בילוי עם המשפחה

[ר22 היחידה]

חייבת להגיב

בעניין החברים. לי אין שום קשר לכך שהחברים ניתקו איתו קשר. זה התחתן, ההוא נשאר רווק, והשלישי נולדו לו ילדים. ממה שאני יודעת החברים עצמם ניתקו קשר גם עם אחרים ולא רק עם בעלי. אז יוצא להם לדבר בטלפון פעם בכמה זמן...
מה שנראה לו שאני אולי אשמה זה בגלל שהילדה נולדה, הייתי צריכה את העזרה שלו יותר בבית, גם בשעות הערב. בגלל זה נראה לו שהוא מבלה איתם פחות. חוץ מזה, הוא היה נפגש כמעט כל שבת עם החברים. אני אף פעם לא מנעתי ממנו להזמין או ללכת לחברים בשבת. פשוט הוא מעדיף לפעמים לשבת או לטייל עם אימא או סבתא בשבת. למשל בשבתות החמים היינו הולכים לים, והייתי אומרת לו שיזמין איזה חבר שיהיה לו נעים יותר. המשום מה הוא לא הזמין או החבר לא הסתדר לו.
לא תמיד אני אשמה בהתרחקות ביניהם.

 

[קליספרה]

אוקיי, אם כך אני מתנצלת, טעיתי בהנחת היסוד

ועדיין לתחושתי יש בך המון נוקשות.
אני מאמינה שמתוך נקודת מוצא נוקשה, קשה לנהל תקשורת בונה.
זה לא שאני זורקת עליך את כל האשמה
אני פשוט חושבת שצריך להתחיל איפשהו
ואיפשהו הוא תמיד אצלי
ברגע שצד אחד משנה דפוסים השני חייב להשתנות איתו.
במקומך הייתי מבקשת עזרה חיצונית כי ככה זה לא נראה טוב

גמר חתימה טובה ושרק יהיה טוב

 

[רוני810]

אמרת שלפני הולדת הילדה הייתם נפגשים עם הוריו

פעם או פעמיים בשבוע, ועכשיו יותר.
גם עבורי, פגישה בתדירות של יותר מפעם פעמיים בשבוע עם ההורים של בעלי - וגם עם ההורים שלי למען האמת - הייתה יותר מדי.
כך שאני יכולה להבין אותך.
אכן אין צורך בבייביסיטר של הסבתא בשביל ללכת לסופר. בפרט ששני ההורים בבית. עדיף במקרה כזה שאחד מהם ישאר עם התינוקת, והשני ילך לסופר.
אתם כבר לא ילדים קטנים שצריכים להיות תלויים בהורים לכל שטות, כמו ללכת לסופר. זה די מגוחך.

לדעתי את צריכה לקיים שיחה רצינית עם בעלך (בהנחה שזה לא נעשה כבר קודם) - שאת צריכה תדירות יותר סבירה של פגישות עם ההורים.
פעם היו גרים בחמולות וכל היום אחד עם השני. היום זה לא ככה ברוב המקומות, וזה כבר לא מתאים לרוב האנשים.
אולי לפעמים הוא ילך אליהם לבד, או עם התינוקת? גם לך, זמן לבד אחרי הלידה יכול להיות דבר נפלא. תוכלי לנצל אותו למה שתירצי.
לדעתי תנסי שתקבעו תדירות של פעם בשבוע פגישה עם ההורים, ואם הוא רוצה עוד פעם הוא לבד, ואולי עוד פעם הוא עם התינוקת. השאלה אם הוא יסכים.
בכל מקרה - מינון קבוע שיוסכם על שניכם.
גם פעם בשבוע להתראות עם ההורים של בעלך זה מכובד לדעתי.
ואם יש אפשרות שבעתיד תעברו עיר ולא תגורו כל כך קרוב לידם, זה יהיה טוב מאוד.

כמו הרוב פה, ממה שסיפרת לא ראיתי בעיה בהתנהלות אמא של בעלך. היא עזרה. ורמת הסדר שמקובלת עליך לא נהוגה אצל רוב האנשים, בטח כבר שמת לב לזה. אז לא הייתי מצפה ממנה שתהיה בסטנדרטים שלך. כמעט אף אחד לא יעמוד בהם. אם הצלחת להרגיל את בעלך לסטנדרטים האלו של סדר, דייך.

לדעתי הבעייה היא בתכיפות הפגישות וצריכה להיפתר מול בעלך, ולא קשורה לחמותך.

