ביל נותן השרות
ביל נותן השרות לאחר שסיים את לימודיו במכללה הטכנית של בירמינגהם, עבד ביל וילקינס כאיש שרות במספר חברות מסחר לציוד טכני. ביל היה מוכשר ביותר, ובעל יכולת טכנית גבוהה למדי, הוא אהב להקשיב באריכות לבעיות אשר הציגו בפניו הלקוחות, ולהגיש להם את מיטב עזרתו. ביל לא הצליח לשרוד זמן רב בכל אחת מהחברות בהן עבד. מנהלי החברות לא שבעו נחת מיעילות עבודתו של ביל. בקורסים אליהם נשלח, ניסו ללמדו כיצד לזהות אנשים שכדאי להשקיע בהם זמן, ואיך ל"התנער" מאותם קונים אשר פוטנציאל הקניה שלהם נמוך. לימים פתח ביל חנות קטנה משל עצמו, ואנשים ידעו כי אם חיפשו, מוצר מיוחד, או פתרון בלתי שגרתי, החנות של ביל הייתה המקום לחפשה. ביל היה יושב עם כל לקוחותיו זמן רב ככל שנידרש, עד אשר מצאו את פתרונם, ואם לא נמצא הפתרון בחנותו, היה מבלה זמן רב בשיחות טלפון לאתר ולהביא את לחנותו את המוצר אשר ביקשו. לביל היו מספר קטן של לקוחות נאמנים אשר בצעו את קניותיהם אצלו. קנייני המפעלים הגדולים בצעו את הזמנותיהם הגדולות בחניות הכלבו המרווחות, בהן המבחר היה גדול, והמחירים זולים יותר מאלה בחנותו של ביל. הם היו מגיעים לחנותו רק כאשר חיפשו פריט קטן ומיוחד, אשר לא נמצא בחנויות הכולבו הגדולות, ולחנויות אלו גם לא השתלם להתעסק במציאתם. התקופה הייתה לא קלה עבור ביל, הכנסות החנות הספיקו בקושי לפרנס אותו ואת משפחתו האוהבת, בסופו של יום, כאשר היה חוזר לביתו היה עובר בסמוך לחניות הכלבו הגדולות, מבעד לחלונות הזכוכית הגדולות יכול היה לראות את אולמות המסחר הגדולים, את העובדים שממלאים את מדפי הסחורות במוצרים רבים שנמכרו במהלך היום, את הפקידים אשר עוברים על ערמות החשבונות של מכירות השעות האחרונות, ואת שורת רכבי הפאר של מנהלים ועובדים בחברה. הדבר היה גורם לביל לשקוע במחשבות, על הדרך שבחר בחייו, ועל משפחתו שחייה בדוחק כלכלי מזה שנים. מחשבות אלו היו נעלמות , כאשר היה פותח את דלת ביתו ורואה את חיוכה החם של אשתו, אשר העניקה לו את החיבוק עוד לפני שהצליח לפשוט את מעילו, והילדים שקיפצו עליו בחיבה יתרה, מושכים אותו אל חדרם להשתתף עמם במשחקיהם כפי שנהג לעשות מדי ערב עד לכתם לישון. באחד מימי הבוקר שטופי שמש, ישב ביל בחנותו, מאז הבוקר לא נכנס איש לחנותו. בתחילת הבוקר עד בילה מספר שעות בטלפון עד שאיתר בלונדון בורג קטן ומיוחד אשר יוכל להתאים למכונת הדפוס של ידידו ג'ורג', אשר מושבתת כבר יומיים בשל חלק זה. בעודו יושב מהורהר מהיכן ימצא הסכום אותו יידרש לשלם בסוף החודש עבור דמי השכירות של החנות, צעד לתוך חנותו אדם בגובה ממוצע, לבוש בגדים פשוטים למדי, אוחז בידו ציר מתכת ודיסקה. האיש, הציג עצמו כ מר. סקוט, וסיפר לביל כי חלק זה חסר למכונה במפעלו שהשבתתה גורמת לו נזק גדול, ולא הצליח להשיגו בחניות הכולבו הגדולות . ניסיונו של ביל אמר לו מייד כי מדובר בפריט אשר ידרשו שעות רבות של חיפושים על מנת לאתרו, ואם ימצא לבסוף את החלק הנידרש, יוכל מוכרו לאיש במספר פני בודדים. לרגע שמע את קולו של אחד ממנהליו בעבר גוער בו על יעילותו הדלה, ומחשבה עברה בראשו, אולי הגיע הזמן לשנות את דרכיו, אולי פשוט יאמר לאיש כאין בחנותו את החלק הזה, או יפנה אותו באדיבות לאחת מחניות הכלבו הגדולות. הוא לא העריך במחשבות אלו, בשעתיים שלאחר מכן אחז ביל ביד אחת את החלק השבור, בידו השנייה עיין בחוברות וקטלוגים של יצרנים שונים, כאשר לסירוגין שפופרת הטלפון תקועה על קטפו, וראשו נוטה בזווית כך שאוזנו נשענת על אוזנית הטלפון. יומיים לאחר מכן חזר האיש, הודה לביל באדיבות, שילם ועזב לדרכו. בשבועות שלאחר מכן, החלו להתרחש אירועים מוזרים, הזמנות שהלכו ותפחו השתלשלו מבעד למכשיר הפקס המיושן בחנותו של ביל, מספר מפעלים המהווים חלק מקונצרן הגדול באזור בירמנגהם, החלו להזמין מוצריהם בחנותו של ביל, הקניינים סיפרו לו כי קבלו הוראה לעשות כך ממנהלם מר. סקוט.
