני נתונים שנחוצים להמשך הייעוץ.
׳אז מה את אומרת לגבי הקפה הקר?׳ שאל במקום להיפרד לשלום, וקולו נמוך אף יותר ממיקודם.
׳תזמין אותי בפעם אחרת׳ עניתי, כשבעצם גם אני כבר לא כל כך להוטה לסיים את השיחה.
׳לא חבל? הים היום סוער ממילא, וחם מאד, אולי זה יעשה לך טוב להצטנן עם קפה קר, או בירה קרה?׳
׳בירה דווקא נשמע לי כמו רעיון טוב׳ עניתי, אם רק היה לי כוח לקום לכיוון המזנון הסמוך...חשבתי
בעודי מרימה את מבטי מקו המים, ומפנה אותו אחורה לכיון המזנון, צדתי במבטי מלצר מהמזנון, והזמנתי בירה, כשהבחור עדיין על הקו.
׳תזכיר לי את השם שלך?׳ נזכרתי לשאול, מרוצה מעצמי שתכף תהיה ברשותי כוס בירה קרה.
׳קוראים לי דב, נעים מאד׳ אמר בקול הבס שלו, ׳אני מבין שאני מפריע לך, אבל במקרה אני כאן על הטיילת, ממש קרוב, זו תהיה חוצפה מצידי להציע להצטרף אלייך? בירה של צהריים על הים נשמע כמו רעיון נהדר׳ אמר בקול נחוש, והוסיף ׳מבטיח לא לדבר יותר על ענייני עבודה, כבר מזמן לא יצא לי ככה להיות בים באמצע היום׳.
נכנעתי.
הקול שלו סיקרן אותי. משך אותי.
נתתי לו את המיקום המדויק, וסידרתי את הבקיני הלבן שלי, שבקושי מכסה את גופי הלבן גם כן. אחרי הכל, למי יש זמן לתפוס צבע?...
המלצר הגיע עם הבירה, התיישבתי, הוצאתי את הטבק מהתיק וגילגלתי לעצמי סיגריה בנחת, ליקקתי את קצה הנייר, הידקתי, אוחזת את הסיגריה בזווית הפה, ומחפשת את המצית בתיק שלי, שעמוס בחפצים.
איפה המצית הארור??!!
׳אני יכול לעזור לך אולי?׳ שמעתי קול בריטון מעלי, כה קרוב ומפתיע, הייתי כל כך שקועה בחיפוש שלא הבחנתי בדמות שעכשיו רכנה מעלי עם מצית בידה.
מחצית מהבירה שבכוס אשר אחזתי נשפכה עלי מהקפיצה שקפצתי למשמע קולו כה קרוב, מעלי. התחתון הלבן שלי ספג את השלולית, שנעשה פתאום שקוף למרות הביטנה, ונדמה היה לי שתלתלי הערווה השחורים שלי עכשיו גלויים למבטו.
׳אני מצטער, הבהלתי אותך׳ אמר קצת נבוך
׳לא, שטויות, רק אמצא משהו להתנגב איתו׳ אמרתי כשאני קצת דביקה מהבירה, ומרגישה מטופשת מהסיטואציה שנוצרה.
׳אני דב, נעים להכיר׳
לחצתי את ידו בחיוך אבל המשכתי להתבונן על הבקיני הרטוב שלי בחוסר החלטיות מה לעשות בנידון.
הרמתי אליו עיני, האם מבטו בוהה באזור חלצי או שאני מדמיינת?
׳אולי תרצי לטבול בים?׳ הציע, ׳להישטף מהבירה׳?
הוא הושיט לי יד, התרוממתי ונעמדתי לידו.
היה בו משהו דוחה אך מושך בו זמנית. מן כריזמה לא ברורה.
הוא היה מעט נמוך ממני, גוף רחב, אף נישרי, עצמות לחיים גבוהות, שיער שטני, עיניים קטנות ירוקות, נראות כאילו דולק בהן אור, פנים מנומשים, קצת שרופים, לבוש במכנס ברמודה כחול כהה קלאסי, רגליים שריריות, נראה לרגע כמו שחקן טניס בחולצת פולו לבנה וכובע מצחייה תואם.
הוא הסיר את בגדיו בזריזות, נשאר בתחתון שחור בגיזרת טנגה, וחשף חזה שרירי ובטן שלא ראתה שמש מזה יובלות, ואמר:׳מוכנה לטבילה?׳
פסענו מספר צעדים, ונכנסנו למים.
הים קצף והכה בגלים קטנים אך חזקים, בכל זאת הוספנו לפסוע פנימה, מתנגדים לזרמים, בתקווה שנגיע לאזור מעט עמוק ופחות סוער, אבל ללא תועלת.
