בילוי עם המשפחה

[ר22 היחידה]

בילוי עם המשפחה

לי אף פעם לא היו חברים, אני רגילה להיות עם עצמי. בעבר לבעלי היו חברים טובים, היינו נפגשים איתם מידי פעם. במהלך השבוע היינו רק שנינו, להורים שלו היינו הולכים פעם אולי פעמיים בשבוע.
משום מה לאחר שהילדה נולדה (כמעט שנתיים) כל הזדמנות של לעשות משהו אני מוצאת את עצמי עם המשפחה של בעלי.
טיולים-רוצה עם המשפחה. אחה"צ-אצל ההורים שלו.
פעם דיברתי איתו ואמרתי לו שאני לא רוצה כל כך הרבה פעמים להפגש איתם, בגלל כל מיני ויכוחים למיניהם בגלל חילוקי דעות הקשורים לטיפול וחינוך הילדה (ובעצם זה שאימא שלו לא מוכנה להקשיב לנו בכל הקשור לילדה, ולפעמים מרגיש שעושה דווקא) לא נעים לי לשבת עם המשפחה שלו. הוא התעצבן וחשב שיש לי בעיה עם זה שהוא קשור לאימא שלו, ושהוא רוצה לראות אותה... אמרתי לו שאני מעדיפה לבלות יותר עם המשפחה שלי (כלומר איתו ועם הילדה) ולא כל הזמן להיות עם אחרים.
נגיד טיולים- בראש השנה המשפחה שלו עשתה את החג בנופש כל הסופש. אני קיבלתי חום רק מלהיות ליד חמותי כל כך הרבה ימים ובלי שקט. כולם התעצבנו, אבל בסוף התפשרנו בזה שאנחנו לא ישנו עם כולם, ובאנו רק ללילה (לא משנה שבעלי הרגיש לא טוב כל החג).
במצב הנוכחי, אני לא יודעת את הסיבה (כנראה כל אחד מצא את הדרך שלו בחיים) הוא כמעט לא בקשר עם החברים שלו. לפעמים אני אומרת לו תזמין את X, או שייקח לו ערב, אחרי שהילדה נרדמת, וייפגש עם חבר. הוא בעצמו אמר לי שאין לו כבר חברים והוא רוצה להיות איתי. אמרתי לו אז אל תאשים אותי שאנחנו לא מבלים עם החברים שלך.
אני נפגעתי כל כך מאנשים סביבי, שאין לי אמון באף אחד ואני אנסה לעשות הכל לבד בלי עזרה. אם אני מבקשת עזרה מבעלי, לרוב הוא תמיד יציע את אימא שלו.
אני כל הזמן אומרת לו שאתה לא צריך כל כך הרבה עזרה מאחרים כמו שאתה חושב.. אני מנסה לבנות לו בטחון בכל הקשור למשפחה שהוא בונה, אבל נוח לו לרוץ לאימא. וזה מה שיוצר את המצב של חמותי מתערבת לנו. הוא מערב אותה בכל אפצ'י שהוא עושה.... ולאימא שלו נוח להרגיש שצריך אותה ובלעדיה העולם יתמוטט.
למשל אתמול רצינו ללכת לסופר, אני חשבתי אחרי העבודה שהילדה עוד משתפת פעולה ולא עצבנית. הוא הציע שאימא שלו תבוא בערב ואנחנו נלך. חזרתי מהעבודה ואחרי שעה אימא שלו הגיעה ויצאנו. הייתי כל כך עייפה, והעדפתי להישאר בבית. אבל כדי שלא יחשוב שיש לי משהו נגד אימא שלו הסכמתי לבוא איתו. לילדה קשה להירדם, וכמו כל הילדים תעשה הכל כדי להישאר ערה. הסברתי לה בדיוק מה צריך לעשות כדי שהיא תרדם, כי אצלי ב8 היא במיטה. הגענו לקראת 8 וחצי לסלון מבולגן (אני חולת סדר-מודה) והילדה במיטה בחושך אבל לא נראית אפילו שניסו להרדים אותה.
מכל היום שהיה והעייפות המצטברת אמרתי לבעלי כדי לשפוך את מה שמפריע לי, "תראה איזה בלאגן יש" הוא לא הבין מה הבעיה. נכון שתוך 2 דקות סידרנו את הבית, אבל עניין העיקרון הוא שבמקום לנוח, הייתי צריכה לסדר. הוא תמיד אומר לי לא לשמור בבטן ותמיד להגיד לו מה מפריע לי.
מה הבלאגן? אלבום תמונות במטבח, עגלה של בובות בסלון, בקבוק מים של הילדה על הרצפה, נעליים (ששמתי על השידה) על הרצפה בסלון, 2 חולצות לא בארון, ועוד איזה משחק על השולחן בסלון.
הסברתי לבעלי שאני מודה שיש לי מחלת סדר. אבל אם אני משאירה בית מסודר אני מצפה לחזור לבית מסודר. הוא אמר לי שזה לא מבולגן ולהגיד תודה שהיא באה לעזור לנו. אבל לא באמת היינו צריכים את העזרה אם היינו יוצאים מוקדם יותר עם הילדה, וגם בכל מקרה, ביננו, לא משנה מה נעשה לה היא כל כך שפוטה של בעלי שרק אם יגיד לה קחי טיסה תבדקי אם אני שם היא תעשה את זה!
אולי אני לוקחת אותה כמובן מאליו, אבל בבית שלי יש חוקים. ולפני שהולכים לישון מסדרים. בגלל זה אני לא אוהבת שהמשפחה שלו באה לבקר אותנו (והם אומרים שאני נותנת הרגשה של לא רצויים) הם פשוט עושים הרבה רעש, ובלאגן. ובבית שלי אני צריכה רוגע. אחרי כמה דקות איתם אני מרגישה מותשת כאילו עבדתי 12 שעות רצוף.
למשל שההורים שלי באים לבקר, או לשמור על הילדה, הם שומרים על סדר. אם יהיה משחק מפוזר הם יאספו וישימו במקום. הם יסדרו אחרי הילדה. לא יתנו לי להיכנס לבית שעבר בה מלחמה..
פרקתי את היממה האחרונה, תודה על הקריאה