שתהיה לך שנה טובה!

 

[ר22 היחידה]

פגישות

אנחנו גרים בעיר אחרת, אבל ביום יפה בלי תנועה זה 10 דקות נסיעה. ביום רגיל של אחה"צ זה יכול לקחת מעל 20 דקות עם עצבים של פקקים. שבוע שעבר למשל הייתי חייבת לשטוף את הבית, ואמרתי לבעלי שייצא עם הילדה לשעתיים. המחשבה הראשונה שלו "אני אוציא אותה מהגן ואלך להורים". אמרתי לו למה שתהיה בפקקים, תחזור בפקקים, היא תבכה בדרך, יהיה לך חם, תהיה עצבני (כי הוא לא סובל את הלחץ של הכביש) וכל זה כשבמרחק 10 דקות הליכה יש קניון עם פעילות לילדה...
הוא לא מבין שאני חושבת עליו הרבה יותר מאשר על הנוכחות של אימא שלו. אם רצה היה יכול להזמין את אימא שלו להצטרף.
כשחזרו אמרתי אם היה כל כך נורא, הוא אמר שלא. מסתבר שיש לי קורט של חוכמה. הסברתי לו שאם הוא נמצא לבד עם הילדה (דבר שקורה לעיתים נדירות) שלא יישב איתה בחוסר מעש אצל אחרים, שייקח אותה למקומות עם ילדים, שתהנה, תוציא אנרגיה.
הוא לקח חודש שעבר יומיים חופש. ואיך ניצל אותם? ישיבה מרובה אצל משפחה. ולא שיש שם ילדים בגיל שלה שתוכל לשחק.
כשאני הייתי יומיים בחופש, כל יום לקחתי אותה לפעילות אחרת עם ילדים. גם אם אני נפגשת עם ההורים שלי, אני לא יושבת בבית, אלא יוצאים ומטיילים איתה שתראה עולם, שתהנה.
ועוד לכולם יש טענות כלפיי שאני כבדה ולא זורמת.....

 

[חייבתלהגיב]

אם יש דבר טוב בכך שלילד יש כמה מטפלים

(כמו אמא ואבא) זה שכל אחד מהם שונה מהשני - לכל אחד יש גישה משלו, והוא חושף את הילד לדברים אחרים, לגישה אחרת, וכו' - והילד לומד שאנשים הם שונים זה מזה, איך להסתגל למצבים שונים, להיות גמיש, וכו'. את לוקחת אותה לפעילות עם ילדים ומטיילת איתה? מצוין. תני לאבא שלה לעשות מה שהוא רואה לנכון - כל עוד הוא לא עושה משהו שמסכן אותה, ומטפל בה כמו שצריך - שיעשה פשוט מה שמתאים לו. מטפל אחר לא אמור להיות המשך שלך או חיקוי שלך - הוא אמור להיות הוא, וזה מצוין.

 

[אסתי קלי]

חשבת אולי שפשוט בעלך שונה ממך?

שהוא מרגיש בודד ולא נהנה מזה?

שחסרה לו חברת אנשים,חברת המשפחה
שהוא לא אוהב את חיי הפרישות האלו?

 

[mykal]

משהו לחשיבה

ההסברים שלך, 'נשמעים' (כנראה גם לבעלך,)
כרצון 'בוטה' להרחיק אותו מהמשפחה שלו.
התירוץ, אל תסע לאמא שלך בגלל פקקים,,,
1)הוא לא יודע שיש פקקים?
2)מי קבע שזו פחות הוצאת אנרגיה, מאשר גינה?

הביקורת שלך על ההמצאות בחופשה עם משפחתו, את בטוח
אומרת גם לו.
ורק את יודעת מה נכון לבת שלך, ואת המינון והדרך עם המשפחה שלך.

(דברי עד כאן אינם ביקורת אלא לשקף לך מה אני חווה עם הקריאה של דבריך)

אז כן, את אמא ויש לך אינטואיציה של אמא, ואת מבקת לחשוף
את הילדה לחברת ילדים, ולמשחקי ילדים, ו'לראות עולם' כהגדרתך.
והוא אבא, שעושה מה שהוא מכיר ונעים לשניהם,
והוא שותף ברצון לשמירה עליה. (גם כדי שתשטפי את הבית, בחחים לא הוצאתי את ילדי מהבית בשביל שטיפה)
זה שווה הערכה מצידך,
פעם אחרת תצאי איתו ואיתה, ותגידי לו שחשוב שתכיר ילדים,
ותהנה במתקנים. בלי הביקורת על הליכתו להוריו.