הים פשוט לא רצה אותנו בתוכו.
יצאנו מהמים, והלכתי לכיוון מקלחות החוף, לכל הפחות לשטוף מעלי את תחושת הדביקות של הבירה.
נשטפתי, וחזרתי אל עבר דב, קולטת שהמים הקרים חידדו את עורי ופיטמותי זקורות להן, ובולטות בכהותן מבעד לבגד הים. גם שערות הערווה שלי נראו היטב מבעד לבד, לא זכרתי שבגד הים הזה כל כך שקוף. אך והיות וזה היה המצב, החלטתי לזרום עם מה שיש.
הוא תפס עמדה על כסא נוח, והמתין לי, מתוח, ולא הצליח להתנתק במבטו מהשדיים שלי.
האמת, זה מצא חן בעיני, וכשהתיישבתי בכיסא לידו התחשק לי לבדוק אם ההבחנה שלי נכונה. נשענתי על הכסא לאחור, והתרתי את הקשר בעורף של חזיית הבקיני, כך שהשמש תוכל לשזף את צווארי בלי סימני ה׳חוטים׳ שלו, והחזייה נשמטה מעט, חושפת עוד פיסת בשר צחה ורומזת על מה שעוד חבוי. מבטו הסגיר אותו, והוסיף להתמקד בשדיי, ומבטי נדד לאזור חלציו, בוהה בהתרחשות המרומזת שהחלה בין רגליו.
רכנתי מעט לעברו, כדי שידליק לי את הסיגריה, והשתהיתי עם המצית, בדיוק בזווית בה שדיי מעט שמוטים, ונמעכים זה כנגד זה, יוצרים ביניהם חריץ ארוך ומזמין, כשידי סמוכות זו לזו ואוחזות בסיגריה ובמצית. הרמתי אליו מבטי תוך כדי השאיפה הראשונה, וענינו הצטלבו. בעיניו יקדה האש, נהיה לי חם בין רגלי, בצווארי,
הוא לא הניד עפעף, המשיך במבטו החודר הנתון בעיני ובשדיי לסירוגין, יודע שאני יודעת, ונהנה ממשחק המבטים.
מבלי להסיט את עיניו, אחז בבקבוק הבירה שלו, והציע לי לגימה.
נטלתי את הבקבוק, מטה אותו כלפי מעלה כנגד שפתי, עצמתי את עיני ולקחתי לגימה, מרגישה איך עיניו מלוות כל תנועה מתנועותי, איך הבירה הקרה מחליקה במורד הגרון וטעמה המריר מענג את בלוטות הטעם שלי, איך גופי נעשה דרוך, ובלוטות העונג שלי נהיות חמימות ולחות, מתקשות ומצפות.
המסך של הנייד מהבהב עם שיחה נכנסת ממספר לא מזוהה. אני שונאת כשזה קורה, בטח פרסומת או איזה סקר, חשבתי והחלטתי להתעלם. ממילא הטלפון על שקט, הנחתי אותו בצד והמשכתי בענייני.
דווקא היום, כשסוף סוף לקחתי יום חופש מהעבודה, והילדים עדיין בקייטנות, הייתי נחושה להעביר בוקר רגוע עם עצמי, בלי הפרעות ובלי טלפונים מיותרים.
התהפכתי על הבטן, יישרתי את המגבת עליה שכבתי, נזהרת לא לכסות אותה בחול החם של החוף, הנחתי את לחיי על כף ידי, והתמסרתי לקרני השמש המלטפות את גבי, ולאיוושת הגלים הרוחשים ברקע.
הנייד מהבהב שוב. אותו המספר. אני מהססת האם לענות, לבסוף מחליטה לענות, ולפני שאני מתחרטת כבר שמעתי ׳הלו? אני מדבר עם זהבה?׳
׳כן, מדברת זהבה, מי מבקש?׳ עניתי ביבושת, מודה ביני לבין עצמי שיש לו קול רדיופוני לבחור, אבל ממש אין לי חשק לשיחה עם איש מכירות מכל סוג שהוא.
׳זהבה, שלום, סליחה על ההפרעה, יש לך אולי כמה רגעים פנויים? רציתי להתייעץ איתך באיזה עניין, ותהיתי האם נוח לך לשוחח עכשיו?׳
וואו... כמה חלקלק! חשבתי לעצמי, ועניתי בקצרה ׳דבר. אני שומעת׳
האיש עם קול הבס החל לגולל באוזני את דבריו, למען האמת לא האזנתי ממש, משהו על המלצה שקיבל עליי כיועצת לפיתוח עסקי, הוא שוקל לפתוח מלון בוטיק קטן, יש לו כבר לוקיישן ותוכנית עבודה, אבל הוא לא שלם עם המספרים ועם המתודה....׳ הרבה מידע ומילים כבדות של עבודה, ואני רוצה רק להתחרדן, ואולי תכף לטבול שוב בים, שהחליט להיות סוער היום ברוב חוצפתו, כאילו לעשות לי דווקא ביום החופשי שלי...