 

[mykal]

בדברים שלך כמה נושאים

את מעלה כמה בעיות,
1)ההיצמדות של בעלך למשפחה שלו.
ולי נראה שככל שאת 'לוחצת' יותר על הפרדות הוא דוחף יותר להצמדות,
ואני מציעה בחום טיפול ויעוץ זוגי--
הוא צריך ללמוד להיות יחידה עצמאית בבנית תא משפחתי שלו.
ואת צריכה ללמוד לא להלחיץ אותו בענין כדי שלא תכנסו למריבת ה-'דוקא'
2)את רגילה ומתנהלת שונה מהמשפחה שלו, הם פחות מסודרים ממך,
(ואולי סתם שונה) הם אוהבים 'רעש' שמציק לך באוזנים.
הם לא ישתנו, אז או ש'תחסמי' את כניסתם, או שתלמדי לחיות עם השונות.
3)לגבי הבילוי בראש השנה--למדת להציב גבול, וזה מה שנכון לעשות,
ולא במריבה, אלא באמירה רגועה ונינוחה, של לא נוח לי, לא מתאים לי, או--אני רוצה את...

אבל, אני מבקשת לומר לך עוד משהו--
אני מבינהאת הצורך שלך בעצמאות התא המשפחתי,
מצד שני--יש לך חמות, שרצה ומתתיצבת, ומוכנה להשקיע הרבה
כלפי הבן, כלפיך וכלפי הנכדה--וזה הרבה וזה לא מובן מאליו,
וכדאי לך ללמוד להעריך זאת, כשאת תשדרי הערכה והכרת תודה,
גם הבקשות שלך יתקבלו ברוח טובה.

ושוב כדאי כמה שיות עם יועץ זוגי--שיעזור לארגן בשקט את מה שקורה אצליכם.
אם הוא לא רוצה תתחילי לבד.
בהצלחה ושנה טובה.