אגב, לו אני במקומו--הייתי גם עושה לך דוקא.
כי מותר לי/לו לבחור ולא להיות ה'ת"פ' של האשה/הבעל.
כשהאת מרויחה מזה דברים שאת מעונינת בהם.
וכשהם לא רעים אליך או מפריעים לך.

אני לא חושבת שאת כבדה ולא זורמת,
אני חושבת שאת 'רואה' את הדרישות שלך מעצמך כלפי הבית וכלפי הילדה,
רק דרך ההשקפה והתפיסה שלך,
אבל יש לך בן זוג שגם לו יש השקפה ורצון,
אל תקטיני אותם, אלא תתאמו כדי שיהיה לך נעים.
ואולי כדאי לעשות תאום ציפיות וכדי לא לריב תעשו זאת עם איש מקצוע.

 

[עלה לא נידף]

אני חושבת שנכנסתם ללופ של אנטי, את אנטי

והוא חושבת שאת רק אנטי אז הוא מתנהג בהתאם (בעצם הוא לא רק חושב, כנראה שהוא גם צודק לאור כך שאומרים שמרגישים לא רצויים אצלכם).


בגדול, אני מבינה אותו, הרבה נשים רוצות לבלות יותר עם משפחת המוצא שלהם אחרי אירוע מכונן כמו לידת ילד ראשון והגיוני מאוד שהוא חש אותו הדבר. שהוא צריך סביבה תומכת כי הוא לא מרגיש (ולא משנה כמה שתגידי לו שהוא כן יכול להרגיש) בטוח בעצמו כאבא.

את צריכה לשבת איתו ולהגיע לכדי סיכום. מתאים לך לא יותר מפעמיים בשבוע. פעמיים בשבוע צריך לצאת עם הילדה לגינה, זה בריא ומאוד מפתח. את מפסיקה להעיר הערות לא קשורות. את מצפה שהוא יתאם איתך מראש כי את לא אוהבת הפתעות. אפשר לעשות בייביסיטר, אבל לא צריך להמציא סיבות לבייביסיטר.
שבת אחת בחודש (זה לא מעט) אתם לבד, כל השבת. זה לא מעט. טיולים - פעם לבד ופעם עם משפחה.
אלה רק הצעות - שניכם צריכים לשבת ולהסכים. מגיעה לך פרטיות, כמו שמגיעה לו משפחתיות או הוא רוצה בכך. אף אחד לא צודק פה.


בגלל שאתם קצת במאבק, אז לא הייתי מסיקה מסקנות כמו שהוא תלותי בהם מדי, כי הכל נשמע לי פה מוכר וסביר לאב טרי.

אני גם לא מבינה למה את מעירה לבעלך על הבלאגאן שהוריו השאירו - הוא אחראי לידיים ולרגליים שלהם?

 

[רחליקה האחת]

ר22 היחידה

"בגלל זה אני לא אוהבת שהמשפחה שלו באה לבקר אותנו (והם אומרים שאני נותנת הרגשה של לא רצויים)". מבינה אותם.

עם זאת, להיות חולת סדר ונקיון מוכיח לי מה שאמרה מורתי לסיפרות כשהייתי בתיכון:

" רק אצל אנשים שאינם חשים אהובים ולא יודעים לאהוב -

הבית מבריק והבדידות חוגגת. זהו אות מובהק גם לשתלטנות על רקע חוסר ביטחון עצמי."

בחיי שעוד לא מבינה מה כוונתה אבל מנסה...

בהנחה שהיא טעתה - מה הסיבה שחשוב לך להתרחק מבני אדם? להסתגר ב - ד' אמותייך?

האם היית ילדה דחויה? חווית התעללות?

או

האם גדלת בבית דתי והחלטת ליישם הלכה למעשה את התפילה "אשת חיל" הכל כך לא מציאותית לדעתי?

להיות מושלמת באופן אובססיבי מלמד על כאב!

לפעמים להיות צודק תמיד גורם לצודק להיות לבד!!!

את מי את מרגישה שאת חייבת לרצות? למי את חייבת לדאוג שלא יהיה לו פתחון פה כנגדך?

יש לי הרגשה שלא מדובר רק בחינוך.

מקווה שנתתי לך כיוון/חומר למחשבה.

חג שמח,

רחליקה