ביל נותן השרות לאחר שסיים את לימודיו במכללה הטכנית של בירמינגהם, עבד ביל וילקינס כאיש שרות במספר חברות מסחר לציוד טכני. ביל היה מוכשר ביותר, ובעל יכולת טכנית גבוהה למדי, הוא אהב להקשיב באריכות לבעיות אשר הציגו בפניו הלקוחות, ולהגיש להם את מיטב עזרתו. ביל לא הצליח לשרוד זמן רב בכל אחת מהחברות בהן עבד. מנהלי החברות לא שבעו נחת מיעילות עבודתו של ביל. בקורסים אליהם נשלח, ניסו ללמדו כיצד לזהות אנשים שכדאי להשקיע בהם זמן, ואיך ל"התנער" מאותם קונים אשר פוטנציאל הקניה שלהם נמוך. לימים פתח ביל חנות קטנה משל עצמו, ואנשים ידעו כי אם חיפשו, מוצר מיוחד, או פתרון בלתי שגרתי, החנות של ביל הייתה המקום לחפשה. ביל היה יושב עם כל לקוחותיו זמן רב ככל שנידרש, עד אשר מצאו את פתרונם, ואם לא נמצא הפתרון בחנותו, היה מבלה זמן רב בשיחות טלפון לאתר ולהביא את לחנותו את המוצר אשר ביקשו. לביל היו מספר קטן של לקוחות נאמנים אשר בצעו את קניותיהם אצלו. קנייני המפעלים הגדולים בצעו את הזמנותיהם הגדולות בחניות הכלבו המרווחות, בהן המבחר היה גדול, והמחירים זולים יותר מאלה בחנותו של ביל. הם היו מגיעים לחנותו רק כאשר חיפשו פריט קטן ומיוחד, אשר לא נמצא בחנויות הכולבו הגדולות, ולחנויות אלו גם לא השתלם להתעסק במציאתם. התקופה הייתה לא קלה עבור ביל, הכנסות החנות הספיקו בקושי לפרנס אותו ואת משפחתו האוהבת, בסופו של יום, כאשר היה חוזר לביתו היה עובר בסמוך לחניות הכלבו הגדולות, מבעד לחלונות הזכוכית הגדולות יכול היה לראות את אולמות המסחר הגדולים, את העובדים שממלאים את מדפי הסחורות במוצרים רבים שנמכרו במהלך היום, את הפקידים אשר עוברים על ערמות החשבונות של מכירות השעות האחרונות, ואת שורת רכבי הפאר של מנהלים ועובדים בחברה. הדבר היה גורם לביל לשקוע במחשבות, על הדרך שבחר בחייו, ועל משפחתו שחייה בדוחק כלכלי מזה שנים. מחשבות אלו היו נעלמות , כאשר היה פותח את דלת ביתו ורואה את חיוכה החם של אשתו, אשר העניקה לו את החיבוק עוד לפני שהצליח לפשוט את מעילו, והילדים שקיפצו עליו בחיבה יתרה, מושכים אותו אל חדרם להשתתף עמם במשחקיהם כפי שנהג לעשות מדי ערב עד לכתם לישון. באחד מימי הבוקר שטופי שמש, ישב ביל בחנותו, מאז הבוקר לא נכנס איש לחנותו. בתחילת הבוקר עד בילה מספר שעות בטלפון עד שאיתר בלונדון בורג קטן ומיוחד אשר יוכל להתאים למכונת הדפוס של ידידו ג'ורג', אשר מושבתת כבר יומיים בשל חלק זה. בעודו יושב מהורהר מהיכן ימצא הסכום אותו יידרש לשלם בסוף החודש עבור דמי השכירות של החנות, צעד לתוך חנותו אדם בגובה ממוצע, לבוש בגדים פשוטים למדי, אוחז בידו ציר מתכת ודיסקה. האיש, הציג עצמו כ מר. סקוט, וסיפר לביל כי חלק זה חסר למכונה במפעלו שהשבתתה גורמת לו נזק גדול, ולא הצליח להשיגו בחניות הכולבו הגדולות . ניסיונו של ביל אמר לו מייד כי מדובר בפריט אשר ידרשו שעות רבות של חיפושים על מנת לאתרו, ואם ימצא לבסוף את החלק הנידרש, יוכל מוכרו לאיש במספר פני בודדים. לרגע שמע את קולו של אחד ממנהליו בעבר גוער בו על יעילותו הדלה, ומחשבה עברה בראשו, אולי הגיע הזמן לשנות את דרכיו, אולי פשוט יאמר לאיש כאין בחנותו את החלק הזה, או יפנה אותו באדיבות לאחת מחניות הכלבו הגדולות. הוא לא העריך במחשבות אלו, בשעתיים שלאחר מכן אחז ביל ביד אחת את החלק השבור, בידו השנייה עיין בחוברות וקטלוגים של יצרנים שונים, כאשר לסירוגין שפופרת הטלפון תקועה על קטפו, וראשו נוטה בזווית כך שאוזנו נשענת על אוזנית הטלפון. יומיים לאחר מכן חזר האיש, הודה לביל באדיבות, שילם ועזב לדרכו. בשבועות שלאחר מכן, החלו להתרחש אירועים מוזרים, הזמנות שהלכו ותפחו השתלשלו מבעד למכשיר הפקס המיושן בחנותו של ביל, מספר מפעלים המהווים חלק מקונצרן הגדול באזור בירמנגהם, החלו להזמין מוצריהם בחנותו של ביל, הקניינים סיפרו לו כי קבלו הוראה לעשות כך ממנהלם מר. סקוט.