 

[B l u e D e v i l]

לפסקה השניה שלך

 

[B l u e D e v i l]

אני אגיב רק לפוסט הנוכחי שלך

בלי להתיחס לדברים מסיפורים קודמים.
קודם כל בעלך צודק. יש לך בעיה עם הקשר שלו עם אמא שלו. לדעתי יש לך בעיה מוצדקת. אבל צריך להודות בפניו שזה נכון. יש בעיה כי לדעתך (ואם תלכו לטיפול אולי תקבלי לזה לגטימציה גם מהמטפל) הקשר שלו ושל אמא שלו הוא קשר תלות של ילד קטן ולא של גבר מבוגר שכבר הקים משפחה נוספת.
הוא לא מסוגל לבצע שום מטלה. כל דבר אשתו או אמא שלו חייבות לעשות בשבילו. ולכן גם מאוד קל לו לקרוא לה ולפנות אליה ולהיות תקוע לה בחיים ולתת לה להיות תקועה בשלכם.

לגבי נושא הסדר, אני חושבת שאת מגזימה.
כשמישהי באה לעזור לך היא לא חייבת לסדר. כשאת לוקחת בייביסיטרית חיצונית ומשלמת לה כסף את יכולה לבוא בציפיות ואם לא מתאים לך לא להעסיק אותה יותר. כשמדובר על מישהי שעושה לך טובה (והיא לא ידעה שבכלל לא רצית לצאת עם בעלך והאמת שגם הוא לא ידע וזה בכלל לא רלונטי. את יצאת עם בעלך והיא עשתה לכם טובה ובאה לשמור על הילדה) את יכולה להתבאס רצח שאת צריכה לבוא ולסדר, ולהתעצבן רצח שאת אחרי יום ארוך, עייפה, בכלל לא רצית לצאת - ואת עדין צריכה לחזור ולסדר. אבל מעבר לעצבים בינך לבין עצמך את לא יכולה לעשות כלום.
היא עשתה לכם טובה, באה לשמור על הילדה כדי שתוכלו לבלות זמן איכות יחד רק אתם. הילדה כנראה שיחקה בזמן הזה ופיזרה דברים, היא אולי קצת סייעה לה, הילדה במצב טוב וזה מה שחשוב.
גם לגבי זה שהילדה לא ישנה.... היא שכבה במיטה בחושך והיתה לקראת שינה .אם היא עדין לא נרדמה זה לא משהו באחריות ה"בייביסיטרית" היא יכולה לנסות אבל מעבר ללעלף את הילדה אין לה ממש יכולת לבצע הרדמות. להרבה ילדים יש נטייה לא להרדם עד שההורים חוזרים או להתעורר ולישון לא רגוע כשהם יודעים שהם לא באיזור.

 

[dify]

יש גבול לציפיות

בכל התיאור על האירוע של הקניות בסופר לא מצאתי מה עשתה הסבתא כל כך נורא. היא לא צריכה לנחש כיצד כלתה מצפה שתתנהג, ולא נשמע שבילגנה את הבית בכוונה באופן יוצא דופן אלא היתה פעילה עם הילדה ונשאר אחרי זה 5 דקות סידורים. ביג דיל. מאחר ומדובר בטובה, היא לא צריכה להתייצב לדום ולסדר באותו רגע, היא לא עובדת בבית ומקבלת הוראות, היא סבתא שבאה לעזור. אם הייתי באה לעזור ולבקר אצל אחי/בני וככה היו שופטים אותי על כל פעולה שלי, סביר שזה היה מוריד לי את כל המוטיבציה להגיע שוב. מי שחשוב לו שיסדר, שלא יהיה עסוק בלשפוט מי שבא לבקר ולעזור על כמה הם לא עומדים בסטנדרטים האישיים שלו.



מצד שני, ולא בניגוד בכלל, גם אני לא הייתי רוצה את כל היציאות לבלות רק עם משפחת בעלי, כן כדי ליזום יציאות לבד או עם חברים ולתת אלטרנטיבה כזו שתתן קצת משפחה, קצת בילויים לבד, וקצת חברים.

 

[TigerLilly8]

שני דברים

אם את רוצה את העזרה שלו והוא מציע את אמא שלו-אז זו בעיה שכדאי שתפתרו בינכם.
לגבי התדירות בה את נפגשת עם משפחתו... יש מקום לדבר ולהציע שחלק מהדברים תעשו עם המשפחה שלך וחלק עם שלו וכך כולם יהיו מרוצים.
לגבי עניין הסדר, אני יכולה להבין מה מפריע לך כי גם אני חולת סדר וניקיון, במיוחד לאחר שסידרתי באותו יום אבל זה לא בלגן רציני, זה כמה דברים שצריך להחזיר למקום ורחוק מלהגדיר כבית שעבר מלחמה.
אין מקום להשוואה בין ההורים שלך להורים שלו כי מדובר באנשים שונים ואי אפשר להשוות. הוריו מוכנים לעזור בכל פעם שמבקשים ויש להודות על כך. גם החמים שלי רועשים ומבולגנים קצת אבל אין מושלם וכמו שהם מקבלים אותך גם את צריכה לקבל אותם.
אם זה כ"כ מפריע לך בקשי מבעלך שיגיד להם בעדינות כבדרך אגב שלהבא יסדרו קצת את הדברים שלא במקום.