׳זהבה, את איתי?׳ שאלתו פילחה את תודעתי המרחפת והחזירה אותי לשיחה.
׳תראה, אני מתנצלת, אני ביום חופש היום וממש לא מצליחה לשמוע אותך כראוי, אני מציעה שאחזור אליך מחר בבוקר כשאגיע למשרד׳
הוא נשמע מאוכזב אך גם להוט, והתאמץ משום מה להמשיך את השיחה הטלפונית ׳אני שומע אותך ממש מצוין, וגם את הגלים אני שומע היטב, באיזה חוף את? אולי אקפוץ ונשתה קפה קר יחד?׳
׳תשמע, אני בחוף מציצים, ואין לי עוד הרבה זמן לרשותי בחוף..׳
׳אני מבין, לא רוצה להפריע לך, אז אולי תקדישי לי עוד כמה דקות ואז אשחרר אותך׳ אמר בקול הבריטון המקסים שלו.
׳טוב, בוא, תסביר לי שוב מההתחלה׳ מצאתי את עצמי אומרת, נופלת שוב בפח ה׳נחמדות׳ במקום לחתוך את שיחת העבודה הזו, ולחזור ולהנות מהשקט והדממה של החוף ושל עצמי.
אבל הטון הנמוך והרגוע שלו חילחל אלי והיפנט אותי, התדר שלו הדהד בגופי ופשטה בו תחושה של נועם ושלווה.
הוא גולל באוזני את הדילמה שלו, הקשבתי בשיא הריכוז, אפילו נתתי לו כמה עצות ככה בשלוף מהשרוול, וקבענו לשוב ולשוחח בעוד מספר ימים, כשיהיו בידיו כל מיני נתונים שנחוצים להמשך הייעוץ.
׳אז מה את אומרת לגבי הקפה הקר?׳ שאל במקום להיפרד לשלום, וקולו נמוך אף יותר ממיקודם.
׳תזמין אותי בפעם אחרת׳ עניתי, כשבעצם גם אני כבר לא כל כך להוטה לסיים את השיחה.
׳לא חבל? הים היום סוער ממילא, וחם מאד, אולי זה יעשה לך טוב להצטנן עם קפה קר, או בירה קרה?׳
׳בירה דווקא נשמע לי כמו רעיון טוב׳ עניתי, אם רק היה לי כוח לקום לכיוון המזנון הסמוך...חשבתי
בעודי מרימה את מבטי מקו המים, ומפנה אותו אחורה לכיון המזנון, צדתי במבטי מלצר מהמזנון, והזמנתי בירה, כשהבחור עדיין על הקו.
׳תזכיר לי את השם שלך?׳ נזכרתי לשאול, מרוצה מעצמי שתכף תהיה ברשותי כוס בירה קרה.
׳קוראים לי דב, נעים מאד׳ אמר בקול הבס שלו, ׳אני מבין שאני מפריע לך, אבל במקרה אני כאן על הטיילת, ממש קרוב, זו תהיה חוצפה מצידי להציע להצטרף אלייך? בירה של צהריים על הים נשמע כמו רעיון נהדר׳ אמר בקול נחוש, והוסיף ׳מבטיח לא לדבר יותר על ענייני עבודה, כבר מזמן לא יצא לי ככה להיות בים באמצע היום׳.
נכנעתי.
הקול שלו סיקרן אותי. משך אותי.
נתתי לו את המיקום המדויק, וסידרתי את הבקיני הלבן שלי, שבקושי מכסה את גופי הלבן גם כן. אחרי הכל, למי יש זמן לתפוס צבע?...
המלצר הגיע עם הבירה, התיישבתי, הוצאתי את הטבק מהתיק וגילגלתי לעצמי סיגריה בנחת, ליקקתי את קצה הנייר, הידקתי, אוחזת את הסיגריה בזווית הפה, ומחפשת את המצית בתיק שלי, שעמוס בחפצים.
איפה המצית הארור??!!
׳אני יכול לעזור לך אולי?׳ שמעתי קול בריטון מעלי, כה קרוב ומפתיע, הייתי כל כך שקועה בחיפוש שלא הבחנתי בדמות שעכשיו רכנה מעלי עם מצית בידה.
מחצית מהבירה שבכוס אשר אחזתי נשפכה עלי מהקפיצה שקפצתי למשמע קולו כה קרוב, מעלי. התחתון הלבן שלי ספג את השלולית, שנעשה פתאום שקוף למרות הביטנה, ונדמה היה לי שתלתלי הערווה השחורים שלי עכשיו גלויים למבטו.
