אוהבת לבשל אבל
New member
בילבול
שלום לכולם אני יודעת שהניק שלי מטעה, לא, לא התבלבלתי, אני רשומה ככה בגלל פורום המתכונים, כן אני אוהבת לבשל.... קוראים לי אורלי אני בת 25 ואימי נפטרה לפני חודשיים. במשך שנתיים וחצי היא הייתה חולה, מקוטרגת כחולה אונקולוגית ומאחורי הכותרת הלא נעימה והמאיימת הזו הסתתרה לה אישה מדהימה, אצילית, חכמה, אם חמה ואוהבת שחלתה במחלה הארורה הזו. ואני במשך שנתיים וחצי בחרתי להפםיק את חיי במקצת ולהיות עימה, לא לפספס שום רגע, אז המשכתי ללמוד, לעבוד, לחיות חיים לא חיים, חיים בפחד שממש עוד רגע הכל יגמר ואין אני מצטערת על שום רגע שנתתי למענה, למעני. לפני חודשיים וחצי היא לא הרגישה כל כך טוב לקחתי אותה לבדיקה שיגרתית, אחרי שעתיים אושפזנו במחלקה ולמחרת היום בשעות הלילה חוברה למכונת ההנשמה, במשך שבועיים נלחמה על חייה ולאחר מכן נפטרה. אני מספרת לכם את כל הרקע הזה אולי בכדי להזכיר לעצמי, לחזור ולספר בכדי לא לשכוח מה עברתי, כי היום אני מרגישה שונה, אני עדיין לא מבינה ומעקלת שהיא איננה, החיים המשיכו מהר מדי, חזרתי ללמיודים, לעבודה לחיי, הבית נקי מזכרה, עברתי כבר את הימים שאני מנסה להשיג אותה בפלאפון מדי שעתיים והמנוי אינו זמין, היום אינני מרגישה שהיא כבר לא חלק ממני, מנסה להבין, מנסה לבדוק מה אני מרגישה ויש רק ערפל אחד גדול וסמיך. אני יודעת שהיא לא תחזור, הרציונאל מבין אבל הרגש לא כל כך. מה מרגישים? מתי זה עובר? כל כך הרבה בילבול ואני אבודה....
שלום לכולם אני יודעת שהניק שלי מטעה, לא, לא התבלבלתי, אני רשומה ככה בגלל פורום המתכונים, כן אני אוהבת לבשל.... קוראים לי אורלי אני בת 25 ואימי נפטרה לפני חודשיים. במשך שנתיים וחצי היא הייתה חולה, מקוטרגת כחולה אונקולוגית ומאחורי הכותרת הלא נעימה והמאיימת הזו הסתתרה לה אישה מדהימה, אצילית, חכמה, אם חמה ואוהבת שחלתה במחלה הארורה הזו. ואני במשך שנתיים וחצי בחרתי להפםיק את חיי במקצת ולהיות עימה, לא לפספס שום רגע, אז המשכתי ללמוד, לעבוד, לחיות חיים לא חיים, חיים בפחד שממש עוד רגע הכל יגמר ואין אני מצטערת על שום רגע שנתתי למענה, למעני. לפני חודשיים וחצי היא לא הרגישה כל כך טוב לקחתי אותה לבדיקה שיגרתית, אחרי שעתיים אושפזנו במחלקה ולמחרת היום בשעות הלילה חוברה למכונת ההנשמה, במשך שבועיים נלחמה על חייה ולאחר מכן נפטרה. אני מספרת לכם את כל הרקע הזה אולי בכדי להזכיר לעצמי, לחזור ולספר בכדי לא לשכוח מה עברתי, כי היום אני מרגישה שונה, אני עדיין לא מבינה ומעקלת שהיא איננה, החיים המשיכו מהר מדי, חזרתי ללמיודים, לעבודה לחיי, הבית נקי מזכרה, עברתי כבר את הימים שאני מנסה להשיג אותה בפלאפון מדי שעתיים והמנוי אינו זמין, היום אינני מרגישה שהיא כבר לא חלק ממני, מנסה להבין, מנסה לבדוק מה אני מרגישה ויש רק ערפל אחד גדול וסמיך. אני יודעת שהיא לא תחזור, הרציונאל מבין אבל הרגש לא כל כך. מה מרגישים? מתי זה עובר? כל כך הרבה בילבול ואני אבודה....