 

[קליספרה]

אני רוצה להגיד לך סליחה מראש

כי הדברים שאני הולכת לכתוב לא קלים - כל התגובה הזאת היא יומרנית מאוד כי אני מנתחת מצב מבלי להכיר אתכם באמת. לכן אני מסייגת ואומרת שכל מה שאני אומרת כאן הוא רק על סמך מה שאת כתבת בהודעתך. אם את לא רוצה לשמוע ביקורת עדיף שלא תקראי את החפירה הנ"ל

קראתי את הדברים מליון פעם וניסיתי להבין בכל כוחי מה האמא של הבחור עשתה שאת כל כך לא סובלת אותה. אני מבינה שמפריע לך שהיא לא הולכת יד ביד עם הדוקטורינות שאת מאמינה בהם בחינוך, אבל הדוגמאות שבחרת בלתי נתפסות בעליל - היא לא השכיבה אותה לישון לפי הכללים שלך היא לא סידרה את הבית לפי הכללים שלך וזה תוך כדי שהיא שומרת לך על הילדה שגם אל זה את מתייחסת כאילו את עושה לה טובה ולא ההפך.

רק בפעם השלישית נפל לי האסימון משפט המפתח לכל הסיפור הזה הוא "לי אף פעם לא היו חברים, אני רגילה להיות עם עצמי".
ואז כל שאר החלקים פתאם נופלים במקום. הבעיה שלך היא לא עם אמא שלו. הבעיה שלך היא אם הצורך של בן זוגך בבני אדם סביבו. נפגעת מכל כך הרבה אנשים שאת עושה הכל כדי להמנע מחברתם. מבחינתך הבחירה היתה להיות כל הזמן בתוך "העצמי" המצומצם שלך המכיל היום גם את הבעל והילדה - אבל לצורך הזה שלך יש קושי רציני מכיוון שהוא סותר את הצורך של בעלך בבני אדם סביבו.

אז בהתחלה ניתקת אותו מהחברים - וכשראית שהוא ממיר את החברים במשפחה שלו, והבנת שאת זה הרבה יותר קשה לנתק, את מנסה להחזיר את הגלגל לאחור. אף אדם לא אומר סתם משפט כמו: "שאין לו כבר חברים והוא רוצה להיות איתי" משפט כזה היא תגובה להתנהלות שלך איתו ואיך אני יודעת את זה? כי הוא מאשים אותך באובדן החברים. אני רואה בעיני רוחי את המלחמות שלכם בתחילת הקשר. כאשר רק המילה החברים שלך מחליפה את אמא שלך..

את לא יכולה להמשיך ולבודד את בעלך כי יש לך בעיה להתנהל עם בני אדם. התבניות הנוקשות האלה שמביאות אותך לא לדעת להעריך את עזרתה של חמותך ולהתקטנן על נעלים ובקבוק מראים שמשהו לגמרי בעייתי ולפני שזה יפגע בבעלך ובילדה הייתי מציעה לך בימים האלה של סליחה ומחילה - לשקול קבלת עזרה בנושא הזה. כי בדרך שאת הולכת הוא בסוף יצטרך לבחור בין הצורך שלו באנשים לבין הצורך שלו לרצות אותך ולצערי כמו שזה נראה כרגע את מפסידה.

לסיום דבר קטן שלמדתי בחיים: "גבר שרץ לאמא על כל דבר קטן הוא גבר שאין לו פרטנרית בבית" ותחשבי על זה.

גמר חתימה טובה, שלום ושלווה פנימית וחיצונית

 

[kagome10]

הפרשנות שלך מאוד מעניינת

במיוחד אותי בתור מישהי שנוטה להיות לבדה, או בפגישות אחד-על-אחד עם חברים טובים ומעטים.