׳אני מצטער, הבהלתי אותך׳ אמר קצת נבוך
׳לא, שטויות, רק אמצא משהו להתנגב איתו׳ אמרתי כשאני קצת דביקה מהבירה, ומרגישה מטופשת מהסיטואציה שנוצרה.
׳אני דב, נעים להכיר׳
לחצתי את ידו בחיוך אבל המשכתי להתבונן על הבקיני הרטוב שלי בחוסר החלטיות מה לעשות בנידון.
הרמתי אליו עיני, האם מבטו בוהה באזור חלצי או שאני מדמיינת?
׳אולי תרצי לטבול בים?׳ הציע, ׳להישטף מהבירה׳?
הוא הושיט לי יד, התרוממתי ונעמדתי לידו.
היה בו משהו דוחה אך מושך בו זמנית. מן כריזמה לא ברורה.
הוא היה מעט נמוך ממני, גוף רחב, אף נישרי, עצמות לחיים גבוהות, שיער שטני, עיניים קטנות ירוקות, נראות כאילו דולק בהן אור, פנים מנומשים, קצת שרופים, לבוש במכנס ברמודה כחול כהה קלאסי, רגליים שריריות, נראה לרגע כמו שחקן טניס בחולצת פולו לבנה וכובע מצחייה תואם.
הוא הסיר את בגדיו בזריזות, נשאר בתחתון שחור בגיזרת טנגה, וחשף חזה שרירי ובטן שלא ראתה שמש מזה יובלות, ואמר:׳מוכנה לטבילה?׳
פסענו מספר צעדים, ונכנסנו למים.
הים קצף והכה בגלים קטנים אך חזקים, בכל זאת הוספנו לפסוע פנימה, מתנגדים לזרמים, בתקווה שנגיע לאזור מעט עמוק ופחות סוער, אבל ללא תועלת.
הים פשוט לא רצה אותנו בתוכו.
יצאנו מהמים, והלכתי לכיוון מקלחות החוף, לכל הפחות לשטוף מעלי את תחושת הדביקות של הבירה.
נשטפתי, וחזרתי אל עבר דב, קולטת שהמים הקרים חידדו את עורי ופיטמותי זקורות להן, ובולטות בכהותן מבעד לבגד הים. גם שערות הערווה שלי נראו היטב מבעד לבד, לא זכרתי שבגד הים הזה כל כך שקוף. אך והיות וזה היה המצב, החלטתי לזרום עם מה שיש.
הוא תפס עמדה על כסא נוח, והמתין לי, מתוח, ולא הצליח להתנתק במבטו מהשדיים שלי.
האמת, זה מצא חן בעיני, וכשהתיישבתי בכיסא לידו התחשק לי לבדוק אם ההבחנה שלי נכונה. נשענתי על הכסא לאחור, והתרתי את הקשר בעורף של חזיית הבקיני, כך שהשמש תוכל לשזף את צווארי בלי סימני ה׳חוטים׳ שלו, והחזייה נשמטה מעט, חושפת עוד פיסת בשר צחה ורומזת על מה שעוד חבוי. מבטו הסגיר אותו, והוסיף להתמקד בשדיי, ומבטי נדד לאזור חלציו, בוהה בהתרחשות המרומזת שהחלה בין רגליו.
רכנתי מעט לעברו, כדי שידליק לי את הסיגריה, והשתהיתי עם המצית, בדיוק בזווית בה שדיי מעט שמוטים, ונמעכים זה כנגד זה, יוצרים ביניהם חריץ ארוך ומזמין, כשידי סמוכות זו לזו ואוחזות בסיגריה ובמצית. הרמתי אליו מבטי תוך כדי השאיפה הראשונה, וענינו הצטלבו. בעיניו יקדה האש, נהיה לי חם בין רגלי, בצווארי,
הוא לא הניד עפעף, המשיך במבטו החודר הנתון בעיני ובשדיי לסירוגין, יודע שאני יודעת, ונהנה ממשחק המבטים.
מבלי להסיט את עיניו, אחז בבקבוק הבירה שלו, והציע לי לגימה.
נטלתי את הבקבוק, מטה אותו כלפי מעלה כנגד שפתי, עצמתי את עיני ולקחתי לגימה, מרגישה איך עיניו מלוות כל תנועה מתנועותי, איך הבירה הקרה מחליקה במורד הגרון וטעמה המריר מענג את בלוטות הטעם שלי, איך גופי נעשה דרוך, ובלוטות העונג שלי נהיות חמימות ולחות, מתקשות ומצפות.