ואני שואלת - למה הצורך של הגבר בחברה צריך לבוא על חשבון הצורך שלה בבדידות?
זה שהיא רוצה להיות לבד <בהנחה שאת צודקת, אבל זה לא משנה כי הדיו הוא עקרוני ולא אישי> זה לא אומר שיש לה בעיה להתנהל עם בני אדם. זה פשוט אומר שהיא לא נהנית מזה. כמו שלתלמידה יכולים להיות ציונים טובים בלשון, והיא תחשוב שהמקצוע משעמם.

לדעתי זה מקור הבעיה - הצורך של האיש בחברה בה על חשבונה. ואין סיבה שזה יהיה כך. היא לא רוצה את העזרה של החמות, מבחינתה זה יותר נזק מתועלת. לדעתי הפתרון המתבקש הוא לא להיפגש איתה בתנאים האלו - שילכו האיש והבת להתארח אצל החמות.
כשהחמות שומרת על הילדה היא לא מתייחסת לזה כאילו היא עושה לה טובה. היא אכן עושה לה טובה!

והפתרון המתבקש מבחינתי הוא כזה שמכיל את צרכי כל הצדדים. אני מניחה שפותחת השרשור יכלה להתפשר לו היא רצתה שהחמות תבלה עם ביתה. מכיוון שהיא לא רוצה, וזה מבחינתה כבר התפשרות, הרי שהגיוני שהיא לא לאלץ להתפשר עוד יותר. ולמה לה, אם את כל הפשרות הרבות שהיא עושה אף אחד לא מעריך, ומתייחסים עליהן כאל מובנות מעליהן?

למה אי אפשר שהבעל יממש את צורכו בחברה במקום שהוא לא הבית, בנוכחות החברים שלו <שיתארח אצלם, ואם הם יתארחו אצלו אז הוא האמא תהיה במקום אחר בזמן הזה>, יבקר את אמא שלו עם הילדה, ושאר פעילויות חברתיות שלא דורשות מהאישה להקריב את בדידותה?

 

[קליספרה]

בהחלט אפשרי, אבל למיטב הבנתי

זה לא מה שהיא רוצה. היא רוצה שהגרעין ישאר "רק שלושתם" לא בכדי היא מבודדת את המשפחה שלה.

נראה לי שהבחורה שלא במודע או שכן האמינה שכמו שהצליחה לנתק אותו מחבריו כך תוכל גם לנתק אותו משפחתו או תביא אותו למינימום הכרחי של קשר - אבל כנראה שהפעם זה לא ילך. על כן הם נכנסו ללופ של אין מוצא.

כמו שהצורך שלה הוא ב"לבד" כך הצורך שלו הוא ב"חברה" שני הצרכים שקולים, שניהם חשובים, הבעיה שהם סותרים זה את זה.

אני מכירה היטב את עולמם של אלה שהגירוי החברתי גדול עליהם. הבן שלי הוא כזה.
אבל כשאת בוחרת לחלק חיים עם מישהו, אין ברירה אלא להבין שיש שתי מערכות חיים מקבילות שחולקות זמן ומרחב - וזה דורש פשרה. ופשרה היא תמיד משני הצדדים. ככל שאדם נוקשה כך קשה לו יותר להתפשר.
הוא כבר שילם את הצד שלו בפשרה. הוא ויתר על חבריו, הוא אומר כל מה שהיא רוצה לשמוע "אני מעדיף להיות איתך על חברים", וכשהוא צריך חברה הוא רץ לאמא ואת זה היא לא יכולה לסבול. איפה הצד שלה בפשרה - ללכת יום אחד לבלות עם המשפחה. לעשות להורים טובה שהם באים לשמור על הנכדה שלהם כדי שהם ילכו לסופר והכל בקיטורים?.

שלא תביני לא נכון, אני ממש לא חושבת שמדובר ב"מפלצת" אין לי ספק שהיא סובלת ואני לא מקנאה בה - היא הכניסה את עצמה למצב בעייתי אמיתי ואני רואה ממנו השאלה היא מה עושים הטם נתקעים במצב הנוכחי שעיקרו סבל לכולם. או שמחפשים פתרון אפשרי - ואני רואה שניים כאלה, ללכת לקבל עזרה כדי ללמוד להתגמש קצת, או לפרק חבילה.

 

[kagome10]

אני חושבת שיש סיכוי לשינויי מצד שניהם

היא רושמת " היינו נפגשים איתם מידי פעם." <על החברים של בעלה>
"פעם דיברתי איתו ואמרתי לו שאני לא רוצה כל כך הרבה פעמים להפגש איתם"
"לפעמים אני אומרת לו תזמין את X, או שייקח לו ערב, אחרי שהילדה נרדמת, וייפגש עם חבר. "
"אם אני מבקשת עזרה מבעלי, לרוב הוא תמיד יציע את אימא שלו."

אני לא חושבת שהיא מלאך, וגם בן הזוג לא. ואני חושבת שהם יכולים לשפר את המצב משמעותית.

קודם כל, על האישה להבהיר לעצמה, ולבעל, שהיא לא מוכנה להקריב את עצמה, לתת יותר ממה שיש לה. וששניהם לא חייבים ללכת ביחד לכל מקום. למשל, במקום לבוא לחלק מהחג, הבעל יכול לבוא לכל החג, והיא יכולה לא לבוא בכלל, או לבוא לכמה שעות. הפשרה הזו נותנת יותר מקום גם לו וגם לה.

כנ"ל לגביי החברים. למה *שניהם* היו צריכים להיפגש איתם? נראה לי שהבעל כל הזמן כופה את הנוכחות של החברה על אישתו, והיא לא רוצה את החברה הזו.

אני לא חושבת שהוא שילם את הצד שלו בפשרה. הוא הקריב והיא הקריבה, ומכל כך הרבה קורבן כל מה שנשאר זה קורבנות. הוא לא התפשר. פשרה יכלה להיות פגישות עם החברים שלא בנוכחותה.
הוא מתנהג בצורה קורבנית. פאסיב-אגרסיב. מצד אחד, מציית לה, מצד שני, פוגע בה. למשל, כשהיא מבקש עזרה שולח אותה לאמא שלה. הוא לא מבין שזה פוגע בה? זה ממש פאסיב-אגרסיב.

אם ההצעות שלה עליו להעביר ערבים עם חברים הן אמיתיות, ולא פאסיב-אגרסיב, אז אני חושבת שהם יוכלו להסתדר.

"אני מכירה היטב את עולמם של אלה שהגירוי החברתי גדול עליהם. הבן שלי הוא כזה."
אני חושבת שזו אמירה מתנשאת ושיפוטית מאוד. גם אני יכולה להתנסח כך "אני מכירה היטב את עולמם של אנשים שלא מסוגלים לקשר אינטימי אמיתי, ולכן בורחי לקשרים מרובים אך רדודים".

למה "גדול עליהם"?

לדעתי אלו פשוט העדפות שונות לקשר, ואין אחת שעדיפה על האחרת. לדעתי עדיפים מעט חברי אמת על הרבה ידידים. אך החברה הישראלית מקדשת את "החבר'ה", את "קבוצת השווים", על פני חברות אמיתית. למה לא להגיד על הבעל שאינטימיות וחברות אמת עם אישתו "גדולות עליו"? נראה שזו המציאות. הקשר ביניהם לא נקרא לי קשר חברי במיוחד, למרות שזה הבסיס לזוגיות לדעתי - התחשבות ואהבה לפחות כמו שיש בין חברים, ועדיף יותר.

 

[קליספרה]

בואי נתחיל אם זה שבהחלט יכול להיות

שאני לא קוראת נכון את התמונה ואת כן. לכן פתחתי בהזהרה שאני יכולה לראות את הדברים רק מנקודת ההבנה שלי.
בניגוד אליך אני כן רואה ניסיון אקטיבי לבודד אותו,השאלה היא כמובן איזה משקפיים את שמה כדי לקרוא. אני חושבת שהבסיס נכון בכל מקרה הם צריכים ללמוד להתפשר. איפה אותו קו יעבור הם כבר יחליטו

ובקשר לשפוטיות לגבי בני, זה כבר לגמרי שלך. אני אמא לבחור גדול שיש לו סולם אמונות וערכים משלו, אין לי יד ורגל בבחירות שלו.ואני מקבלת אותו כמו שהוא. את מטפסת כאן על העץ הלא נכון

אין לי ספק שכל אדם זקוק למינון אחר של אנשים סביבו כל עוד שזה לא מפריע לו לחיות חיים עצמאים , מי אני שאומר משהו

 

[kagome10]

לא דיברתי בכלל על הבן שלך

אלא על שיפוטיות לגביי כמות חברה. להגיד "אלה שהגירוי החברתי גדול עליהם." זה לדעתי שיפוטי. אם את מכירה איזו משמעות לא שיפוטית לגדול עליהם" - אשמח לשמוע וללמוד משהו חדש.

בנוגע לניסיון אקטיבי לבודד אותו - גם אני רואה אותו. אני פשוט מפרשת אותו לאורם של מניעים. לדעתי שניהם, מסיבה לא כל כך ברורה לי, מניחים שהם צריכים להשתתף ביחד באירועים חברתיים. מה שגורר מצב שבו מישהו מהם חייב להקריב את עצמו. היא נפגעת מאירועים כאלו, הוא זקוק להם. וכך הם בעצמם הכניסו את עצמם למלכודת, לסבך ללא מוצא. הרווחה הנפשית של כל אחד מהם באה על חשבון השני. הוא מנסה לכפות עליה חברה - כי זו הדרך היחידה שלו לזכות בה בעצמו. והיא מנסה לבודד אותו - כי היא צריכה את הבדידות שלה.

אבל אם הם יוותרו על ההנחה הזו, שבכלל לא ברור לי מאיפה היא באה, אפשר לפתור את הבעיות. היא-היא הבסיס לבעיות ביניהם. למה היא צריכה לפגוש את החברים שלו? למה אם הוא רוצה שאמא שלו תשגיח על הילדה הוא לא יכול לסדר אחריה שתי דקות, כדי שאישתו לא תפגע ותרגיש מנוצלת? למה הם לא הולכים על הפתרונות הקלים והפשוטים?

 

[קליספרה]

אולי כדאי לשאול את הכותבת

כי אחת מאיתנו לא רואה נכון את התמונה
וכמובן יכול להיות שזאת אני
אני חושבת שזאת היא שלא רוצה שהוא ילך לבד לשם
את חושבת ההפך
רק הכותבת יכולה לענות על זה

ושוב אין בי שום שיפוטיות לכיוון "כמות החברה" שאדם רוצה. המצב הזה הוא נתון. הבעיה היא בצרכים שלהם השונים משמעותית.
.
צריך כאן - תקשורת ומסוגלות לפשרה, מנסיוני בלבד, לאנשים נוקשים הרבה יותר קשה להתפשר. לכן הצעתי לה לקבל עזרה. לא בגלל שהיא לא בסדר והוא מלאך אלא כדי שיוכלו להתחיל תקשורת שתביא לפשרה משני הכיוונים.

 

[kagome10]

גם אני רוצה לקרוא את תגובת פותחת השרשור

היא תבהיר הרבה דברים. אני מקווה שהיא תחזור לכאן ובאה לפה כדי לנהל דיון ולא רק כדי לפרוק את אשר על ליבה.

בנוגע לצרכים החברתיים - מסכימה שהשוני ביניהם יוצר בעיות. אם לא היה ילד אולי הייתי מייעצת על פרידה, אם הם לא היו מצליחים להסתדר. ולדעתי עדיף מלכתחילה לבחור בן זוג שדומה בדברים המהותיים, בהשקפת העולם הבסיסית. ובדרך כלל אנשים שנוטים למעט חברים קרובים נשואים לאנשים כמוהם. ההורים שלי הם דוגמא מצויינת לכך, ואני מכירה עוד כמה זוגות כאלו, שבהם שני בני בזוג מעדיפים קשרים מעטים ועמוקים, והם מסתדרים מצויין.

לי פשוט לא ברור מי לא רוצה שהוא ילך לבד. אין עובדות חד משמעיות בהודעה הפותחת, ונשאר רק לנחש מתוך התרשמות מההודעה וניסיון אישי בחיים.

לאנשים נוקשים קשה יותר להתפשר. למה החלטת שהיא אדם נוקשה? בגלל הדרישה לסדר את הבית? לי זה נראה יותר כמו מחאה על חוסר צדק - לא מספיק שמענישים אותה בזה שהיא צריכה לסבול את חמותה, אז היא עוד צריכה לסדר אחריה? מבחינתה זה להוסיף חטא על פשע.

ובכל מקרה, אני חושבת שעזרה תועיל לשניהם.

ולא ענית לי לגביי ה"גדול עליהם". יכול להיות שסתם רשמת את זה בלי להתעמק יותר מיד במשמעות המילים?

 

[ר22 היחידה]

הערה

הגדרת המשפחה בעייני היא לעשות דברים כמשפחה כמו למשל חגים- עושים ביחד. למשל אירועים של חברים שלו, לא תמיד אני הולכת. אירועים משפחתיים נראה לי מאוד נכון ללכת כמשפחה. אני יכולה לתת דוגמה של גיסתי. היא נשואה כבר שנה, ומעטים המקרים בהם ראיתי אותה ואת בעלה ביחד. טיולים מידי פעם עושים לבד, חגים לא תמיד ביחד. סופ"שים הם בכלל לא מתראים (והם גרים ביחד). למשל כיפור האחרון, כל אחד היה אצל ההורים שלו. אני רואה את זה כדבר פסול. בעזרת השם יהיה תינוק, מה הוא יצטרך לבחור עם מי לבלות את החג?!
בית אב זו יחידה שעושה את רוב הפעילויות יחד. עכשיו גם שהילדה קצת גדולה (בת שנה ו-8) ואני עובדת רוב היום, אין לי בעיה שיילך לעשות דברים לבד. אבל לפעמים הוא בעצמו מעדיף לשבת בבית ולא לזוז.

 

[kagome10]

הגדרת המשפחה שלך מעגלית

משפחה - לעשות דברים כמשפחה.

השאלה היא למה באירועים ה"משפחתיים" האלו צריך ללכת למשפחה של מישהו ולא להישאר במשפחה שלכם? בכל מקרה, אני לא מאמינה בכללים, ומאמינה שאנשים צריכים לעשות מה שמהנה בשבילם, ולא לעשות דברים לא מהנים רק כי זה מה שאמורה לעשות משפחה.

ולמה שהתינוק יבחר עם מי להיות? ההורים יבחרו בשבילו.

יש עוד דרכים חותץ מהדרך שלך, הן לא משפחתיות או לגיטימיות פחות.

 

[kagome10]

ולגביי הפשרה שלה

היא העדיפה להיות עם הילדה ושלא יבקשו עזרה מההורים. זה שהיא נתנה לבעל לעשות זאת זו פשרה. זה שהיא ניקתה אחריה זו פשרה. וזה בקיטורים כי אני חושבת שהיא לא מרגישה שהיא בוחרת בזה, אלא שזה נכפה עליה.

 

[קליספרה]

אז שוב אנחנו חוזרות לאותו המקום בדיוק

טומטו טומאטו
אם צד א ' רואה הכל אדום וצד ב' רואה הכל כחול
איך מצא את הפשרה?

 

[kagome10]

הם חייבים ליצור ביניהם תקשורת אמיתית

אני בכלל לא מבינה איך אפשר לבסס זוגיות בלי תקשורת טובה בין הצדדים. זה הבסיס.

היא הסבירה לבעל שלה בצורה ברורה שהיא צריכה את הלבד שלה? הוא הבין אותה? מההתנהגות שלו נראה שהוא לא מבין. אבל לא נראה שהיא ניסתה להסביר לו מספיק. "פעם דיברתי איתו ". פעם אחת, ולא תריסר פעמים לפחות.

ומה עם הבעל? זה שהוא לא יוצ בערבים כשהיא מציעה לו נראה לי חשוד. יכול להיות שהקשר כבר נותק ויהיה לו קשה להחזיר אותו, והו אלא רוצה לצאת קירח מכאן ומכאן. ויכול להיות שהוא חושש שזה פאסיב-אגרסיב מצדה, שהיא לא באמת כנה מהצעות שלה ושהיא תיפגע אם הוא יקבל אותן.

 

[קליספרה]

לא רק זה - אנחנו גם מסכימות שאין חשוב מתקשורת

נראה לי שכאן המקום לזכור שמדובר באדם שעומד מאחרי המילים וכדאי לתת לה להבהיר לנו למה בדיוק היא התכוונה - יש להניח שהאמת, כמו תמיד, היא איפשהו באמצע